40 אחוז מהנשים יסבלו במהלך חייהן מכאבים בזמן קיום יחסי מין. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, ולנבוע מגורמים מוגדרים כמו מחלות עור ומין, דלקות, פטריות או בעיות זיהומיות. אבל לצד כל אלה, 10־15 אחוזים מהנשים יסבלו במהלך חייהן מהתופעה שידועה בשם הכללי "וולוודיניה" (מיוונית: וולווה - פות, דיניה - כאב), שמתבטאת בכאבים בנרתיק ובפות, שהגורם להם אינו ברור.
פרופ' אחינעם לב־שגיא, רופאת נשים מבית החולים הדסה הר הצופים ומקופת חולים כללית, מתמחה בוולוודיניה זה 15 שנה. לדבריה, כיוון שבחלק גדול מהתלונות לא נמצאת הסיבה לכאב, ההנחה היא שפעמים רבות הגורם יכול להיות ליקוי במערכת ההולכה העצבית, שמייצר את תחושת הכאב וחוסר הנוחות. כשזו הסיבה, יש דרכים לטפל בכאב. אולם כאן צצה בעיה חדשה: מאחר שמעטים הרופאים שזהו תחום ההתמחות שלהם, נשים מגיעות לעיתים לרופאים שלא מכירים את התחום, וזוכות ליחס מזלזל ולטענה שהכאבים הם פסיכולוגיים או מדומיינים. "וזו טעות בתפיסת הכאב", אומרת פרופסור לב־שגיא, "כיוון שכאב הוא תחושה אמיתית, וזה שאנחנו, הרופאים, לא יודעים לזהות את הסיבה לכאב, זה רק מעיד על כישלון שלנו ולא על המטופלות".
3 צפייה בגלריה
פרופ' אחינעם לב־שגיא. "אנחנו, הרופאים, לא יודעים לזהות את הסיבה לכאב"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בעוד שוולוודיניה קיימת, כאמור, אצל 10 עד 15 אחוזים מהנשים, הרי שנשים שחוות כאבים בזמן קיום יחסי מין, בין אם בחדירה (כולל בהחדרת טמפון, למשל) ובין אם כתוצאה מכל סוג של מגע בפתח הנרתיק (ולא רק במין, אלא גם בגלל לבישה של מכנסיים צמודים מדי, לדוגמה), כבר מהוות שיעור רחב יותר באוכלוסייה. "עד 40 אחוז מהנשים סובלות מכאבים במהלך מגע באיבר המין ובערך 20 אחוז מהן מתארות את הכאב כבלתי נסבל וככזה שמפריע להן לתפקד מבחינה מינית, וזה עוד לפני שדיברנו על נשים שחוות כאבים בחדירה עמוקה ומגע עם הרחם או עם איברים פנימיים אחרים", היא מסבירה, "וגם כאן יש תת־קבוצה של נשים שלא מסוגלות לשאת חדירה כיוון שהן סובלות מאנדומטריוזיס, או מהפרעה בכיס השתן".
המקרים שנובעים מבעיה עצבית ניתנים לפתרון באמצעות תרופות שמפחיתות הולכה עצבית ומורידות רמות של כאב. אבל כיוון שלתרופות אלה יכולות להיות גם תופעות לוואי קשות, יש נשים רבות שלא יוכלו ליטול אותן לאורך זמן.
אז מה עושים?
"מנסים סוגים שונים, עד שמוצאים את התרופה המתאימה. ומי שלא יימצא עבורה הפתרון התרופתי תגיע לרפואה האלטרנטיבית, לדיקור או למרפאות כאב, וגם לטיפול באמצעות קנאביס, שמציע פתרון שלא היה קיים עד היום", אומרת פרופ' לב־שגיא.
מי שנמצאת בחוד החנית לפיתוח פתרונות מתחום הקנאביס, שיעניקו מזור לכאבים כרוניים בפות ובנרתיק, היא ד"ר רונית שאלתיאל קריו.
3 צפייה בגלריה
ד"ר רונית שאלתיאל קריו. "הפתרון הגיע מחומר שנמצא בטבע ושאף חברת תרופות לא יכולה לקחת עליו בעלות"
(צילום: אביב חופי)
"גדלתי במעבדה המיקרוביולוגית של אבא שלי והיה לי ברור שאעסוק בתחום המדעים והמחקר", היא מספרת, "את הדוקטורט עשיתי בביוטכנולוגיה עם התמחות במחלות CNS, כלומר מחלות שקשורות במערכת העצבים המרכזית, בעיקר בפרקינסון". במחקר שהיא מתגאה בו יותר מכל היא הצליחה להוכיח קשר בין צריכת סוכר מסוג מניטול (מוכר משימוש בממתיקים מלאכותיים) לבין מניעת הצטברות של חלבון במוח, שקשור לפרקינסון. מאז הגילוי והפרסום, חולי פרקינסון ברחבי העולם צורכים אותו.
זה גילוי שהפך אותך למיליונרית?
"לא. כיוון שמניטול הוא חומר טבעי, לא מדובר בהמצאה שניתן לרשום עליה פטנט ולכן צריך לשכוח מהכסף הגדול. אבל בעיניי זה גם מה שיפה בעניין - שהפתרון הגיע מחומר שנמצא בטבע ושאף חברת תרופות לא יכולה לקחת עליו בעלות", היא מתגאה.
אבל נעזוב את הפרקינסון ונחזור לכאבים בנרתיק. כיום ד"ר שאלתיאל קריו היא סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברת "נסוול" הישראלית. יחד עם פרופ' עודד שוסיוב היא מפתחת מוצרים מבוססי קנאביס בתחום הלייף סטייל והוולנס, ובתוך כך גם פתרונות עבור נשים שסובלות מוולוודיניה.
"פריצת הדרך שלנו היא בכך שאנחנו מצליחים להתאים את הזן הספציפי של הקנאביס לכאבים גינקולוגיים. פיתחנו ג'ל שמכיל קנאביס וצמחי מרפא, אשר מפחית את תחושת הגרד, הכאב, אי הנוחות והיובש אצל כל אישה, בכל גיל, שסובלת מכאבים לא מוסברים בפות ובנרתיק".
את הגאווה אפשר לשמוע בקולה, גם מפני שהיא, שמגיעה ממעבדות הפיתוח בעולם הפארמה, יודעת שלוקח 15 שנים לפתח מוצר רפואי חדש בתחום שמלא ברגולציה.
"ולעומת זאת, התחום של מוצרי וולנס הוא תחום פרוץ. היום כל אחד רוצה למכור מוצרים מבוססי קנאביס, אבל אני מביאה איתי את כל מה שלמדתי בפארמה ולכן הפיתוח שלנו מבוסס מדע. כל מוצר שנוציא בעתיד יהיה כזה שעבר מחקרים ולכן יהיה יעיל, ולא סתם עוד מוצר סקסי שכתוב עליו שהוא מכיל קנאביס. זה הסטנדרט שאנחנו מביאים וחשוב לי באופן אישי לשמור עליו".
מבטיח, אבל עדיין אי־אפשר למכור בישראל תכשירים רפואיים או קוסמטיים מבוססי קנאביס.
"הקנאביס שבו אנחנו משתמשים בפיתוח הוא מבוסס CBD ואינו מכיל THC, שזוהי המולקולה הממכרת והממסטלת. לכן, כאשר תהיה בארץ לגליזציה, נפתח ונייצר את התכשירים גם כאן, כדי לסייע למטופלות הישראליות. בינתיים, התכשיר שפיתחנו, שנועד למריחה חיצונית, מיוצר בארצות־הברית ושם גם נמשיך לבדוק את יעילותו. פנינו למאה נשים בארצות־הברית, בהן גינקולוגיות, פיזיותרפיסטיות של רצפת האגן ומשפיעניות, ואנחנו מחלקים דרכן את המוצר בחינם לנשים שסובלות מהתופעה. בעזרתן נוכל להבין איך המוצר עובד, לייעל את הפיתוח ולהתאים אותו לעוד בעיות. בעתיד נרצה לפנות עם התכשיר גם לאוכלוסיית גיל המעבר ולאוכלוסיות נוספות, כגון נשים לאחר לידה".
כל כך הרבה נשים סובלות מהכאבים הללו, וכל אחת מהן מרגישה לבד בסיטואציה, אומרת פרופ' לב־שגיא, שמדגישה את אוזלת היד של המערכת, ולא רק הרפואית, בהקשר הזה: "אנחנו חיים במדינה יחסית דתית וציבור רחב של נשים עובר כאן הדרכה לפני החתונה על ידי מדריכות כלות, שכלל לא מעלות את הנושא הזה לדיון. אישה צעירה שסובלת מהבעיה חווה בערב הכלולות כאב במקום עונג ולא יודעת לאן לפנות. הסטטיסטיקה הזו כואבת עוד יותר כאשר נשים שאוזרות אומץ וכן מגיעות לרופא שומעות תגובות כמו 'זה בראש שלך', או 'מסכן בעלך'".
הפתרון, היא אומרת, הוא קודם כל להעלות מודעות לתופעה ולכך שיש לה פתרונות שונים - בתנאי שמגיעים לרופאים שיודעים לאבחן אותה. "המציאות משתנה בזכות הרשתות, יש עמותה שמעלה את המודעות לנושא, אבל הבעיה היא שכמו בהרבה מאוד מחלות שקשורות לנשים, אין תקציבים שמוקצים לכך. נשים הן יותר מחצי מהאוכלוסייה ועדיין מחלות שיש רק לנשים הן מחלות יתומות, שלא מתקצבים אותן".
