(צילום: שמוליק דודפור)
רשימת תסמיני הקורונה ממשיכה להתארך: ככל שחולף הזמן מאז פרוץ המגפה, מתווספים עוד ועוד סימפטומים שנגרמים בגלל נגיף הקורונה, ולמעשה, אין כמעט מערכת בגוף שאינה נפגעת. בתחילת המגפה, לפני כשנה, דווח בעיקר על שיעול, חום גבוה וקשיי נשימה; ככל שחלפו הימים, נוספו לרשימה תסמינים רבים אחרים, בהם איבוד חושי הטעם והריח, פגיעה בזיכרון, עייפות, כאבי שרירים ומפרקים ופריחות, לצד סיבוכים רבים שכללו גם התקף לב ושבץ מוחי.
אבל הקורונה גרמה לא רק לתסמינים מהירים, אלא גם לקורונה כרונית שנמשכת חודשים ארוכים. סקר חדש, שכלל 3,762 איש מ-56 ארצות ושפורסם לאחרונה באוניברסיטת ייל ובכתב העת הרפואי "בריטיש מדיקל ג'ורנל", העלה כי רשימת התסמינים הכרוניים שעליהם דיווחו חולים, הגיעה ל-205 ב-10 מערכות גוף. 66 מתוכם נמשכו מעל שבעה חודשים. התסמינים הכרוניים השכיחים ביותר נמשכו שישה חודשים וכללו עייפות, חולשה ופגיעה בתפקוד המוחי. הבשורה הטובה היא ש-85% מהנשאלים דיווחו שחוו שיפור במצבם בזכות פעילות גופנית ונפשית.
השבוע נוסף לרשימה סימפטום חדש: רופאים בבריטניה מתארים כמות הולכת וגדלה של חולי קורונה שסובלים מכיבים בפה ובלשון. מי שסבל מהתופעה ידע לומר שמדובר בפצעים מכאיבים מאוד, שלעיתים גם מקשים על האפשרות לאכול - במיוחד בקרב תינוקות, ילדים וקשישים - לפעמים עד כדי התייבשות שדורשת אשפוז.
מחקר נוסף, שפורסם ב"ניו יורק טיימס", מגלה כי לאחרונה מתלוננים חולי קורונה על תסמינים חמורים יותר בחלל הפה, שכוללים דלקות חניכיים, שיניים המשנות גוון לאפור, היסדקות שיניים וגם נשירתן. חלק מהתסמינים מגבירים את הסיכון לתמותה, אף שבמרבית המקרים לא תהיה הידרדרות מסכנת חיים בקרב ילדים וצעירים בריאים.
צוות חוקרים של חברת MedInt, המספקת למשרד הבריאות מידע על נתוני התחלואה של הקורונה בעולם, מצא גם הוא תסמינים קשים ומתמשכים. תניה אטיאס, מנכ"לית החברה, סיפרה כי שיקום ממחלת הקורונה יכול לארוך שנה. "אנחנו מבינים היום ש-90% מהאנשים שחוו את מחלת הקורונה כחמורה יסבלו מתסמינים ממושכים בריאות ובלב", אמרה, "אבל גם תסמינים חדשים שלא שמענו עליהם עד כה, ביניהם ורטיגו וטינטון באוזניים".
צפו בדבריה:
(צילום: חגי דקל)
מתי לפנות לרופא?
אם חליתם בקורונה – הכירו את התסמינים שדורשים פנייה דחופה לרופא:
חום מעל 3 ימים ברציפות, הקאות או שלשולים מרובים (מעל 3 ביממה), נשימות מהירות (מעל 20 אצל מבוגר, מעל 40 אצל פעוט), ירידה במצב ההכרה או ערפול חושים, אי-מתן שתן מעל 10 שעות, כיחלון סביב הפה, כאב ראש המעיר משינה, פריחה מדממת שאינה נעלמת בלחיצה (פטכיות), חולשה או שיתוק ביד או ברגל, טשטוש ראייה או רתיעה מאור.
הנגיף הערמומי והגנב המסוכן
מדוע הנגיף גורם לכמות עצומה כזו של תסמינים בכל כך הרבה מערכות בגוף? הסיבה לכך נעוצה כנראה לא בנגיף עצמו, שאינו גורם לבד להרס, אלא בתגובתה של מערכת החיסון נגדו. תהליך זיהומי של הווירוס מתחיל כשהנגיף חודר לגוף דרך ריריות האף או הפה, שם הוא מדביק את התאים באמצעות קישור לקולטנים המכונים ACE2. הקישור הזה מתבצע באמצעות אותם "קוצים" (ספייקים), המעטרים ככתר את חלקו החיצוני של הווירוס ושהעניקו לו את שמו – קורונה.
מרגע זה הווירוס ממשיך להשתכפל בכמויות של מיליונים בשעה ומתפשט וחודר לכל תא שבו קיימים קולטנים מסוג ACE2: המעיים, הכליות והלב. אבל כאן מתחילים העניינים להסתבך: הנגיף לא מסתפק באיברים שבהם קיים הקולטן הנחוץ לו כדי לחדור ולהתרבות, אלא מערים על מערכת החיסון וגורם לקולטן הזה להתבטא גם בתאים שבהם הוא נמצא ברמות נמוכות, כמו בתאי הריאות.
במובן הזה, נגיף הקורונה הוא כמו פורץ החודר לבית דרך חלון לא נעול, ולא רק גונב עוד ועוד חפצים, אלא גם פותח דלתות נוספות הקוראות לגנבים נוספים. כך גם נגיף הקורונה: חודר לגוף בערמומיות, פוגע בתאים שאליהם קל לו להיכנס באמצעות קולטן ACE2, ובמקביל, מאפשר לווירוסים אחרים לחדור לאיברים שבהם קשה לו לחדור בשל רמות נמוכות של אותו "מנעול" – הקולטן ACE2.
מדענים הסבירו שהתכסיס הזה של נגיף הקורונה מתבצע על ידי שליטה שלו במערכת הקרויה "רנין אנגיוטנסין" (RAS), ושאחראית בין היתר ללחץ הדם. במערכת זו קיים כימיקל בשם ברדיקינין, שהוא כנראה השחקן המרכזי במה שהקורונה מעוללת לגוף. השחרור של ברדיקינין גורם ל"סערת ברדיקינין": ככל שהכימיקל מצטבר בגוף, הוא מגביר באופן דרסטי את החדירות של כלי הדם.
כמו בצנרת ביוב, כלי הדם מתחילים לדלוף ונעשים חדירים מאוד, במקום שיישמרו אטומים. אותה דליפה בכלי הדם גורמת בין היתר להצטברות נוזלים בריאות, לחדירת תאי דלקת לאיברי הגוף ולתקיפתם וגם לדימומים פנימיים, לפגיעה במנגנוני קרישת הדם ולמוות.
וזה לא הסוף: חומר נוסף, "חומצה היאלורונית", שמשמש בדרך כלל למילוי קמטים - בשל יכולתו לספוג עד פי 1,000 יותר נוזלים ממשקלו - מצטרף לברדיקינין וגורם לקטסטרופה של ממש בגוף: לאחר שהברדיקינין גרם לכלי הדם לדלוף, החומצה ההיאלורונית חודרת לאיברים שונים, כולל לריאות, ויוצרת הידרוג'ל שממלא את הריאות בחומר ג'לטיני, מה שמוביל לאי-ספיקה נשימתית. ההרס נמשך גם בכלי הדם: השכבה הפנימית שלהם, האנדותל, שאמורה להיות חלקה, נעשית פצועה ודלקתית, כלי דם נחסמים, ונוצרת פגיעה באספקת דם תקינה לאיברים שונים, יחד עם תהליך הרסני נוסף שטיבו עדיין לא לגמרי ברור.
