אחרי שההורים שלי התגרשו, לא היה לי עם מי לחלוק את הקושי, התביישתי מאוד וחלמתי שכשאהיה גדולה אקים מרכז לילדים גרושים, מקום שיהווה עבורם בית, שיוכלו לשתף בו את התחושות שלהם ולהתייעץ לגבי הקשיים שלהם.
מרכז עדיין לא הקמתי, אבל לפני מספר ימים הייתי שותפה למפגש בין בני נוער לבין בוגרים שכולם ילדים להורים גרושים. את המפגש יזמה ליאה נגירנר דובב, נערה בת 17 שבחרה לעשות את סרט הגמר שלה בתיכון על הנושא שהכי קרוב לליבה - ילדה להורים גרושים (במסגרת מיזם "שניכם שלי").
התרגשתי לשמוע את השיתופים האמיצים והכנים של הנוכחים במפגש בנושאים שמעסיקים אותם: איך זה לחיות בשני בתים? איך הם מרגישים בחגים? ואיך הם מתמודדים עם זוגיות פרק ב' של הוריהם? העציב אותי לראות את הפחד ואת הקושי שלהם לדבר עם הוריהם ולספר להם מה הם מרגישים בנושאים החשובים האלה. חלקם לקחו תפקיד הורי, חלקם מפחדים לפגוע בהורה או מרגישים שוויתרו עליהם.
כדי להבין יותר את הסוגיות האלו פניתי לאבא שלי כדי שישתף אותי בקול שלו ויספר לי איך זה היה בשבילו להיות אב גרוש.
איך עברו עליך השנים הראשונות של הגירושין?
"שאלה מסובכת. במילה אחת - הישרדות. השנים הראשונות היו קשות כי העסק היה בתקופת שפל וכל האנרגיות שהיו בי היו מופנות החוצה - כיצד להשיג עבודה וכסף למזונות. זה לא היה כמו היום שכל זוג שלישי מתגרש. בתקופה ההיא להתגרש היה בושה.
"שתי המשפחות, משני הצדדים, לא תמכו במהלך ולא קיבלנו מהן עזרה. החברים היו במבוכה באיזה צד להישאר, לא היה לי אוטו אז התקשיתי לקחת אתכם אליי. והכי קשה היו הגעגועים. אתה ישן לבד והמשפחה שלך חסרה לך. הרגשתי לבד, וכשאתה הורה אבוד מאוד קשה לראות את מי שעומד מולך ואת הקושי שלו. קשה היה גם שלא היה לי אף אדם שיכולתי לשתף אותו בהרגשתי ולקבל עצה. עד שלאט לאט התחלתי להתאושש".
מה עזר לך להתמודד?
"לשמחתי פגשתי אנשים טובים בדרך. חברים שראו שאני במצוקה ועזרו לי ככל שהם יכלו. אספר לך את הסיפור על ערב פסח הראשון. גרתי במלצ'ט ואמא ואני החלטנו שאנחנו חוגגים יחד את הפסח אצלי. אז עדיין לא ידעתי לבשל, הבית לא היה מאורגן לאירוח וגם לא היה לי מספיק כסף לקנות ארוחת חג.
"רציתי שיהיה מכובד, יפה וטעים ולא היה לי ברור איך אני מרים את החג הזה. חברה טובה ששמעה את הדאגה בקול שלי הציעה שאגיע אליה בערב חג והיא תיתן לי אוכל וכל מה שצריך. היה לי קשה לקבל עזרה מאנשים, אבל מגיע רגע שאתה מבין שאין ברירה. צריך להיעזר. היא הייתה בשלנית והכינה לנו ארוחת מלכים. הארוחה הייתה מושלמת ואפילו נשאלתי מאיזה מלון היא נלקחה".
מה הסיבה שלא ארגנתם לי חדר בבית שלכם?
"כאשר נכנסתי לפרק ב' גרנו רחוק מהעיר, היחסים לא הבשילו ולא היו מבוססים דיים, ולכן החלטנו שיהיה נכון יותר להחזיר אתכם בערב הביתה. לא הייתי מודע לרצון שלכם לישון איתי ועל זאת אני מצר. בכל מקרה, אהבתי אתכם כל העת בכל ליבי".
איזו עצה אתה יכול לתת לאב שנמצא כרגע במצב הזה?
"אין עצה אחת. היום אני יודע שצריך לנקוט שורה של צעדים על מנת לא לאבד את הקשר עם הילדים. צריך להכין מקום שבו אפשר להלין אותם, לשמור על תקשורת קבועה, חשוב להיות קשוב בכל עת לצרכים של הילדים ולעשות מאמץ כדי לתמוך בהם. זה לא קל לאף אחד".
תיקון לקשר עם ההורים
אחרי שנים רבות של הכשרה בתחום הטיפולי, כשהמשכתי ללימודי תואר שני באוניברסיטה התחלתי להכיר בצורך שלי לעשות תיקון לקשר שלי עם הוריי, הרגשתי שחבל על הזמן האבוד והבנתי שלא מתאים לי לחיות יותר בכעס ובשתיקה. אני רוצה עכשיו ליהנות מהשנים הבאות איתם ולא להתרכז בעבר. הבנתי שהאושר המשפחתי שלי תלוי בי ולא משנה באיזה הרכב משפחתי גדלתי.
קראו עוד:
התחלתי ללמוד ולחקור, ותוך כדי הלימודים מצאתי זהב. אני זוכרת רגע משמעותי באחד השיעורים בטיפול דיאדי (טיפול הורה-ילד). המרצה סיפרה שכאשר הורים נכנסים אליה לקליניקה, המשפט הראשון שהיא אומרת להם הוא - "אני יודעת שאתם עושים הכי טוב שאתם יכולים".
היום כשאני אמא אני מבינה שהמשפט הזה כל כך נכון. כל הורה עושה הכי טוב שלו לאותה נקודת זמן. יכול להיות שעבור הילדים זה לא מספיק, אבל זה הכי טוב שלו לאותו רגע.
ההארה הזאת נתנה לי המון מקום לסליחה ולחמלה כלפיי הוריי. בהמשך, כשהפכתי לאמא, ההבנה הזאת גם נתנה לי מוטיבציה ללמוד ולהתפתח ולהיות אמא טובה יותר לילד שלי. והיום, אני שמחה לספר לכם שלמרות החוויה הזאת של "להיות אורחת בבית של אבא" וחוויות אחרות, הוריי ואני בקשר מצוין.
מעולם לא וויתרנו זה על זה. כל אחד מאיתנו עשה עבודה עצמית, דיברנו, שיתפנו, והקשר רק הלך והתחזק עם השנים. ההורים שלי התגרשו יפה ותמיד היו בקשר חברי ומכבד, ובשנים האחרונות אנחנו אפילו חוגגים יחד את החגים וזה מרגיש נפלא.
יש לי אבא ואמא אוהבים, דואגים, תומכים וסבא וסבתא נהדרים לבן שלי, והיום אני מאמינה שאם זה היה אפשרי עבורנו, זה אפשרי עבור כל הורה וילד.
