לאחר ארבעה חודשי אשפוז, מתוכם חודשיים מורדם ומונשם בטיפול נמרץ, שוחרר אתמול (א') אופיר ורמשטיין בן ה-43 ממחלקת הקורונה בבית החולים מאיר. "אמרו לאחי להתכונן להגיד קדיש עליי. העסק שלי קרס, הורדתי 25 ק"ג והיום אני לומד הכל מחדש, אפילו ללכת ולאכול", אומר ורמשטיין שכיום נמצא ב ביה"ח השיקומי רעות בתל אביב, מבקש להזכיר: "קורונה זו לא שפעת. אנשים לא מבינים. אסור לזלזל, צריך לשמור".
ורמשטיין, תושב הוד השרון, נשוי ואב לשלושה ילדים ובעל עסק בתחום התקשורת, סבל ממחלת רקע ולמרות שניסה להימנע מלחלות בקורונה, נדבק בחודש יוני וכך התהפך עולמו. "הייתי בפגישה במרפסת ביתי עם עובד. היינו באוויר הפתוח, עם מסכות ושמרנו מרחק. כנראה באותו היום נדבקתי, כי כבר בערב חשתי בתסמינים. בתחילה כאבי בטן איומים, הקאות שלשולים ובהמשך חום. הגיע צוות לביתנו על חליפות לבנות שפינה אותי לבית חולים מאיר. כשהגענו התמוטטתי. מה שקרה אחר כך אני לא זוכר ויודע רק ממה שסיפרו לי".
במשך חודשיים היה אופיר מורדם ומונשם. "אחרי חודשיים, בעודי מורדם ומונשם, הייתה לי הארה", הוא מספר. "ראיתי את סבא שלי מצד אמי, והוא אמר לי בערבי 'קום יא איביני, קום יא איבני'. פתחתי את העיניים וראיתי מולי את אחותי. כנראה הוא שמר עליי מלמעלה". ורמשטיין היה מאושפז עוד חודשיים בבית החולים עד לשחרורו.
"כל הזמן צוות בית החולים ליווה אותי. מלאכים של ממש. כולם דאגו לי, מהרופאים ועד האחראי על חדר האוכל שהיה בא ושואל אותי מה אני רוצה לאכול היום. כולם התייחסו אליי כמו למשפחה", הוא מספר. "אשתי ומשפחתי לא עזבו אותי, אך הילדים נשארו בבית. אני בטוח שגם הם עברו טראומה. הם כבר שמונה חודשים בבית, אבא שלהם היה מאושפז במצב קשה מאוד וזה בטח רק הוסיף לטראומה מהמחלה. בשבוע שעבר פגשתי אותם לראשונה, זה היה מפגש מטלטל".
היום נמצא ורמשטיין בבית חולים שיקומי. "מחכה לי שיקום ארוך. אני לומד עכשיו הכל מההתחלה. ללכת, לאכול להתקלח. לומד את המציאות החדשה. אני עדין על כיסא גלגלים ועובר פיזיותרפיה. לפני שחליתי שקלתי 103 ק"ג, הורדתי בזמן האשפוז 25 ק"ג. היה לי עסק מצליח וכולו קרס, העובדים פוטרו ולא קיבלתי אף סיוע מהמדינה".
"אני עכשיו בבית החולים השיקומי ורואה מהחלון אנשים מזלזלים והולכים בלי מסכה", הוא אומר. "חשוב שכולם ידעו שקורונה זה לא שפעת. בכלל לא שפעת. נגיף הקורונה תוקף אנשים בצורות שונות. ראיתי אנשים בריאים שמתים מקורונה והרבה מהם.
"אנשים צריכים להבין שאנחנו במלחמה. העם יודע להתלכד בזמן מלחמה ועכשיו זה בדיוק אותו הדבר - האזרחים צריכים להתלכד סביב המלחמה הזאת. אין עדיין חיסון ולכן צריך לשמור על המשמעת, לא למהר לפתוח עסקים. אני מופתע לראות עד כמה אנשים מזלזלים במגפה בגלל בגדים או כוס קפה. מה, אי אפשר לחכות שהקורונה תחלוף?".
תקופת אשפוזו של ורמשטיין היא בין הארוכות שהיו בבית החולים מאיר. עם שחרורו, עמד צוות בית החולים ומחה לו כפיים. ד״ר גדעון חרך, מנהל קורונה בבית חולים מאיר מספר על החודשים הקשים בהם הצוות נאבק על חייהם של חולי הקורונה: "כל כך מרגש אותנו לדעת שהצלחנו להציל את אופיר. השקענו את כל הידע שצברנו ואת כל המסירות שבלבו של כל אחד מאתנו".
