אנחנו חווים כעת אירוע טראומטי, מהסוג שיוצר אצל רבים מאיתנו נטייה להרגיש בודדים וחסרי אונים. חשוב להחזיר את התחושה שאנחנו לא לבד, ושיש בכוחנו להשפיע על המצב.
קראו עוד:
ניתן לעשות את זה באמצעות מספר פעולות, שיפורטו להלן.
2 צפייה בגלריה
מצבי חירום גורמים לרבים להתכנס לתוך עולם פנימי של מחשבות. חשוב לחבר את האדם למציאות העכשווית, לקרקע אותו. ניתן לעשות זאת באמצעות תרגילים
(צילום: Shutterstock)
1. קרקוע. מצבי חירום גורמים לרבים להתכנס לתוך עולם פנימי של מחשבות, פנטזיות, רגשות וכד'. לכן, חשוב לחבר את האדם למציאות העכשווית, לקרקע אותו, וניתן לעשות זאת דרך תרגילים המתמקדים בחושים: לקחת קוביית שוקולד ולהתמקד בטעם שהיא מעוררת; למצוא אזור בגוף שמרגיש נינוח, להתחבר אל התחושה שקיימת בו ולאפשר לה לגדול; לתאר את הדברים שאנחנו רואים סביבנו בחדר בצורה מילולית ("אני רואה כיסא, ולידו שולחן ועליו מפה").
2. ויסות. לוקחים נשימות סרעפתיות עמוקות ואיטיות, שיוצרות איזון במערכת העצבים.
תרגיל אפשרי אחד, "אף, בלון, ספגטי ונר": מכניסים אוויר דרך האף אל הבטן, מנפחים אותה כמו בלון, לאחר מכן מקפידים שהכתפיים והגוף כולו יהיו רפויים כמו ספגטי, ולבסוף מוציאים אוויר מהפה, כאילו שאנחנו מכבים נר שנמצא במרחק.
תרגיל נוסף, "ארבע על ארבע": מכניסים אוויר דרך האף תוך כדי ספירה עד ארבע, לאחר מכן עוצרים וסופרים שוב עד ארבע, מוציאים את האוויר ששמרנו תוך ספירה עד ארבע, ולאחר מכן עוצרים. ניתן לחזור על התרגיל מספר פעמים.
במצבי משבר יש נטייה להיכנס לעמדה פאסיבית שמגבירה את חוסר האונים. חשוב לקחת עמדה אקטיבית ולהיכנס לפעולה על מנת להחזיר את תחושת השליטה. למשל, להתקשר לקרובי משפחה וחברים ולבדוק מי צריך עזרה
3. פעולה. בדרך כלל במצבי משבר יש נטייה להיכנס לעמדה פאסיבית שמגבירה את חוסר האונים. חשוב לקחת עמדה אקטיבית ולהיכנס לפעולה על מנת להחזיר את תחושת השליטה. למשל, להתקשר לקרובי משפחה וחברים ולבדוק מי צריך עזרה, ואיך כולם מרגישים.
4. חשיבה. במצבי משבר החשיבה נוטה להיות מעורפלת ומבולבלת, ולכן חשוב לתת לאדם נרטיב ברור ועקבי שאותו הוא יוכל לספר לעצמו. לדוגמה, אם הייתה כרגע נפילה שמאוד הלחיצה אותך, זה יצר אצלך תגובת חרדה: הלב דופק מהר, וקשה לך לחשוב. במקרה כזה, כדאי לחזור על מספר משפטים קצרים וקליטים כגון "אתה מגיב בצורה נורמלית למצב לא נורמלי", וזאת על מנת לנרמל את התגובה ולתת לה לגיטימציה.
5. רשת. כדי שהאדם לא ירגיש לבד, חשוב שהוא ירשת את עצמו. ניתן לעשות זאת באמצעות יצירת קשר עם קרובי משפחה, חברים וקולגות או דרך כניסה לקבוצות ברשתות חברתיות ובווטסאפ.
6. משאבים. חלק מהמשאבים שיש לאדם הם משברים קודמים שעבר. לעיתים הוא לא זוכר אותם כמשברים ולכן אינו מתייחס אליהם כך, אבל זה לא מונע מהצורך לעמוד על מאפייניהם ולהבין איך הוא התמודד עימם ומה הוא למד מהם. האם הוא התמודד בעבר עם סיטואציות דומות למצב הביטחוני הנוכחי? אם כן, באלו דרכים הוא השתמש? מה עזר לו? מכאן אפשר למצוא פתרונות להתמודדות עם המצב העכשווי.
ננסה לעזור לאדם שנמצא במשבר, לזהות את כוחותיו הפנימיים (אינטליגנציה, השכלה, הומור) ואת האנשים שיכולים לעזור לו. כל אלה הם המשאבים שלו. גם אם הפתרון אינו נראה קל או קרוב, הרי שהוא תהליכי, ובהמשך דברים ישתנו
ננסה לעזור לאדם שנמצא במשבר, לזהות את כוחותיו הפנימיים (אינטליגנציה, השכלה, הומור, כוח פיזי, ניסיון חיים, אופטימיות, תקווה, אמונה) ואת האנשים שיכולים לעזור לו (חברים, בני משפחה, יועצים, עובדי רווחה). כל אלה הם המשאבים שלו. גם אם הפתרון אינו נראה קל או קרוב, הרי שהוא תהליכי, ובהמשך דברים ישתנו בסיטואציית חייו של המטופל ובדרך שבה הוא רואה את הדברים. חשוב לשדר אופטימיות, אבל שתהיה ריאלית.
7. התקשרות. מדובר בהפעלה של המערכת החברתית דרך הדמיון. עוצמים את העיניים, מדמיינים דמות בחיינו שמאוד אוהבת אותנו, מתבוננים בעיניים של אותה דמות, מאפשרים לעצמנו להרגיש עטופים באהבה ובקבלה ללא תנאי, מרגישים את זה בגוף ונותנים להרגשה הזו לגדול ולהתעצם יותר ויותר – עד שאנחנו עטופים בתחושה טובה.
הכותב הוא פסיכולוג קליני ורפואי מהמגמה לפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית תל אביב יפו
פורסם לראשונה: 10:14, 13.05.21
