(צילום: משי בן עמי)
למרות אווירת השאננות שנפלה על הציבור הישראלי נוכח תחילתו של מבצע החיסונים, הגל השלישי של מגפת הקורונה נראה לא פחות קודר מקודמיו. בפוסט שגרף מאות שיתופים ולייקים, סיפק ד"ר נפתלי גרוס, רופא מתמחה ברפואה פנימית בבית החולים שערי צדק, הצצה פנימה אל המצב הקשה של החולים המאושפזים, אל שעות התורנות הארוכות ועל המפגש הנורא עם המוות כתוצאה מהמחלה.
"לעולם לא תדע בתחילת התורנות כיצד היא תיגמר ואיזו דרך תעבור בה", הוא כותב בפוסט. "אני, מתמחה תורן וקומץ אחיות אחראיים על ארבעים חולים, ביניהם עשרות חולים קשים. מנסים הכל, מצב של עומס תחלואה, מחסור בצוות אל מול וירוס נורא וקטלני. אל תחכו שזה יגיע אליכם, שימו מסיכה, הקפידו על ריחוק חברתי".
בריאיון לאולפן ynet היום (ב') מספר ד"ר גרוס כי הגל השלישי של הקורונה הוא גל קשה מאוד. "אנחנו חווים אותו בצורה מאוד קשה בבית החולים. יש תחושה של התרופפות בהנחיות, אנחנו רואים עומס של תחלואה, עומס של חולים שמגיעים. חולים שנמצאים אצלנו במיון ואין עוד מקום במחלקות לקלוט אותם. התחושות הן מאוד קשות, במיוחד בתורנויות הארוכות שלנו, המתמחים, של 26 שעות.
"המחלה הזאת היא מחלה כל כך קשה מכיוון שאין לנו באמת תרופה אמיתית. התרופה לקורונה היא תמיכתית. התרופה האמיתית לקורונה זה לא להידבק בקורונה, להתחסן, לשמור על ההנחיות ועל ריחוק חברתי. כשחולה קורונה מגיע לבית החולים אנחנו מנסים לתמוך בו בכל הדרכים, אבל שלא כמו המחלות השונות שאנחנו פוגשים כאן אין לנו תרופה שמרפאת את הקורונה. הדבר הזה הוא קשה מאוד, לפגוש חולים במצבים מאוד קשים ולדעת שיכולות הטיפול שלנו הן מאוד מוגבלות".
את העומס, מסביר ד"ר גרוס, יוצרים כמות החולים הגבוהה וחומרת חוליים של המאושפזים. "מחלקת הקורונה היא לא מחלקה פנימית רגילה. אפשר להגדיר אותה כמחלקת טיפול נמרץ לכל דבר. יש כאן חולים שקורסים מבחינה נשימתית, חולים שבסופו של דבר נזקקים להנשמה, נזקקים לתמיכה בלחצי דם, וקריסה רב מערכתית שאנחנו רואים בחולים האלה.
"לכן המחלקה הזאת היא כאוס. זאת מחלקת טיפול נמרץ לכל דבר, ואין לנו לא את הצוות הדרוש ולא את התקנים הנדרשים למחלקות טיפול נמרץ ראויות עם צוות טיפול נמרץ, עם יכולות שבאמת יכולים לטפל בצורה אופטימלית בחולים האלה. הרבה מאוד מהצוות שלנו נמצא בבידוד, אז יש לנו באמת בעיה של עומס גם של חולים וגם מחסור בצוות, ואנחנו לא יכולים לתת את הטיפול האופטימלי לחולים האלה כשאנחנו רוצים לתת את הטיפול הזה".
"צריך לדעת שיש אור בקצה המנהרה, החיסונים הולכים וניתנים לכלל האוכלוסייה, אבל צריך להתאפק. לא להישבר עכשיו, זה עוד חודש זה עוד חודשיים, עד תחילת ההשפעה של החיסון. אנחנו מדברים בעצם על החלטה מוסרית של החברה הישראלית, האם אנחנו מוכנים לוותר על חיהם של מאות, אולי אלפי זקנים? או האם אנחנו מסוגלים לקחת נשימה עמוקה ולדעת שאנחנו תכף עוברים את זה ולא להישבר עכשיו, לא להישחק עכשיו. לשמור על ההנחיות, לצאת להתחסן, לשמור על ריחוק חברתי ולמנוע את עומס התחלואה ועומס החולי שאנחנו פוגשים בבתי החולים".
