עבור מיליונים בישראל הבשורה על החיסון הצפוי נגד קורונה של חברת פייזר הייתה קרן אור בתקופה גדולה של חשיכה. אבל הפרסום הבלעדי ב"ידיעות אחרונות" על כוונת משרד הבריאות להחיל חוק חיסון חובה מעורר סערה גדולה. האם ניתן לחייב אזרחים במדינה דמוקרטית להתחסן, ואיזה סנקציות אפשר להטיל על מי שמסרב? הרי לצד התקווה הגדולה שיש בחיסון נגד הקורונה, יש גם הרבה משתנים לא ידועים: עד כמה החיסונים האלה אכן יהיו יעילים, ומהן תוצאות הלוואי האפשריות? לצד האופטימיות הרבה גם החששות אצל הציבור טבעיים. ואיך בכלל אוכפים חיסון חובה? בהנחה הסבירה שאי אפשר לכפות פיזית על סרבנים להתחסן — האפשרויות שנשקלות הן הטלת קנסות או שלילת קצבאות ילדים, ביטוח לאומי וכו'. אין ספק שמדובר בצעדים קיצוניים, אבל מי האמין רק לפני כחצי שנה שיאכפו חוק לעטיית מסכות?
"מה שאנשים יקבלו זה את החיסון הראשון שיהיה זמין, הוא יעבור בדיקות ויהיה טוב, אבל אין התחייבות שהוא גם יהיה הכי טוב", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור מאוניברסיטת בן־גוריון. "גם אין התחייבות שהוא יהיה נגיש לכל המדינות בעולם, וזו עוד נקודה שחייבים להתייחס אליה, משום שהמלחמה במגפה חייבת להיות עולמית, אחרת אין לה סיכוי". בעבר, מדגיש פרופ' דוידוביץ', כאשר האנושות התמודדה עם מגפות כמו האבעבועות השחורות או הפוליו, ארגון הבריאות העולמי דאג לשיתוף פעולה בינלאומי לפיתוח ולהפצה של החיסונים. אבל עכשיו, כיוון ששוק התרופות מגלגל מאות מיליארדי דולרים, התחרות אוכלת את הסולידריות. ובדיוק בגלל זאת, כיוון שלא הכל גלוי והאינטרסים הכלכליים, חלקם סמויים, גוברים על כל דבר אחר, אנשים מתחילים להאמין בתיאוריות קונספירציה, למשל שאולי לא מגלים לנו מספיק על תופעות הלוואי של החיסון, או שלא בדקו די הצורך את השפעתו לטווח ארוך.
אז איך מתגברים על חוסר האמון הזה?
"דואגים לשקיפות ומפעילים יותר רגולציה", אומר פרופ' דוידוביץ'. "מישהו בכלל יודע מה יהיה בנוגע לחיסון לילדים או לאוכלוסיות בסיכון? איך יחסנו את האוכלוסיות הללו? דרוש כאן מנגנון עולמי של שיתוף פעולה לצורך יצירת אמון וההבנה שתחרות כלכלית היא לא תמיד המנגנון הכי יעיל".
ואכן, בדיוק משום כך הרשתות החברתיות סערו אתמול. ההערכות הן כי מרבית הציבור יתחסן, אבל השאלה הגדולה היא מה יהיה אחוז הסרבנים ובאיזו מידה יצליחו אלה שמתנגדים לחיסונים גם בימים של שגרה להשפיע על השיח הציבורי. כך, למשל, באחד הפוסטים שרצו אתמול ברשת נכתב: "לפני שאתם ממהרים לקחת את החיסון ולהיכנע לכפייה של משרד הבריאות, כדאי שתענו לעצמכם על כמה שאלות: האם ידועות תופעות הלוואי של החיסון? האם החיסון מונע הדבקה? אשפוז? מוות? האם אפשר לסמוך על יצרן החיסונים שעשה הכל כדי שהחיסון יהיה בטוח?"
והיו גם פוסטים קיצוניים הרבה יותר: "משרד הבריאות הרגע הרוויח את התואר הרשמי — הדיקטטור והעריץ הרפואי של ישראל", כתבה אחת הגולשות. "שום עלה תאנה רפואי לא ישכנע אותי שיש הצדקה להליך. זו עריצות".
"לדבר בגובה העיניים"
השיח השלילי הזה נגד החיסון לקורונה מדאיג מאוד את אורי לרנר מעמותת "מדעת", ששמה לעצמה למטרה להנגיש לציבור את כל נושא החיסונים, ולא רק בהקשר הקורונה. לרנר מתנגד נחרצות לכפיית חיסונים על הציבור הרחב. "כפיית הליכים רפואיים על בני אדם היא תהליך קיצוני מאוד שלא נעשה אלא במקרים בודדים ובאישור חריג של בתי משפט. לא צריכה להיות כפיית התחסנות, הדיבורים על זה רק גורמים נזק. מה שכן צריך לעשות זה לקדם תודעתית בקרב הציבור את הצורך בהתחסנות, ולעודד התחסנות כמה שיותר על ידי הנגשת ידע, והסברים על מהות התהליך וההשלכות שלו.
"אני לא יכול לקבוע להורה אם לחסן ילד, אבל אני כן יכול לדאוג לכך שלפני שהוא מחליט יהיו לו כל הכלים הרפואיים, כל המידע הנחוץ שהתקבל מרופא ששוחח איתו. אם לאחר מכן הוא יחליט שלא לחסן, הוא יצטרך לחתום על התחייבות כזו, ושום סנקציה לא תופעל נגדו. אבל אם ההורה לא יופיע לפגישה עם הרופא ולא יקבל את המידע, אפשר יהיה להפעיל מולו כלים חוקיים. המדינה חייבת להבין שאם היא רוצה לקדם את נושא החיסונים, ולא רק בימי קורונה אלא גם בהקשר של חיסוני השגרה שאסור לשכוח אותם, הדרך היחידה היא באמצעות העברת חוק של הנגשה והסברה. שום כפיית התחסנות לא תעזור כאן".
ובהיעדר מנגנון הסברה כזה במשרד הבריאות, זה מה שעושה עמותת "מדעת" כשהיא מפעילה ברשתות החברתיות עמודי דיון ועמודי שיח והתייעצות עם רופאים. כך, למשל, מומחים שעונים לשואלים לגבי חיסוני שפעת, חיסונים למחלות ילדים, חיסוני חצבת ופפילומה - והכל בשיח שנעשה בגובה העיניים.
ומה תגיד למי שמסרב לקבל חיסון לקורונה?
"אני מסכים שהיום עוד לא יודעים מספיק על החיסונים, אבל מגיעים כבר נתונים טובים מפייזר, ובתקווה שיגיעו מעוד חברות שמפתחות חיסונים. אבל כמובן לפני שמתקבלות החלטות חייבים לראות פרופיל יעילות ובטיחות. אני מניח שאת הפרופילים הללו נקבל ממדינות שבהן מפתחים את החיסונים כמו גרמניה או ארצות־הברית, שם גם יתחילו לחסן לפנינו. אז נוכל לדעת האם החיסונים יעילים ובטוחים, וזה גם מה שנגיד לציבור".
ומה עם מי שמתעקש שהוא לא רוצה להתחסן?
"אז הוא לא יתחסן, והחיסון יגיע לבא בתור. אבל יש לקחת בחשבון שהמדינה יכולה להחליט על איסור כניסה למרחבים מסוימים בהיעדר חיסון, למשל בתי אבות או מקומות עבודה מסוימים. לכן, כדי להגדיל את המעגל של מי שירצו להתחסן, חייבים להפעיל מערך הסברה שקוף ולספק לאנשים את כל הנתונים האפשריים".
אתה עצמך סבור שחיסון נגד קורונה יהיה יעיל בסופו של דבר?
"כן, אני מאוד אופטימי. יש מספיק חיסונים בפיתוח, ומי שעובד עליהם לא מקצר תהליכים. מבצעים את הבדיקות על מספיק אנשים ועובדים לפי הפרוטוקולים".
מי שמצהירים כי ירוצו להיות הראשונים לקבל את החיסון הם בני משפחת בר מצורן. האב, יואב (49), הוא שף הבית של אחוזת "יערות הכרמל" ונמצא כרגע בחל"ת, האם טלי (50) היא מנכ"לית "דיור מוגן של מגדלי ים התיכון" בירושלים. לבני הזוג שלושה ילדים - אורי בן 17, נועה בת 14 ורועי בן 12. "אין בכלל שאלה", אומר יואב, "מובן שאנחנו בעד להתחסן נגד הנגיף שהשבית עולם שלם. ברגע שהחיסון יגיע וכל הציבור יתחסן אני אוכל לחזור למקום עבודתי והילדים שלי יוכלו להיפרד מהמסכים בזום ולחזור ללימודים. גם טלי אשתי נאלצת להתמודד כל יום מחדש עם הדאגה לבריאותם הנפשית של דיירי הבית המוגן ולשמור עליהם חלילה מפני הדבקה. אנחנו רק מחכים לרגע שהקורונה תחלוף וכולנו נוכל לחזור לשפיות, ליהנות מהחיים, להתפרנס, לצאת לחופשות בחו"ל ולהיפגש עם חברים".
"זה יהיה סקנדל"
ויש את אלה שמתנגדים נחרצות להתחסן. אחד מהם הוא הוד כרובי מרעננה, ששותף לתביעה ייצוגית נגד המדינה בגין חיסון לצהבת B שניתן לבנו ליעד. לטענת התובעים החיסון שבו השתמשה המדינה בין השנים 2015-2011 היה פגום, גרם לבנם להתקפי פרכוסים, להפרעות נוירולוגיות, ובגיל שלוש גם לאבחון שלו כסובל מאוטיזם. "עם כל מה שאנחנו כהורים חווינו מאז החיסון האחרון שליעד שלנו קיבל אין בכלל שאלה לגבי הסוגיה האם לחסן או לא לחסן", אומר כרובי.
"אנחנו לא מחסנים יותר אף ילד או ילדה שלנו בשום חיסון. הילדות שלנו לא הולכות לבית הספר ביום שבו מחסנים. ליד השם שלהן מסומן באדום בוהק: 'אסור לחסן - ההורים לא מאשרים'. זה המזל, שבמדינת ישראל על פי החוק ההורים הם אלה שמחליטים האם הילד שלהם יקבל חיסונים או לא. לכן אסור חלילה שיעבור כאן חוק שיחייב את כל האוכלוסייה להתחסן. זה יהיה סקנדל! מה זה חיסון בכפייה? זה כמו לעשות ניסויים בבני אדם. זה משהו פסיכי".
"המתנגדים עושים הרבה מאוד רעש אבל הם לא הרוב", מדגיש פרופ' דוידוביץ'. "הרוב הם דווקא 'הססני חיסונים', אלה שמוכנים להתחסן אבל יש להם ספקות, וכדי לנצח מגפה עולמית יש לטפל בספקות הללו. הספקות יכולים למשל להיות בהקשר של מתן כמה חיסונים ביחד, או בהקשר של סוגיות שעוד לא הוכחו מחקרית לגבי החיסון, או כאלה שלא רוצים לחסן ילדים".
מה עושים? איך מתגברים על ההססנות לטובת מיגור המגפה?
פרופ' דוידוביץ' אומר שכמו תמיד צריך לחזור וללמוד מההיסטוריה. "הרי לפני מאה שנה חצי מהילדים שנולדו מתו עד גיל עשר, ורובם כתוצאה ממחלות זיהומיות כמו שפעת, חצבת, מחלות ריאה. היום אלה מחלות שאנחנו כמעט לא רואים, והן נעלמו הרבה מאוד בזכות החיסונים. קחי למשל את הפוליו שנעלם בזכות החיסון, אבל מי שזוכר את הפוליו של שנות החמישים זוכר את האימה שהתלוותה למחלה. וכיוון שאנשים כיום איבדו את הפחד מפני המחלה, כי היא כבר לא קיימת, הם אומרים לעצמם 'אז בשביל מה לי להתחסן'".
אבל הקורונה קיימת, ועוד איך.
"נכון, ולכן בהקשר של חיסוני הקורונה אנחנו רואים דווקא אנשים שכן רוצים להתחסן, בין אם אלה אנשים שחוו מחלה או מוות של קרובים מדרגה ראשונה, או אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון ואז המחלה מוחשית עבורם הרבה יותר. אבל אם יוצאים רגע מפריזמת הקורונה, הרי שביחס לחיסונים באופן כללי אנשים פוחדים יותר מהסכנות שבחיסון, למרות שמחקרית הן מזעריות ביחס למסוכנות של המחלה".
