מי היה מאמין שזה מה שייצא ממנו: לא פעם, כשהוא מתבונן בכרטיס העסק שלו, שעליו מופיעות המילים "מאמן גופני ומנטור", ובצילום של האיש שכולו שרירים המתנוסס עליו, מאיר חג'בי מתקשה להאמין שזה באמת הוא.
"אני ממש צובט את עצמי", הוא אומר. "קשה לי להאמין שהגבר הזה, שכבר אין לו זמן לעבוד עם כל האנשים שמבקשים שהוא יאמן אותם, הוא אותו הילד שהייתי - מוכה וחבול, גופנית ונפשית. גם היום, כשאני מסתכל על הילד שהייתי, ואני כבר בן 37, מאמן כושר ומדריך מיינדפולנס – בא לי לבכות".
5 צפייה בגלריה
מאיר חג'בי. "קשה לי להאמין שהגבר הזה, שכבר אין לו זמן לעבוד עם כל האנשים שמבקשים שהוא יאמן אותם, הוא אותו ילד שהייתי"
הייתי שק האגרוף של אבא
סיפור חייו אכן יוצא דופן, והוא מפרט אותו בכנות ובבהירות, בלי לפסוח על החלקים הקשים: האב העבריין והנרקומן שהתעלל בו; ההזנחה, המחסור והניצול מיני שחווה; ההתמכרות שלו לסמים קשים שהובילה אותו לאובדן דרך ולאשפוז פסיכיאטרי – והלידה מחדש.
הלידה הראשונה שלו הייתה בתל אביב, כבן בכור לאב נרקומן שריצה מאסר כשנולד. בשנותיו הראשונות גר עם אמו ביחידת דיור קטנה שהקצו לה הוריה. "הבית, אם אפשר בכלל לקרוא לזה בית, היה כל כך קטן, שכשאמא שלי רצתה לשחק איתי, היינו נכנסים למושב האחורי של האוטו של אבא שלי והופכים אותו למגרש משחקים", הוא מספר.
כשהיה בן שלוש, השתחרר אביו מהכלא, וכעבור תשעה חודשים נולד לו אח. "מה שאני זוכר מאותם ימים זה בעיקר עזובה והזנחה, ריח קבוע של סמים ומראה של אבא שמזריק לעצמו. פשוט לא התייחסו אליי. היה שם ילד, אני, שלא ראו אותו. כל מה שנמנע ממני, לימדתי את עצמי לספק לעצמי תוך שימוש בדמיון יצירתי של ילד קטן".
שעות רבות הוא היה שוקע באשליה שיש לו בית חם, אבא שמרים אותו על כתפיו, יורד איתו לגינה ומעניק לו ביטחון, ואמא שדואגת לו ומפנקת אותו. כשעברה המשפחה לחולון, גם האשליות התפוגגו. "נולדו לי שם עוד שתי אחיות, והפכתי להיות שק האגרוף של אבא שלי", הוא אומר.
בתחילה הכה אותו האב באמצעות חגורה, "וזה עוד היה הקטע הקל יחסית, כי אחר כך התחילה גם התעללות נפשית, שהתוצאות שלה הלכו איתי כל החיים". בין השאר, פקד עליו אביו להישאר בחדרו למשך חודש ("ואם אתה יוצא, אני שובר לך את העצמות אחת-אחת") או להעתיק פרקים שלמים מכרך של אנציקלופדיה. "ומה הכי נורא?" שואל חג'בי כשכפות ידיו רועדות. "שהייתי בסך הכול ילד טוב. הייתי גם תלמיד חרוץ, ותמיד הסתרתי מהחברים שלי בבית הספר את מה שקורה לי בבית".
"בבר מצווה שלי אבא ישב עם חבריו הנרקומנים, וכולם שם עישנו חופשי. למחרת התחילו להקניט אותי שאבא שלי נרקומן. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. מהתלמיד הטוב והילד המקובל שהייתי, הפכתי לבן של הנרקומן"
הסוד שאותו הקפיד לשמור התגלה ביום שאמור היה להיות אחד המאושרים בחייו. "עשו לי בר מצווה בחצר הבית, וליד אחד השולחנות, לא רחוק מהמקום שבו ישבתי עם הכיתה שלי, אבא שלי ישב עם חבריו הנרקומנים, וכולם שם עישנו חופשי. למחרת התחילו להקניט אותי שאבא שלי נרקומן. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. מהתלמיד הטוב והילד המקובל שהייתי, הפכתי לבן של הנרקומן".
הרגשתי שאני משתגע
בגיל 15 הוצא מהבית ועבר לפנימיית הכפר הירוק, שם ניסה לראשונה לעשן גראס עם החבר'ה, "אבל זה היה בקטנה, כי ישב לי שוטר בראש שהזהיר, 'אתה לא הולך להיות כמו אבא שלך'".
מעט לפני הגיוס יצא מהארון. "כששיתפתי את אמא שלי שאני גיי, השבעתי אותה לא לספר לאבא, אבל זה הגיע אליו, וכשיום אחד הגעתי הביתה, הוא התפרע עליי, צרח, 'יא חתיכת מתרומם, יא סקס מניאק, עוף מהבית', והרביץ לי מכות רצח".
שנים אחדות לאחר מכן, כשכבר שירת בצה"ל, החליט להתייצב בבית הוריו עם מדים ונשק. "קיוויתי שאולי ככה אבא שלי יעריך אותי, אבל כל מה שהיה לו להגיד זה 'אל תחשוב ששכחתי שאתה חתיכת הומו'".
"כששיתפתי את אמא שלי שאני גיי, השבעתי אותה לא לספר לאבא, אבל זה הגיע אליו, וכשיום אחד הגעתי הביתה, הוא התפרע עליי, צרח, 'יא חתיכת מתרומם, יא סקס מניאק, עוף מהבית', והרביץ לי מכות רצח"
אחרי השחרור נרשם ללימודים באוניברסיטת בר אילן, "אבל אז אבא שלי נפטר, נפרדתי ממי שהיה בן הזוג שלי וברחתי מהכול ומכולם כדי לחפש את עצמי בהודו". כעבור שנה חזר לישראל והחל לעבוד בחברת פרטנר, שם התקדם יפה, אבל כשנדמה היה שהוא עולה על דרך המלך, נפצע בתאונת דרכים וספג פגיעת ראש.
"כל הגוף כאב לי, ולצד הכדורים החזקים שנתנו לי במרשם, התחלתי להשתמש חופשי בבאנגים ובסמים קשים", הוא נזכר. "הייתי על סף תהום והגעתי לאשפוז יום במרפאה לבריאות הנפש ברמת חן. קיבלתי שם אישור לשימוש מבוקר בקנאביס רפואי, אבל מהר מאוד התחלתי לצרוך ביום וחצי את הכמות שניתנה לי לחודש. הפכתי להיות צרכן כבד של סמים ותרופות, כשבראש הייתה לי דייסה: הרגשתי שאבא המת שוב מציק לי, וההתעללויות שלו חוזרות. הרגשתי שאני משתגע".
התפללתי שהוא יקום מהקבר ויכה אותי
באותה תקופה שקל 45 ק"ג. כל מה שאכל היה חצי מנת פלאפל יומית. כך עברו עליו שנתיים מחייו. "חייתי כמו הומלס בתוך הבית שלי. הכול סביבי היה מלוכלך ומוזנח, אבל הייתי בהכחשה קשה עד שהבנתי שיש לי בעיית סמים קשה ושקרה הדבר שהכי פחדתי ממנו כל החיים – הפכתי להיות אבא שלי".
מבוהל מהדמות שזיהה בעצמו, התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, במחלקה סגורה, ומשם הועבר למוסד הטיפולי כפר איזון שבשדות ים. "ארבעת ימי הגמילה הראשונים, כשאתה בקריז מטורף, הם גיהינום עלי אדמות. גם אחר כך עדיין הרגשתי מחוק ומרוקן. אני זוכר שרק רציתי לחזור ולהרגיש, לא ליפול לאדישות. התפללתי שאבא שלי יקום מהקבר ויכה אותי: שארגיש כאב לפחות".
שבועיים אחרי שסיים בהצלחה את מסלול הגמילה והשתחרר לבית אמו, התגברה עליו תאוות הסם, והוא שוב נפל. הסתכלות פסיכיאטרית נוספת ניתבה אותו לתוכנית גמילה למכורים אנונימיים. כאן התחילה תקופה של התמכרויות וגמילות, הצלחות וכישלונות. באחד מניסיונות השיקום שעבר, הומלץ לו לדווש. הוא התחיל בקטן, עבר לעשרה קילומטרים ובהמשך הגיע גם ל-50. באותה תקופה גם עלה במשקל ו"חזר להרגיש את הגוף", לדבריו. מהדיווש עבר לריצה, רץ חצי מרתון והשתתף בתחרויות, "והתחלתי להבין שהפעילות הגופנית תציל אותי מעצמי ומהגנטיקה הדפוקה שלי", הוא אומר.
"אני, ששכבתי עם עשרות גברים, שרקדתי על משאיות, מצאתי את עצמי שואל: אתה באמת הומו? אולי זה רק המשך למה שעשה לך האיש הזה? החלטתי לבדוק את עצמי והתחלתי לשכב עם נשים, אבל זה לא פתר את הבעיה"
האנדרופינים שהשתחררו במהלך הפעילות הגופנית הרגיעו אותו ונתנו לו את השקט שהיה זקוק לו. באותה תקופה גם החל בטיפול פסיכולוגי, שבמהלכו צפה חוויה שאותה קבר "הכי עמוק שאפשר", לדבריו. "זה נמשך מגיל ארבע וחצי ועד גיל העשרה: קרוב משפחה ניצל אותי מינית ואיים עליי שאם אפתח את הפה, הוא יספר שאני ביקשתי ממנו לשחק איתי.
"כשנזכרתי בזה, הרגשתי טלטלה והתחלתי לפקפק בזהות המינית שלי. אני, ששכבתי עם עשרות גברים, שרקדתי על משאיות, שעשיתי הכול, מצאתי את עצמי שואל: אתה באמת הומו? אולי זה רק המשך למה שעשה לך האיש הזה? מהמקום הזה החלטתי לבדוק את עצמי והתחלתי לשכב עם נשים, אבל זה לא פתר לי את הבעיה, ונשארתי מבולבל".
5 צפייה בגלריה
"למדתי כושר גופני ומיינדפולנס, וכשהרגשתי שלמדתי להגדיר לעצמי מטרות ולפצח אותן, הבנתי שאני יכול להעניק לאחרים מהניסיון שלי"
שיחה עם אלוהים
המשבר הזה גרם לו לברוח מעצמו פעם נוספת, והוא הגיע לברלין, שם עבר חוויה קשה במיוחד שגרמה לו להתחיל בחיים חדשים, והפעם באמת.
"נכנסתי למועדון ביום חמישי ויצאתי ממנו ביום ראשון, כשבמהלך כל הימים האלה ערבבתי סם אונס עם סמים קשים ושתיתי כמויות עצומות של אלכוהול. כשיצאתי משם, ראיתי אדם שוכב על הרצפה, קפוא ומכווץ. הוא כנראה מת ממנת יתר, ולאף אחד לא היה אכפת. שאלתי את עצמי: ככה גם אתה רוצה? זה הסוף שאתה בוחר לעצמך?
"התחלתי לדבר בקול רם. שאלתי את אלוהים, 'תגיד לי, מה אתה רוצה ממני? ערבבתי את כל סוגי הסמים, עשיתי דברים שמביאים לאובדן הכרה ולמוות, וכלום לא קרה לי. צרכתי סמים בכמות שיכולה למסטל ארבעה אנשים, ולא הצלחתי להגיע למנת יתר ולמות. אני לא רוצה את החיים האלה יותר, אבל גם למות אתה לא נותן לי. אז תן סימן, תן קצה של חוט, תעשה שהסבל הזה ייגמר כבר'".
"נכנסתי למועדון ביום חמישי ויצאתי ביום ראשון, כשבמהלך כל הימים האלה ערבבתי סם אונס עם סמים קשים ושתיתי כמויות עצומות של אלכוהול. כשיצאתי משם, ראיתי אדם שוכב על הרצפה. הוא כנראה מת ממנת יתר. שאלתי את עצמי: ככה גם אתה רוצה?"
ואת הטקסט הזה כלל חג'בי בספרו "יצאתי מדעתי בשלווה", שאותו הוציא לאחרונה בזכות קמפיין הדסטארט.
הנסיעה לברלין אכן היוותה תפנית מבחינתו. כשיצא מאותו מועדון, זרק לאסלה את כל הסמים שנשארו לו. "הייתי נורא מאוכזב מזה שעוד פעם ועוד פעם אני חוזר לדפוס הנרקומני. בפעם ההיא גם ריחמתי על עצמי".
כשחזר לארץ, בדצמבר 2017, המשיך בטיפול הפסיכולוגי והצליח לנקות מעצמו את שאריות המורסה שהרעילו את חייו. מאז, כארבע שנים וחצי, הוא נקי מסמים – והרבה יותר מזה. "למדתי כושר גופני ומיינדפולנס, לקחתי כל קורס בנושא", הוא מספר. "כשהרגשתי שלמדתי להגדיר לעצמי מטרות ולפצח אותן, הבנתי שאני יכול להעניק לאחרים מהניסיון שלי. היום יש לי לקוחות בכל גוש דן, וכל קובייה שפיתחתי בגוף היא הסימן שלי שאפשר אחרת: להחליף צד, מהקורבן למנצח".
