אורי (שם בדוי) סבל מכאבי גב והגיע לפגישה במרפאה. בפגישתנו, הוא סיפר לי על הפחד הרב שיש לו מבלט-הדיסק שנמצא אצלו בעמוד השדרה. אורי סבל תקופה ארוכה מכאבי גב תחתון וביצע בדיקת MRI בה התגלה בלט-דיסק. הוא קישר את הבלט לעברו כספורטאי, כאשר היה קופץ ורץ במהלך אימונים שעשה בנעוריו.
הוא סיפר לי שלאחר שקיבל את תוצאת הבדיקות, תקף אותו פחד שמא הוא עלול להזיק לעצמו. הוא החל להימנע מביצוע פעולות יומיומיות פשוטות כהתכופפות, הרמת סלי קניות, ישיבה או עמידה ממושכת והשתתפות בפעילויות ספורט מחשש 'להחמיר את הבלט'. בהמשך הוא אימץ התנהגות של זהירות-יתר, הפסיק לנסוע לחו"ל, לצאת לטיולים בארץ, ללכת לסרטים ולהצגות, ולבלות עם חברים. בהדרגה הוא החל להרגיש שנוצרת בחייו בעיה על גבי בעיה; לא רק שמצאו אצלו את הבלט בעמוד השדרה, הוא גם הרגיש כאילו טבעת חנק הולכת וסוגרת על חייו ומצמצמת אותם.
ישנם כיום אנשים רבים מאוד שנמצאים במצב דומה, כאשר לאחר ביצוע בדיקות CT או MRI להדמיית עמוד השדרה נמצא אצלם בלט-דיסק. ממצא זה מצית מעגל של פחד והימנעות, שגורם להחמרה והגבלה משמעותיות בחייהם. בטרם נראה אם פחדים אלה אכן מוצדקים, נסביר בקצרה מהו בלט-דיסק.
מהו בלט דיסק?
עמוד השדרה שלנו מורכב מחוליות, שהן מבנים קשים הבנויים מעצמות, וביניהן דיסקים שעשויים ממעטפת חזקה המכילה חומר דמוי ג'לטין. תפקידם של הדיסקים הוא לאפשר תנועה של עמוד השדרה ובמקביל לשמש כבולמי זעזועים דינאמיים, ששומרים על גמישות ויכולת תגובה לעומסים יומיומיים. כאשר החלק הגמיש של הדיסק בולט מעבר לקו החוליות, התופעה נקראת 'בלט-דיסק'. דמיינו לרגע סנדוויץ' עם ממרח - אילו הייתם לוחצים קלות על הפרוסות הממרח היה בולט מעט מעבר לחלק של 'הקשה' של הפרוסה, כך פחות או יותר נראה בלט-דיסק בגופנו. התיאוריה הרווחת כיום היא שכשהדיסק בולט מאוד, הוא עשוי ליצור לחץ על עצבים שנמצאים בסביבתו הקרובה, וכך לגרום לסימפטומים של כאב בגב, שלעתים מקרינים גם אל הרגליים.
אך האם בכל המקרים הדיסק הוא הגורם האמיתי לסימפטומים? והאם בלטי-דיסק מהווים באמת בעיה כה גדולה כפי שנדמה לנו? כדי לענות על השאלות האלו נתבונן על העובדות שמגיעות אלינו ממחקרים חדשים בתחום. אנשים רבים – ובתוכם אנשי צוות רפואי ופארא-רפואי – סבורים שבלטי-דיסק נגרמים כתוצאה ממה שאנחנו עושים. למשל, מהרמה של דברים כבדים או קפיצות מרובות ששולחות זעזועים פנימיים במעלה עמוד-השדרה. אבל התבוננות קרובה בממצאי המחקר העדכניים תחשוף בפנינו תמונה שונה למדי.
האם הגורם האמיתי לבלטי דיסק הוא הגיל שלנו?
כבר לפני 25 שנה מדענים החלו לגלות שבלטי דיסק ושינויים שמכונים 'שינויים ניווניים' שנראים בבדיקות ההדמיה, הינם שינויים נפוצים למדי שנמצאים גם אצל מי שאינם סובלים כלל מכאבי גב. מורין ג'נסן ועמיתיה פרסמו בכתב העת הרפואי החשוב בעולם The New England Journal of Medicine, את תוצאותיו של מחקרם שהכה גלים לאורכו ולרוחבו של עולם הרפואה.
הם הראו שמתוך כמאה אנשים ללא כאבים, אצל כ-70 אחוזים נמצאו שינויים מבניים מסוגים שונים, כולל בלטי-דיסק. מחקר זה היה כה מטלטל עבור הקהיליה הרפואית והמדעית, עד שתוצאותיו הגיעו למהדורות החדשות בארצות הברית. חוקרים רבים שחזרו על בדיקה זו בגילאים שונים ובקבוצות אוכלוסייה שונות חיזקו אף יותר את הממצאים.
בעולם הרפואי ישנם מחקרים רחבי היקף שנקראים 'מטא-אנליזה'. פעמים רבות כאשר מתפרסם מחקר מסוג זה - שמרכז בתוכו תוצאות של מחקרים רבים – הוא מחולל השפעות מרחיקות לכת על האבחנה והטיפול בבעיות בריאות שונות. בשנת 2014 התפרסם מחקר סקירה ענק בעיתון רפואי אמריקאי נחשב, ששייך לקבוצת Spine, המפרסם מחקרים איכותיים ויוקרתיים על עמוד השדרה. מחקר זה בדק את נוכחותם של בלטי-דיסק ושינויים מבניים נוספים בעמוד-השדרה, אצל אנשים בריאים שאינם סובלים מכאב.
תוצאות המחקר איששו פעם נוספת את מה שהתחיל להתברר בשנות התשעים של המאה הקודמת: אותם 'שינויים ניווניים' התגלו כתופעה נפוצה שמתאימה להתקדמות שלנו בשנים. ככל שאנו מתבגרים, כך יראו יותר שינויים. בלטי דיסק, למשל, נצפו בגיל 20 אצל כשליש מהנבדקים, בגיל 40 אצל מחציתם, ובגיל 60, אצל כ-70 אחוזים מתוכם. תוצאות אלו של עלייה עם הגיל היו עקביות גם בסוגי שינויים נפוצים נוספים בעמוד השדרה – ניוון-דיסק, בקע-דיסק, ניוון של מפרקים בין החוליות וספונדילוליסטזיס ('החלקת חוליה').
אם ניזכר בכך שכלל הנבדקים במחקרים הללו היו נטולי סימפטומים, נוכל להבין בקלות את המשתמע מתוצאות אלו: בלטי-דיסק ושינויים ניווניים הם לא יותר ולא פחות מאשר שינויי הגיל. אף אחד מאיתנו לא מפחד משינויי הגיל שמתבטאים למשל כקמטים על פנינו ושיערות מאפירות על ראשינו (זה יכול כמובן לעורר פחד מעט שונה - הפחד מהזדקנות ובגידת הגוף, אך זה כבר נושא אחר), ובאותו האופן איננו אמורים לפחד מ'הקמטים והשיערות המאפירות' של הגב שלנו, כלומר אותם שינויים ניווניים ובלטי-דיסק.
מה לעשות בפועל?
נשאלת השאלה מה צריך וכדאי לעשות כאשר מתגלה אצלנו בלט-דיסק. התשובה, כמו במקרה של אורי, מתחילה באבחנה רפואית נכונה. כאשר נפגשנו במרפאה ערכתי עם אורי תשאול רפואי מפורט, עברתי על בדיקת ה-MRI שלו, ובדקתי את המערכת התנועתית והעצבית של גופו. התבוננות מקרוב בבדיקת ה-MRI הראתה כי אמנם יש בלט-דיסק קטן בעמוד השדרה, אך הוא אינו יוצר לחץ או מגע משמעותי עם עצבים, והבדיקה הרפואית הגופנית גם היא לא הראתה סימנים משמעותיים שיכולים להעיד על נזק עצבי או שרירי. כאשר אנשים סובלים מכאבי גב, בדיקות אלו, יחד עם בדיקות נוספות לשלילת בעיות בריאותיות רציניות יותר, הן הצעדים הראשונים בקביעת האבחנה, וחיוני וחשוב לעשותם תמיד.
כאשר האבחנה הרפואית שוללת בעיות רפואיות רציניות דוגמת דלקת-מפרקים, גידולים, או פריצת דיסק חריפה, עבור רבים מהסובלים מכאב אימוץ גישה אקטיבית הכוללת חזרה הדרגתית ומתונה לחיים רגילים ותפקודיים תוביל לשיפור ולהטבה במצב. אנו יודעים כיום מתוצאותיהם של מחקרים, שדווקא הימנעות מפעילות מנציחה את הפחד ומחמירה את הכאב לאורך זמן, ולכן, במקרים רבים נרצה לעשות בדיוק את ההיפך.
כך היה גם במקרה של אורי. לאחר פגישתנו במרפאה ועל בסיס האבחנה הרפואית, הסברתי לו עקרונות אלה ועודדתי אותו לחזור לפעילויות רגילות שהוא אוהב, ובהדרגה לשחרר את הפחד מפניהן. בהתאם להמלצות אלו הוא חזר לפעילויות רבות בתהליך מדורג ומפוקח, וכיום, כשנתיים מסיום תהליך הריפוי הוא נהנה מחיים מלאי תנועה ופעילות בהם הכאב לא משחק יותר תפקיד משמעותי. התרגשתי מאוד כשהוא שיתף אותי לאחר שחלפו מספר חודשים מפגישתנו, בכך שהוא הפך מאדם שמתעסק ללא הפסק בסבל ומגבלה, לאדם בריא שפותח כל בוקר בשחייה של 2 ק"מ בים. אני מאמין בלב שלם שבעזרת הידע החדש שמגיע אלינו ממחקרים על טבעם הלא מסוכן של רוב בלטי-הדיסק, אפשרות זו יכולה להיות זמינה עבור רבים, ולמנוע הגבלה וסבל שאינם מחויבי המציאות.
ד"ר ניר ברוש הוא רופא המטפל בכאבים ללא תרופות וניתוחים, ומחברו של הספר "הכוח לרפא את הכאב"
