בשיתוף מדטרוניק
אני יובל אור, בן 33 מכפר סבא, נשוי, אבא טרי לתינוקת בת חודשיים, וחולה סוכרת. עד לפני שנה המחלה ניהלה אותי באופן מוחלט.
הסיפור שלי מתחיל לפני 7 שנים. היו לי חיים שגרתיים, כמו של כל בחור ממוצע בן 26 - לימודים, עבודה, זוגיות. הכל התחיל כשיצאתי למילואים, והתחלתי להרגיש לא טוב. הייתי עייף וחלש, שתיתי מים בכמויות אדירות, רזיתי 10 קילו בחמישה ימים, ובסופו של דבר קרסתי. חשבתי שמדובר בשפעת קלה, לא קישרתי את התחושות שלי למחלה כלשהי. בטח שלא לסוכרת - המחלה הזאת בכלל לא הייתה קרובה אליי או אל המשפחה שלי.
הגעתי לקופת החולים מיובש לחלוטין. קיבלתי עירוי דם והתחלתי בסדרת בדיקות. כשהתחלתי לתאר את התסמינים שהיו לי לרופאת המשפחה - שתייה מרובה, תכיפות במתן שתן, ריח חריף מהפה, ראייה מעורפלת, כאבי ראש, שרירים תפוסים ושינוי בהתנהגות - היה כבר די ברור במה מדובר, היו לי את כל התסמינים המוכרים.
בדיקות הדם חזרו וערכי הסוכר הרקיעו שחקים. האבחנה הייתה מיידית: יש לי סוכרת מסוג 1. ברגע אחד השתנו לי החיים. שלחו אותי הביתה עם אינסולין, לימדו אותי איך להזריק בבטן כשהסוכרים גבוהים, ומאותו הרגע עליתי על רכבת הרים מטורפת.
השנה הראשונה הייתה קשה במיוחד, גם פיזית וגם נפשית. היה לי קשה להסתגל למחלה, לא הצלחתי להיות מאוזן למרות שעשיתי את כל ההתאמות הנדרשות מבחינת תזונה נכונה ושמירה על הבריאות. היו לי עליות סוכר גדולות, והן לוו בכאבי ראש, התקפי זעם עייפות נוראית וחוסר ריכוז.
הגעתי למצב שאני מזריק אינסולין 16 פעמים ביום, והחיים שלי סובבים סביב חישובים ותכנונים קפדניים סביב האוכל וההזרקות. מדובר בקושי עצום בשביל בחור צעיר בן 26, שלא היה צריך לדאוג אף פעם למה הוא מכניס לפה ואיזו פעילות הוא עושה. הייתי ממש במלחמה עם עצמי.
אני עובד בתחום הלוגיסטיקה והתפעול ושגרת העבודה שלי תמיד הייתה אינטנסיבית, אני עומד על הרגליים ונמצא כל היום בתזוזה. לא קשה בשגרת החיים הזו לדלג על ארוחות. נוסף לזה, אני סובל מהפרעת קשב וריכוז, מה שמקשה עליי עוד יותר לנהל שגרת חישובים ותכנונים אינסופיים.
היה לי מאוד קשה בעבודה, אבל למזלי, באו לקראתי והיו שם בשבילי כשהייתי צריך להישאר בבית. אני לא רוצה לחשוב מה קורה לאנשים שלא זכו לסביבת עבודה תומכת. בלימודים היה יותר קשה, ונאלצתי לעזוב בשנה האחרונה ללימודי התואר בהנדסת בניין. לא הצלחתי לשמור על ריכוז מינימלי, הייתי כל הזמן עייף וחלש. לפעמים לא יכולתי לעמוד על הרגליים.
אמרתי לעצמי שאדחה את הלימודים בשנה ואטפל בעצמי, אבל אז, בדיוק שנה אחרי שהובחנתי בסוכרת, קרה אירוע מכונן שמשפיע עליי עד היום. בוקר אחד התעוררתי וכל הצד השמאלי של הגוף שלי, מהראש ועד כף הרגל, היה רדום. לא ייחסתי חשיבות רבה לתחושות האלו, והלכתי לעבודה.
באמצע היום התחלתי להרגיש שהמצב מחמיר. נסעתי לבית החולים, ושם קיבלתי את האבחנה: עברתי אירוע מוחי קל. מסתבר שסבלתי מירידות סוכר רבות בלילה, הייתי מאבד את ההכרה בשינה, וככל הנראה בגלל ריבוי המקרים האלו נוצרה פגיעה בתאי המוח. אושפזתי למשך כמה ימים וטופלתי, אבל עד היום אני סובל מאותו לילה, נשארתי עם פגיעה נוירולוגית שמשפיעה על תפקוד יד ורגל שמאל.
אחרי האירוע, קיבלתי משאבת אינסולין. מדובר במכשיר שנראה כמו ביפר, הוא עובד על פי תוכנית עבודה שקובע הרופא, והוא מזריק באופן עצמאי לפי כמות הפחמימות שמוכנסת לתוך המכשיר. בהמשך התחלתי להשתמש גם בסנסור, שמודד כל חמש דקות את ספירת הדם.
למרות שהיה שיפור בהשוואה לזריקות האינסופיות בבטן, שהתנהלו לרוב בשיטת הניסוי והטעיה, גם המשאבה והסנסור דורשים תפעול והתעסקויות בלתי פוסקים, שלא מתאימים לי ולאורח החיים שלי. עדיין הייתי צריך לחשב בקפדנות את הארוחות שלי, וכל הזמן לבדוק שאין ירידות ועליות סוכר.
"עד לפני שנה לא הייתי בטוח שאוכל לטפל בילד"
המהפך בחיים שלי קרה לפני שנה בזכות רופאת הסוכרת המדהימה שלי, אליה אני הולך כל שלושה חודשים לביקורת. היא שמעה שחברת מדטרוניק, שהשיקה את מערכת המינימד 670G, עורכת ניסוי קליני בישראל על הדור החדש יותר המינימד 780G, ועזרה לי להיכנס אליו. היא הסבירה לי שהמינימד 780G היא מערכת אוטומטית היברידית, שמדמה חלק מפעולות הלבלב. המערכת מגיבה לשינויים ברמות הסוכר ומונעת מצבי היפוגליקמיה והיפרגליקמיה.
קצת הצחיק אותי שאני נשלח להיות שפן ניסיונות, אבל הבנתי שאין לי מה להפסיד - אני סוכרתי שלא מצליח להיות מאוזן בכל האמצעים שעמדו לרשותי עד היום. אחרי שעברתי כמה בדיקות התאמה, נכנסתי לניסוי עם הדור החדש והמשופר של המערכת - המינימד G780. המערכת מבוססת על טכנולוגיה חדשנית , שמחשבת את ערכי הסוכר בכל 5 דקות ומזליפה את מינון האינסולין שאני צריך באותו הרגע, בנוסף המערכת גם נותנת תיקוני בולוס אוטומטיים.
בתחילת הניסוי נכנסתי לדירה בבית החולים לחמישה ימים עם עוד שותף. היינו בהשגחה להתאמות של המכשיר וללמידה של התנהגות הסוכר של כל אחד מאיתנו. בהמשך, הגעתי לבדיקות להתאמות של האלגוריתם כל שלושה חודשים.
השינוי אצלי היה מיידי, תוך יום-יומיים. לא היו תופעות לוואי בכלל, כמות ירידות ועליות הסוכר הייתה אפסית, והתחלתי להרגיש יותר טוב.
אחרי שש שנים של סבל, בשנה האחרונה אני סוף סוף מאוזן. חזרתי לאכול רגיל, אני מרגיש הרבה יותר בטוח בעצמי, מרגיש שיש לי שליטה על החיים שלי. דברים כמו לאכול, להתאמן, לצאת לבלות ואפילו להרים חפצים - שעד לפני שנה לוו בתכנונים וחישובים קפדניים - הפכו להיות שוב דברים שגרתיים ופשוטים.
יותר מכל, אני מאמין שבזכות המינימד קיבלתי את הבת הראשונה שלי, שנולדה לפני חודשיים. כן, אני מאמין שאילולא המכשיר, זה לא היה קורה. עד לפני שנה בכלל לא הייתי בטוח שאני מסוגל לטפל בילד. איך אפשר לטפל ביצור קטן ומדהים, כשאתה לא מצליח לטפל בעצמך?
נכון להיום, אני עדיין נמצא בניסוי וכבר עכשיו אני לא יכול לדמיין את החיים ללא המערכת.
בשיתוף מדטרוניק
פורסם לראשונה: 09:28, 17.11.20
