שחר כהן מרגיש ביום העצמאות הזה עצמאי יותר מתמיד. "זה יום העצמאות הכי בריא שלי", אומר כהן (37), שלפני חודשיים עבר השתלת איברים. "השנה, בפעם הראשונה אחרי עשרות שנים, אני יכול לאכול צמר גפן מתוק ברחוב, כמו כולם, ואני כבר לא תלוי בזריקות ובדיאליזות. אני אדם עצמאי וחופשי".
קראו עוד:
את העצמאות הזו חייב כהן למשפחתו של סמ"ר יונתן גרנות ז"ל מקיבוץ עינת, לוחם בגדוד בזלת של הנח"ל, שבפברואר האחרון נורה למוות בשוגג על ידי חייל אחר, ואיבריו נתרמו: את הריאות קיבל מחלים מקורונה בן 54, גם הכבד והלב הושתלו, ואילו הכליה והלבלב הושתלו בגופו של כהן.
כהן, יליד בת ים, שבשנים האחרונות גר עם אשתו אורטל ובנו לירוי (5) בראשון לציון, חלה בסוכרת בגיל 11. "לכאורה המשכתי לחיות רגיל", הוא אומר, "אבל שום דבר כבר לא היה רגיל, כי הייתי צריך להזריק לעצמי, ואסור היה לי לאכול דברים מתוקים, והתביישתי בזה. החברים שלי בבית הספר לא ידעו כלום. מה שיותר חמור זה שהמשכתי לאכול מתוק, בעיקר גלידות. כל מה שקרה לי אחר כך, היה בגלל הגלידות".
לחתימה על כרטיס אדי - לחצו כאן
הסיבוך הראשון התרחש לפני שלוש שנים וחצי, כשהחל לסבול מבצקות ברגליים ומקשיי נשימה, ובעקבות זאת התחיל בטיפולי דיאליזה. "כבר אז דיברו איתי על השתלת כליה, ופעמיים חשבו שיש כליה בשבילי, אבל בבדיקות התברר שזה לא מתאים", הוא נזכר.
כהן המשיך בשגרת חייו ובעבודה כנהג שינוע, עד שלפני כשנה חלה החמרה במצבו. "בדצמבר לפני שנה וחצי נפטרה אמי גבריאלה בגיל 62 מדום לב, ואחרי חודשיים התחילו הבעיות. בהתחלה גילו לי פצע ברגל, מצאו שזה זיהום והחליטו לכרות לי אצבע. אחר כך היה עוד זיהום ועברתי עוד ניתוח, וככה היו עוד זיהומים ועוד ניתוחים עד שהחליטו לכרות את הרגל כולה.
"כשהרופא אמר לי את זה, אמרתי לאשתי, 'קחי את הילד אלייך, אני לא רוצה לחיות איתכם, אני לא רוצה שתחיו עם אדם נכה'. היא מיד אמרה שזה לא בא בחשבון. אחרי הכריתה עברתי שיקום של ארבעה חודשים בבית החולים רעות, ואחר כך השתילו לי פרוטזה".
"היה עוד זיהום ועברתי עוד ניתוח, וככה היו עוד זיהומים ועוד ניתוחים עד שהחליטו לכרות לי את הרגל כולה. כשהרופא אמר לי את זה, אמרתי לאשתי, 'קחי את הילד אלייך, אני לא רוצה לחיות איתכם, אני לא רוצה שתחיו עם אדם נכה'. היא מיד אמרה שזה לא בא בחשבון"
במקביל לכל אלה הוא המשיך בטיפולי דיאליזה בבית החולים אסף הרופא שלוש פעמים בשבוע, מה שהגביל אותו במידה רבה. "ביום ההולדת האחרון שלי, ב-23 בפברואר, אשתי אמרה לי, 'הלוואי שהשנה תקבל השתלה במתנה'. אחרי יומיים קיבלתי טלפון: 'בוא, מצאנו לך כליה ולבלב'. הגעתי לבילינסון, עברתי השתלה ואחריה עוד שני ניתוחים, כי היו סיבוכים - וקיבלתי את הבריאות שלי במתנה".
ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון, מסביר: "שחר חיכה להשתלת כליה ולבלב שהייתה הכרחית להצלת חייו. השתלה כזו מבוצעת בעקבות סיבובים של סוכרת נעורים - ובמקרה הנוכחי, סוכרת שגרמה לאי ספיקה כלייתית. הכליה והלבלב מושתלים יחד בניתוח משולב, ומכיוון שהלבלב הוא איבר מאוד רגיש, ההשתלה היא מאוד מורכבת. אבל מהלך הניתוח היה תקין, ושחר השתחרר לביתו עם תפקוד כלייתי מצוין וסוכרת מאוזנת".
הצוות הרפואי נמנע מלחשוף בפני כהן את זהותו של התורם, "אבל אשתי ניחשה שזה החייל הזה, כי זה קרה באותו שבוע, ובתקשורת פרסמו שהמשפחה הסכימה לתרום את האיברים שלו", נזכר כהן. "כששאלנו את האחיות אם זה באמת החייל, הן אישרו. עכשיו אני רוצה לפגוש את ההורים של יונתן גרנות, להגיד להם תודה וגם ללכת לקבר שלו ולשים פרחים. אני מרגיש שיונתן הוא חלק ממני עכשיו. אני חייב למשפחה שלו אלפי תודות".
