השבעתה של ממשלה חדשה, משמעותה בין היתר החלטה על תקציב מדינה, על היקפו ועל חלוקתו בין המשרדים. אבל השבעתה של ממשלה חדשה, משמעותה גם קבלת החלטה אסטרטגית סביב השאלות, עד כמה אנחנו רוצים להשקיע במערכת הבריאות הציבורית, ועד כמה אנחנו רוצים להחזיר את הערכים צדק, שוויון ועזרה הדדית לקדמת הבמה ולדאוג לכך שכל האוכלוסייה במדינת ישראל, ללא קשר למקום המגורים, לרמת ההשכלה, למעמד הסוציואקונומי, למצב התעסוקה, לדת, למגדר או למוצא - תקבל את שירותי הבריאות בהתאם לצורכי הפרט, ובצורה שוויונית.
כי היום זה לא קורה. היום יש פערים ברמתם של שירותי הבריאות בין הפריפריה למרכז, בין מעמד סוציואקונומי נמוך לגבוה, בין אנשים עם רמת השכלה נמוכה לגבוהה, בתוך מגדרים שונים, בתוך תרבויות ודתות שונות, בין אזרחים למבקשי מקלט ופליטים, בתוך קהילות ואצל קבוצות מוחלשות.
הצלחה בהתמודדות עם אי-השוויון הקיים היא קריטית לעתידה של מערכת הבריאות, כדי שהיא תוכל להתמודד עם אתגרים צפויים כגון הזדקנות האוכלוסייה, מחלות כרוניות ומגפות. כדי להצליח, נדרש להגדיל את חלקה של מערכת הבריאות בתקציב, כך שהוא יהיה גדול לפחות כמו תקציב הביטחון.
חשיבותה של הסינרגיה
למדנו כולנו, כלל הציבור, הרבה דברים בשנה וחצי של ההתמודדות עם מגפת הקורונה.
למדנו שכשאין תקצוב מספק של מערכת הבריאות בשגרה, צריך להעביר מיליארדי שקלים בחירום כדי לגשר על פערים.
למדנו שכשאין תקינה מספקת בשגרה, צריך להעביר מאות תקנים בחירום, אבל אז מגלים שאין תמיד כוח אדם מיומן שיאייש את התקנים, כי לוקח זמן להכשיר צוותים.
למדנו שכל הצוותים במערכת עובדים תחת עומסים כבדים ובתנאים סביבתיים מורכבים ולכן סובלים מדרגות שחיקה גבוהות שמשפיעות על החוסן ועל היכולת להעניק אמפתיה.
מי שטוען שהשיטה הקיימת טובה כי היא מייצרת תחרות והתייעלות, לא באמת רואה מה קורה בשטח למטופלים שלא מקבלים רפואה שוויונית. השיטה הקלוקלת של ההתחשבנות מייצרת תחרות לא בריאה ותמריצים שליליים ולא מקדמת את טובת המטופלים
למדנו עד כמה חשובים כל הגופים במערכת הבריאות, ועד כמה חשובה הסינרגיה בעבודה בין כל הגופים - קופות החולים, בתי החולים, שירותי בריאות הציבור, כוחות ההצלה ומשרד הבריאות. זה מה שחשוב, וזה מה שמביא להצטיינות מערכת הבריאות - לא ההתנגחויות והמלחמות על שמיכת תקציב קצרה מדי. ומי שטוען שהשיטה הקיימת טובה כי היא מייצרת תחרות והתייעלות, לא באמת רואה מה קורה בשטח למטופלים שלא מקבלים רפואה שוויונית. השיטה הקלוקלת של ההתחשבנות מייצרת תחרות לא בריאה ותמריצים שליליים ולא מקדמת את טובת המטופלים.
למדנו שמערכות איגום מידע ופלטפורמות מחשוב מתקדמות הן הבסיס למערכת בריאות חכמה, יעילה ומהירה ולעבודה מקצועית.
למדנו שהביורוקרטיה יכולה להרוג אותנו, ושאפשר לצמצם ביורוקרטיה למינימום נדרש, ואז עוד יותר - והכול כדי להשיג תוצאות מהירות וטובות.
למדנו גם ששקיפות המידע ואמון האוכלוסייה במערכת חשובים לכל מדיניות רפואית.
להוריד את האזיקים התקציביים
היות שאנחנו מסכימים שתקציב מערכת הבריאות חייב לגדול, ולנוכח העובדה שהציבור צבר בשנה אחת ידע שבמערכת הבריאות נרכש לאורך עשורים, אפשר לדלג על הרעיון להקים ועדות לבחינת מערכת הבריאות הציבורית - ולצאת לדרך בביצוע.
כדי להתמודד עם אי-השוויון שנוצר בין המטופלים מבחינת נגישות, זמינות, איכות ושירות, יש לתעדף את חלוקת התקציב בתוך המערכת בצורה צודקת. הדרך לעשות זאת היא להגדיר מיהן האוכלוסיות המוחלשות ומהם צורכי הבריאות שלהן, ולדאוג להעניק להן לפי צרכיהן. הכוונה היא לעניים, לפריפריה, לקשישים, לאוכלוסיות שבשוליים, לאזורים עם תחלואה מורכבת וכרונית ולקבוצות מיעוט.
תפקידה של מערכת ציבורית הוא לוודא שהבריאות ניתנת לכל האוכלוסייה בצורה שווה, כי זה הבסיס לחוסן החברה. השיטה הכלכלית שתאפשר זאת יכולה להיות דומה לזו של מדינות אירופה וארה"ב, שם כל שירות מתומחר על פי קריטריונים מוגדרים למחלה ולחולה. אפשר לבחור גם בשיטה אחרת כגון תקצוב ישיר להוצאות קבועות ותקצוב על פי קריטריונים לשירותים שעליהם תחול תחרות.
זה לא באמת משנה, כל עוד התוצאה היא שכל ארגוני הבריאות עובדים יחד: קופות החולים יוכלו לבטל את הסדרי הבחירה ולעבוד יחד עם בתי החולים לטובת הטיפול בחולים; בית חולים בפריפריה יוכל להחליף טכנולוגיות ישנות לחדשות באותה תדירות שבה זה קורה במרכז; תתקיים תחרות בריאה על פיתוח שירותים רפואיים חדשים ומתקדמים; ויבוצעו הכשרות ייעודיות והתמקצעות של צוותים. כל זה יקרה כהיערכות מתמדת לקראת אתגרי העתיד של הרפואה.
מערכת הבריאות צריכה לפעול כך שלכל השחקנים תהיה השפעה בקבלת ההחלטות - כולל לציבור. אמון הציבור במערכת יעלה כשהוא יהיה שותף ויציג את ההיבטים ואת הצרכים שלו, וכן יקבל בשקיפות מידע שנדרש לו כדי להגיע להחלטות מושכלות
אנחנו במערכת הבריאות חייבים לטפל בשחיקה הגוברת של הצוותים. הדרכים המרכזיות לפתרון הן הפחתת עומסים על ידי העלאת כמות התקנים, מימון תמיכה נפשית לכל איש צוות והטמעת מערכות תומכות החלטה ומערכות מחשוב שמפחיתות ביורוקרטיה וניירת.
מערכת הבריאות צריכה לפעול כך שלכל השחקנים תהיה השפעה בקבלת ההחלטות - כולל לציבור. אמון הציבור במערכת יעלה כשהוא יהיה שותף ויציג את ההיבטים ואת הצרכים שלו, וכן יקבל בשקיפות מידע שנדרש לו כדי להגיע להחלטות מושכלות. למשל, משכי תורים לשירותים רפואיים בין ספקי שירות.
כדי שמערכת הבריאות תהיה יציבה ואיתנה, היא צריכה להיות מתוקצבת בצורה מלאה ונכונה בתחילת כל שנה, בבסיס התקציב, ולא כתוספת חד-פעמית שאי-הוודאות לגביה גדולה. מערכת הבריאות כבר הוכיחה לא פעם, ובמיוחד לאחרונה, שהיא יודעת לעבוד. עכשיו צריך להוריד את האזיקים התקציביים מעל ידיה ולאפשר לה לצמוח ולפרוח ובכך להביא בריאות טובה לאוכלוסיית ישראל.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון בחולון