אהרון ברוך, בן 70 מנתניה, שעלה לארץ מטורקיה לפני כעשור, כותב בלוג בטורקית שצבר רבבות עוקבים ביותר מעשר מדינות ברחבי העולם. אחד הפוסטים שלו מתחיל במילים: "כתיבה היא לאתגר את החיים. אני לא מפחד למות, אני מפחד שישכחו אותי. אין לי שום כוונה לעזוב את העולם הזה בלי להשאיר שום דבר קבוע".
ברוך, מנהל מחסן לחלקי חילוף של מכוניות, לא העלה על דעתו שהבלוג יציל את חייו, אבל זה בדיוק מה שקרה לו לפני כחודש - בזכותו של ד"ר יוסף רודריג, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. ד"ר רודריג גילה ערנות ואחריות יוצאות דופן שראויות להערכה כל ימות השנה - ובוודאי השבוע, כשמציינים את יום הרופא הישראלי (אתמול, ב').
קראו עוד:
ד"ר רודריג, יליד טורקיה בעצמו, נוהג לעקוב אחר הבלוג של ברוך ונהנה ממנו מאוד. "הוא אדם מאוד משכיל שכותב על תחומים רבים, ביניהם ספורט, כלכלה, פוליטיקה ויהדות", אומר הרופא. "הוא גם מאוד ציוני ומרבה להתייחס להיסטוריה הציונית. בשבועות האחרונים שמתי לב שהוא כותב על כאבים שהחל להרגיש". זה הדליק אצל ד"ר רודריג נורה אדומה.
"התחלתי לסבול מכאבים ומתחושות של הירדמות ונימול בידיים", מספר ברוך. "הלכתי לרופאים שונים ולבית חולים, וכל המומחים אמרו שאני סובל מתופעות לוואי של כדורי סטטינים שאני לוקח כדי להוריד את רמת הכולסטרול. עם הזמן ממש הרגשתי חולשת שרירים חמורה והתקשיתי אפילו ללכת".
"זה קרה בערב שבת. ישבתי עם בני המשפחה לקידוש, ולא הצלחתי אפילו לעמוד בזמן הברכה. פתאום ראיתי הודעה מאדם שאיני מכיר, שביקש ממני את מספר הטלפון שלי על מנת לדבר איתי בדחיפות. זה היה ד"ר רודריג"
בשלב זה החליט ברוך לשתף את העוקבים שלו, והתוצאות לא איחרו לבוא. "זה קרה בערב שבת", נזכר ברוך. "ישבתי עם בני המשפחה לקידוש, ולא הצלחתי אפילו לעמוד בזמן הברכה. פתאום ראיתי הודעה מאדם שאיני מכיר, שביקש ממני את מספר הטלפון שלי על מנת לדבר איתי בדחיפות. זה היה ד"ר רודריג".
"חיברתי את הנקודות בין הסימפטומים שאהרון תיאר, והבנתי שיכול להיות שהוא סובל מתסמונת נוירולוגית נדירה בשם גיליאן ברה, שעלולה לסכן חיים אם היא לא מטופלת בזמן", מספר ד"ר רודריג. "יצרתי איתו קשר בפייסבוק, ובתוך שעתיים הוא כבר היה אצלנו בבית חולים מאיר, במיון. מהר מאוד התסמונת אכן אובחנה. אהרון אושפז במחלקה הנוירולוגית שלנו בראשותה של ד"ר נירית לב, טופל במהירות, ולשמחת כולנו, מצבו השתפר במהרה. זה לגמרי נס".
ברוך כבר שוהה בביתו, ולפני ימים אחדים שלח ווטסאפ לד"ר רודריג וסיפר שהחלים לגמרי ואף חזר לעבודה. ד"ר רודריג לא חושב שעשה משהו מיוחד בטיפול בברוך. "אני מאמין שכל אחד שהיה קורא את התלונות האלה, היה מנסה לעזור", הוא אומר. "זה בדיוק התפקיד שלי כרופא".
