במחלקת הפרעות אכילה בילדים ונוער בבית החולים "ספרא" לילדים בשיבא ממתינים עשרות נערים ונערות כיום להתאשפז. הבעיה? יש במחלקה 21 מיטות בלבד - פחות ממחצית ממספר החולים הזקוקים לאשפוז במחלקה. "גם חברי הצוות הוותיקים אומרים שהם לא זוכרים משהו כזה", הודה ד"ר ינאי גירון, סגן מנהל המחלקה. "אנשים נשארים בבית עם מצוקה אקוטית, וההידרדרות היא יותר מהירה. אפשר לדבר בהחלט על תקופת הקורונה כנקודת שיא שהקצינה את כל המגמות שהיו קודם".
קראו עוד:
דווקא בזמן ששיעורי התחלואה נמצאים בירידה במערכת הבריאות מתפנים לטפל בהשלכות הקשות ובנזקי הסגרים הארוכים של עידן הקורונה. בבתי החולים מדווחים על זינוק חד וחריג במספר המתבגרות והמתבגרים הפונים לאשפוז עקב הפרעות אכילה. לפי הנתונים מבית החולים שיבא, בו פועלת המחלקה הגדולה בארץ המיועדת למתבגרים עם הפרעות אכילה, בשנת 2020 כולה אושפזו 71 צעירים וצעירות במחלקה, וב־2019 - 64.
ואולם בשלושת החודשים הראשונים של 2021 אושפזו כבר 31 מטופלים. אם המגמה של הרבעון הראשון תימשך, השנה עלולה להסתיים בהכפלה של בני הנוער המאושפזים. "בקורונה ראינו שאנשים נמצאים יותר במדיות דיגיטליות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק מאשר באינטראקציה חברתית אמיתית", מסביר ד"ר גירון. "לא היה בית ספר, לא היו חוגים. מה נשאר? כל היום להיות בטיקטוק שבה אני שם מסכה והיא אמורה לגרום לי להרגיש טוב יותר. לכן אתה מתחיל לשרת את הדימוי הזה".
עד כדי כך חמור המצב בשיבא שד"ר גירון מודה: "זו הצפה שלא נראתה עד כה". לדבריו, אחת הסיבות למחסור היא משך האשפוז הממוצע שאורך כחצי שנה. "העלייה האקוטית שאנחנו רואים בחודשים האחרונים קשורה בהחלט לקורונה. בסגרים ראינו שיש יותר אלימות במשפחה, יותר זמן עם בני המשפחה וסיר הלחץ הזה פועל גם בהפרעות האכילה", הוא מסביר. "אנחנו מתמודדים עם שטף מטורף והגענו למצב שבו חצי ממחלקת הילדים, שהיא לא מחלקה ייעודית להפרעות אכילה — הם ילדות ומתבגרים עם הפרעת אכילה. אם היה לנו מספר מיטות כפול ממה שיש לנו באזור המרכז אולי היינו יכולים להכיל את מה שקורה, וגם אז אני לא בטוח".
אלא שלא רק בשיבא מוצפים. בישראל כולה יש כיום תקן ל־46 מיטות אשפוז בלבד לבני נוער הסובלים מהפרעות אכילה. גם במחלקות ילדים לא ייעודיות מספר המטופלים מזנק. בבית החולים לילדים "שניידר" מדווחים על עלייה חריגה. "בבתי החולים יש עלייה של יותר מ־25% באשפוזים של בני נוער עם הפרעות אכילה, ובקהילה יש עלייה של 16%", אומרת פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המערך לרפואה פסיכולוגית בשניידר.
גם היא מדווחת על רשימות המתנה ארוכות ביחס לשנים קודמות. "ילד שסובל מהפרעות אכילה יכול לחכות אפילו שלושה חודשים או יותר עד שהוא מקבל טיפול". גם היא סבורה שיש צורך להכפיל את מספר המיטות על מנת לספק מענה הולם. בבית החולים "שמיר" אסף הרופא מצביעים גם על עלייה בביקוש למחלקות לטיפול היום שלהם: בכל שנה שעברה היו 10 מטופלים, כיום כבר יש 12.
בעקבות זמני ההמתנה הארוכים — יש מי שסיפרו גם על שמונה חודשים — הורים רבים נותרים ללא ברירה ונאלצים לשלם מכיסם על טיפול פרטי. לאחר שבתה עברה שיימינג ברשתות והחלה לאבד במשקל באופן קיצוני, נאלצה לאחרונה אם לנערה מתבגרת לחפש עבורה טיפול הולם - אך פשוט לא הצליחה. "כשהבנתי שהיא סובלת מהפרעת אכילה זה כאילו שהעולם נופל עליך. לא היה לי מושג מה לעשות, ובהמשך הגענו לשיבא". לאחר שלושה שבועות בתה שוחררה, אך כאשר הייתה צריכה לשוב לטיפול לא היה מקום והיא נאלצה להמתין. "נורא רצינו למצוא מסגרת טיפולית ואי אפשר היה למצוא. ניסינו גם בבתי חולים אחרים ולא הצלחנו", מספרת האם המיואשת, "לכן חזרנו לטיפול עוד יותר אינטנסיבי באופן פרטי. שלוש פעמים בשבוע פסיכולוגית ופסיכיאטרית פרטית — בין 8,000 ל־9,000 שקלים בחודש".
מי שמשלמים את המחיר האישי הם בני הנוער. "אני סובלת מהפרעת אכילה כבר שנתיים", מספרת מור (שם בדוי), נערה ממרכז הארץ. "לפני שנה בערך אושפזתי לראשונה בשיבא במשך חודש. השלתי לאחר מכן ארבעה קילוגרמים ועם תחילת הקורונה חזרתי לאשפוז". הזמן בבית מחוץ לבית ספר ומול המסכים — החמיר את המצב שלה. "כששוחררתי מבית החולים זה כבר היה לתוך הקורונה, הייתי תקועה בבית והכל התהפך לי. אתה קם ב־12 בצהריים, הכל מבולגן ואין שום סדר".
גם מור סבורה כי השהייה ברשתות פגעה בה: "אחת הסיבות לכך היא הטיקטוק. כשאתה שם, אתה אף פעם לא מספיק טוב. תמיד תהיה את זו שתעלה תמונה שהיא נורא רזה. בנוסף, אנשים מעלים את מה שהם אוכלים, ויש בנות שמפרסמות את זה שיש להן הפרעת אכילה, וזה הכניס את הרעיון הזה לראש להרבה בנות אחרות".
