(צילום: משי בן עמי)

מחקר באוניברסיטת סטנפורד מצא כי מקומות קטנים והומי אדם - כמו מסעדות, בתי קפה ומכוני כושר - נוטים להיות מסוכנים מבחינת סיכויי ההדבקה בקורונה. ד"ר אמה פירסון, עורכת המחקר, מספרת בריאיון לאולפן ynet כי תוצאות אלה הן על בסיס מודל שהרכיבו באוניברסיטה, שעושה שימוש בדפוסי התנהגות אנושית וחוזה את התפשטות מגפת הקורונה.
"בעזרת המודל שבנינו מצאנו שמקומות שנוטים להיות צפופים והומי אדם, כלומר מקומות קטנים שמצטופפים בהם אנשים, נוטים להיות יותר מסוכנים. כך, אם נפתח מחדש מסעדות למשל, שהן נמצאות תחת הקטגוריה הזאת, נהיה בסכנה גדולה ביחס להדבקה בקורונה", היא מסבירה.
המודל של אוניברסיטת סטנפורד מנבא מי עשוי להידבק בקורונה ובאיזה מקום. "הדרך שבה המודל עושה זאת לוקחת בחשבון שכל יציאה מהבית היא סכנה להדבקה, אבל היא תלויה במשתנים מסוימים היחודיים לאותו מקום. לדוגמה, כמה אנשים נוהגים לצאת לאותו המקום שאתה יוצא אליו, עד כמה גדול המקום וכמה זמן אנשים שוהים שם. בעזרת המידע הזה שיש לנו, אודות מאות אלפי מקומות ברחבי ארה"ב, אנו יכולים לחזות התפשטויות באחוזי הצלחה גבוהים".
1 צפייה בגלריה
חדר כושר ריק
חדר כושר ריק
גם חדרי כושר: מקומות קטנים והומי אדם המהווים סכנה להדבקה בקורונה
עם זאת, אומרת ד"ר פירסון, כן קיימת אופציה לפתיחת עסקים תוך סיכון נמוך יותר בהדבקה. "לא מדובר בהכל או כלום. אפשר לפתוח באופן חלקי מסעדות למשל, ולכלול כמות קטנה יותר של אנשים. כלומר ניתן ליצור פשרות קטנות שמאפשרות פתיחת עסקים.
"אם נפתח מקומות מסויימים אבל נשמור על תפוסה נמוכה, כלומר שהמקומות הללו לא יכילו את כמות האנשים שהם הכילו בעבר, דבר זה יאפשר פשרה יעילה בין לא לייצר יותר מדי מקרי הדבקה, ובמקביל לתרום להתאוששות הכלכלה במידה מסוימת".
בנוסף, מסבירה ד"ר פירסון, כי המודל של אוניברסיטת סטנפורד מצא שמעמד סוציו אקונומי משפיע גם הוא על שיעורי ההדבקה. "ניתן לראות שיעורי הדבקה גבוהים יותר באזורים בעלי מעמד סוציו אקונומי נמוך. יש לכך שתי סיבות עיקריות, האחת היא שאנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך לא יכולים לצמצם את התנועה והניידות שלהם, משום שסביר להניח שהם אינם יכולים לעבוד מהבית. הסיבה השנייה היא שכאשר הם יוצאים מהבית, הם יוצאים למקומות שיש בהם יותר התקהלות, ולכן יותר מסוכנים. הממצאים הללו מציעים באופן פוטנציאלי דרכים לאתר את האוכלוסיות הכי פגיעות בחברה שלנו".


לדבריה של ד"ר פירסון, המודל שהרכיבו מבוסס על האוכלוסייה בארצות הברית ולכן לא ניתן להשליכו על נסיבות שונות ועל מדינות שונות. "המודל מותנה בנסיבות מקומיות, אופי ההתנהגות של התושבים ועל דפוסי התנועה והניידות שלהם. עם זאת, ככלל, הדבר החשוב הוא לשקול מתי לפתוח מחדש את העסקים. לא רק באשר להשפעה על האוכלוסייה הכללית, אלא תוך איתור אוכלוסיות חלשות ופגיעות יותר וטיפול ספציפי בהן".