וירוס הקורונה עוד לא התגלה בישראל, והחיסון המיוחל עוד רחוק מלהופיע. האם התעסקות במחלה נובע מדאגה טבעית לבריאותנו, שמובילה לשמור על היגיינה גבוהה, או שמא מדובר בחרדת בריאות של ממש שמשתלטת על חיינו?
חרדת בריאות מתבטאת באובססיביות ובדאגה רבה לסיכון לחלות במחלה קשה, לעתים תוך התעסקות בסימפטומים מסויימים. בעבר, קראו לחרדה זו היפוכונדריה, אולם חשוב להבחין בין השתיים. לעומת חרדת בריאות שקשורה בדאגה לחלות ממחלה כלשהי, בהיפוכונדריה הכוונה היא בדרך כלל לנטייה לדמיין או להאמין בסימפטומים גופניים המעידים על מחלה קשה.
במקרה של החרדה מווירוס הקורונה המשתולל בסין, טבעי ונורמלי לחשוש, כל עוד החשש מביא אותנו לנקוט משנה זהירות ולהתגונן מפני הידבקות. השאלה האם החשש טבעי או לא, תלוי בצורה בה החשש משפיע על חיינו. כל עוד מדובר בדאגה טבעית לעצמנו, אשר אינה משתלטת על חיינו, אין בכך כל בעיה. עם זאת, כאשר החשש מקבל מימדי ענק וגורם לנו להמנע מפעילויות אותן אנו רגילים לבצע, ולעיסוק אובססיבי בבריאות ובתסמינים, הוא הופך מחשש טבעי לחרדה של ממש.
כ-4-5% מהאוכלוסיה מתמודדים עם חרדת בריאות ברמות משתנות. המספרים דומים בין גברים לנשים, בשונה מרוב סוגי החרדה, שפוגעים לרוב בנשים הרבה יותר מבגברים. יש הטוענים כי המספרים גבוהים בהרבה ויכולים להגיע עד 12% מהאוכלוסיה, אולם אינם מדווחים.
איך חרדת בריאות קשורה לנגיף הקורונה?
את חרדת הבריאות ניתן לחלק לשניים: חרדה ממחלות, בה חושש האדם ממחלה מסוימת, ומחלה סומטית, בה מוקד החרדה הוא תחושות גופניות. אנשים שסובלים מחרדת בריאות משני הסוגים, נותנים לעצמם (או לד"ר גוגל) אבחנות רפואיות מורכבות הנשענות על תחושות גופניות. לדוגמא: קפיצות שרירים הן בוודאי סימן ל-ALS, מחושי בטן הם סימן לסרטן, רעידות הן סימן לפרקינסון, וכדומה.
כמובן שהאבחנות המדומיינות מייצרות מצוקה אמיתית וחרדה רבה. לעיתים קרובות אנשים הסובלים מחרדת בריאות עושים עוד ועוד בדיקות, במטרה לאשש שהם אינם חולים כדי שיוכלו להירגע. מעגל החרדה הזה מזין את עצמו ונמשך כשמופיעה עוד אבחנה פוטנציאלית המובילה לעוד בדיקות. הביקורים החוזרים אצל הרופאים "להפחתת החרדה" הם בדיוק אלה שמתחזקים את מעגל הקסמים. הרופא ובית החולים מהווים מרגוע זמני מתחושת המצוקה המחפשת כל הזמן ביטוי ופיתרון. הההתעסקות היא בדרך כלל בפונקציות גופניות: "הנשימה שלי לא בסדר", "קצב הלב לא סדיר" או באי נוחות (כאבי בטן, ראש, סחרחורות), והדאגה היא לאיבר ספציפי (מוח, לב, כבד), במחלה או הידבקות.
הרבה לפני הופעת נגיף הקורונה בישראל, הסובלים מ"חרדת בריאות" יכולים לשטוף ידיים באובססיביות, ללכת עם מסיכות לעבודה, לגזור על עצמם בידוד, לקחת כדורים למניעה, וכל זה עוד לפני הופעת כל סימפטום מובהק. רמת ההימנעות (מיציאה מהבית/ מהארץ, מהגעה למפגשים עם אנשים רבים וכדומה) והעיסוק האובססיבי בהגנה מפני המחלה (יש להבחין מ-OCD), בנוסף לסימני החרדה הקלאסיים, מורידים כולם את איכות החיים של הסובלים מהחרדה וגורמים למתח מתמיד.
מה המשותף לשני הסוגים של "חרדת בריאות"?
לשני הסוגים פעילות משותפת ואויב משותף. שמו ד"ר גוגל. חיפוש מידע אובססיבי וקריאת מחקרים שונים (שחלק ממומנים בידי חברות בעלות אינטרס), מחמירים ומתחזקים את החרדה. מאחר והאינטרנט זמין כל כך ומכיל מידע אינסופי, הוא מאפשר לסובלים מחרדה לתחזקה בעוד ועוד מחקרים, שמעידים על עוד ועוד מחלות פוטנציאליות ללא בסיס אמיתי. "סובל מכאב ראש? כנראה שיש לך סרטן".
הפגיעה בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים, משותפת אף היא לשני הסוגים. העיסוק האובססיבי בבריאות אינו מאפשר הנאה ושמחה ספונטניות בשל התחושה של האסון המתקרב. בנוסף, אנשים הסובלים מחרדות אלה נוטים לפי מחקרים להיות פגיעים יותר למחלות מאחרים. האמונה העצמית כי הם אכן חולים וסובלים מסימפטומים שונים, מונעת מהם לבקש סיוע רגשי וכך מחלישה את יכולת ההתמודדות שלהם. לפי תיאוריות שונות, ישנם מספר גורמים הקשורים להופעה של חרדת הבריאות, ביניהם טראומות, מחלה קשה בילדות, או מחלה של בן משפחה.
איך תדעו אם אתם סובלים מחרדת בריאות?
● אם אתם עוסקים מדי יום בחיפוש מידע על מחלות ברשת.
● אם אתם מוצאים את עצמכם מגיעים לרופא או לחדר מיון לעתים תכופות עם תחושה של התקפת לב או מחלה קשה, ומשוחררים ללא כל ממצא.
● אם לאחר מספר פגישות עם רופא מומחה, והבטחה מצדו שהכל בסדר, אתם עדיין לא מצליחים להירגע.
● אתם נמנעים מלפנות לרופא מהחשש לגילוי מחלה מסוכנת.
● אם העיסוק במחלות פוגע בתפקוד היומיומי שלכם בעבודה, במשפחה או בעיסוקים נוספים.
באילו מקרים הדאגה היא טבעית? איך אפשר בכל זאת להירגע?
ראשית, חשוב להדגיש שטבעי לחשוש מנגיף עולמי כמו קורונה, ולנקוט פעולות הגנה שהמליץ עליהן משרד הבריאות, ביניהן לא לטוס לסין או למדינות הקרובות אליה. למעשה, מצב הדאגה הכללית לגבי נגיף הקורונה יכול לשקף מצבים אחרים בהם הדאגה הקשה נחשבת לטבעית. למשל, במצבים של מערכת חיסונית ירודה, שמשאירה את הסובלים ממנה חשופים יותר לנגיפים. סיבה נוספת לדאגה היא כאשר אתם או הקרובים אליכם נמצאים בקבוצות סיכון למחלות ספציפיות.
החיפוש בגוגל אחר תסמינים ומחלות פוטנציאליים טבעי גם הוא ויכול לסייע, אך אם פוקדים את גוגל באופן יומיומי, וקיים אלמנט של חרדה שהולכת וגוברת - כדאי לשקול לייעוץ ולטפל במקור לחרדת הבריאות. גם ביקור אצל רופא יכול לעזור לאבחון ולהפחית חרדה, אך ביקורים חוזרים ונשנים למטרת אבחון ללא ממצאים, יכולים בפני עצמם ליצור מצב של חרדה.
בטיפולים בחרדת בריאות מצמצמים באופן הדרגתי את הביקורים אצל הרופא, מתרכזים במה שנמצא בשליטת המטופל (למשל תזונה ופעילות גופנית), מרחיבים את ספקטרום ההבעה של החרדה והרגשות, עובדים על הפרשנויות הקטסטורפליות לתחושות הגופניות, והופכים את המיקוד מ-"לא להיות חולה" ל-"להיות יותר בריא".
איך ניתן לעזור לילדים שחוששים מהנגיף?
ראשית, חשוב להיות אמפתיים לתחושות החרדה, ולאשר את הפחד ("זה באמת מפחיד..."). בהמשך ובהדרגה, יש לנסות ולהבין את היקף ההתעסקות במחלה, איך שמע עליה, מי סיפר לו ומה, האם מחפש באינטרנט וכדומה. ביטוי מילולי של תחושות חרדה יכול לסייע לצמצם מאוד את ההתעסקות בחולי, ולהקדיש את ההתעסקות במשך החיים ובפעילויות. בדיוק כמו בביקורים אצל רופאים, יש לתת מקום לשיחות האלה, אך לנסות למנוע התעסקות אובססיבית מדי.
רצוי שהשיח יימשך (בחלקים) לאורך תקופה, ויעסוק גם ברגשות באופן כללי. חשוב לדבר על דברים משמעותיים שהילד חווה, ולא להתרכז רק בחרדה מהמחלה. למעשה, אפשר לדמות את המצב של "חרדת בריאות" לתגובה אלרגית של מערכת החיסון, כאשר בסך הכל מדובר בתגובה בריאה של דאגה לעצמי, אלא שהיא מופיעה כתגובה חזקה מדי, ובתגובה לגירויים לא מאיימים.
בסופו של דבר, התמודדות עם חרדת בריאות נעוצה בניסיון לשמור על הבריאות שלנו ושל יקירינו עד כמה שניתן, לתת מקום לתחושות החרדה ולביטויין, ולהבין כי היתר - כמו בחיים - לא בשליטתנו.
הכותב הינו פסיכולוג רפואי ומטפל ב-CBT, היפנוזה ופסיכותרפיה לחרדות
