(צילום: שמוליק דודפור, משי בן עמי)
עדי חסיד חיכה שבועות ארוכים לרגע שבו הוא יוכל לחזור ולחבק את אמו, שולמית חסיד-ערמי בת ה-91 - ולא זכה לכך. את סיפורו הכואב הוא סיפר הבוקר (א') באולפן ynet. "אמא שלי נמצאת בבית אבות סיעודי בבני ברק כבר קרוב לשנתיים", הוא מספר. "היא הייתה אישה מאוד-מאוד פעלתנית, נתנה הרצאות גם בבית האבות והמשיכה ללמוד. הייתה אישה מאוד חרדית, אבל פמיניסטית.
"השנה האחרונה שינתה את כל סדר היום שלה. בשנה הקודמת הייתה תורנות של בני המשפחה, וכל יום מישהו אחר היה נמצא אצלה, אבל מרגע שהתחילו הסגרים, זה השתנה. באיזשהו שלב היא גם חלתה בקורונה, ואז הלכה ודעכה. היא הייתה טיפוס כל כך חברתי ומשפחתי, הייתה מקושרת לכל העולם, והמרחק שנגזר עליה מהחברה ומהמשפחה דירדר אותה עד שכדי כך שהיא נאלצה לקחת כדורים נגד דיכאון וחרדה. גם שיחות הטלפון איתה הפכו להיות פחות ופחות משמעותיות, כי היא התחילה לאבד עניין".
חסיד, בן 66 מרחובות, הקפיד להתחסן כדי שיוכל לחזור ולהתקרב לאמו ולחבק אותה. "גם אשתי התחסנה", הוא אומר. "אשתי הייתה מבקרת אותה המון. שנינו הלכנו לקבל חיסון הכי מהר שאפשר. קיבלנו את החיסון הראשון והשני, וממש חיכינו. דיברנו עם אמא שלי ואמרנו, 'הנה, עוד כמה ימים, עוד שבוע, עוד עשרה ימים, אנחנו אחרי חיסון שני, אנחנו באים להתחבק'. בינתיים נאלצנו לראות אותה דרך סורגים או דלת זכוכית שהפרידה בינינו לבינה.
1 צפייה בגלריה
"בתוך יממה וחצי היא נכנסה לתרדמת ונפטרה": בי"ח מעייני הישועה בבני ברק
(צילום: Dr. Avishai Teicher Pikiwiki Israel)
"המרחק היה כזה שהיא בקושי שמעה אותנו. הרבה פעמים נאלצנו לחזור על הדברים שאמרנו, וזה מאוד דיכא אותה. היא פשוט לא יכלה לדבר איתנו, ואנחנו לא יכולנו להתקרב אליה, ודאי שלא לחבק אותה. אמרנו, 'עוד כמה ימים, זהו'. ידענו שאוטוטו אנחנו יכולים לחבק אותה, ואחרינו כל האחים שלי, כי כולם עברו חיסונים. אבל בשלב הזה אשפזו אותה בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק, ובתוך יממה וחצי היא נכנסה לתרדמת ונפטרה".
חסיד מדגיש שאמו לא נפטרה מקורונה. "הייתה לה קורונה בעבר, ובכל זאת נתנו לה את המנה הראשונה של החיסון, על אף שבטלוויזיה אמרו שאדם שחלה בקורונה ונמצא במצב גופני לא כל כך טוב - לא כדאי לתת לו את החיסון. בכל זאת, נתנו לה אותו, וזה החליש אותה מאוד, עד כדי כך שהיא לא הגיעה לקבלת החיסון השני. מצבה הידרדר".
"היא הייתה טיפוס כל כך מחבק, ונוגע, ומדבר. הייתה בן אדם שמקושר לכל כך הרבה אנשים, גם כאלה שהיא הכירה לפני 40, 50 ו-60 שנה. היא גם הייתה ידענית גדולה, השתתפה בחידון התנ"ך למבוגרים, הייתה טיפוס מאוד-מאוד מקושר"
גם לשלב החיבוקים היא לא זכתה להגיע. "והיא הייתה טיפוס כל כך מחבק, ונוגע, ומדבר", אומר חסיד. "הייתה בן אדם שמקושר לכל כך הרבה אנשים, גם כאלה שהיא הכירה לפני 40, 50 ו-60 שנה, ממקומות העבודה שלה בתעשייה האווירית, מקשרים חברתיים. היא גם הייתה ידענית גדולה, השתתפה בחידון התנ"ך למבוגרים, הייתה טיפוס מאוד-מאוד מקושר, וכל הזמן היו סביבה אנשים. בחג החנוכה, לדוגמה, הגיעו אליה להדלקת נר אורחים מאוסטרליה ומארצות הברית, עד כדי כך. ועכשיו היא איננה".
