מגפת הקורונה היא מגפה עולמית שפוגעת בבני אדם ללא הבחנה או גבולות. מעבר לפגיעה הבריאותית, מגפת הקורונה פוגעת בנפש, וחושפת את הפגיעות האנושית של כולנו. רמת הביטחון של כולנו שברירית, ועמה מתערערת גם שהאמונה ביציבות וההגינות של העולם. כך, נאבקת האנושות כיחידה אחד כנגד איום גלובלי קשה לתפישה.
ההתמודדויות עם המציאות העכשוויות מורכבות, נמצאות ביחסי גומלין עם הנפש ומשפיעות על מצב הרוח. כולנו נמצאים בצומת שמשפיעה עלינו, הן כפרטים הן כחברה, ובה מצד אחד כעס וזרות, ומן הצד השני חמלה, דאגה וסולידריות. נראה שקיימת כמיהה לשינוי ברמת המקרו ולניסים ברמת המיקרו.
ההיבטים הפוליטיים והכלכליים, ללא ספק, משפיעים על ההתמודדות הנפשית של הפרט. קהלים רבים מרגישים מוחלשים, פגיעים ולא בטוחים, ביניהם קהל המובטלים, הקשישים, הורים לילדים צעירים, עצמאיים ואנשים החוששים, גם בשגרה, ממחלות.
חלק מהאנשים שאיבדו את עבודתם, למשל, מתייחסים למצב כהזדמנות כדי לבנות את העתיד וכדי להתפתח באופן אישי, ורואים בתקופת הקורונה הזדמנות ללמוד משהו חדש או לתכנן עסק חדש. עם זאת, רוב המובטלים מרגישים שאין להם עתיד, בעיקר משום שאין מדיניות כלכלית ברורה בישראל. בכל פעם שיש התקדמות בהנחיות מתעוררות תקוות, ובאותו אופן בכל פעם שיש שינוי קיצוני ובמחי יד ניתנת החלטה לסגר, נוצרת תחושה שהשמים נפלו.
2 צפייה בגלריה
מובטלים ועצמאים: אי וודאות בנוגע לעתיד התעסוקתי עשויה להוביל לחרדה ודיכאון
(ShutterStock)
העצמאיים, שעבודתם כרוכה בתקשורת עם קהל, מתקשים לשמור על רצף תעסוקתי. אצל רובם קיימת פגיעה כלכלית והם מתקשים לפתח תחומים חדשים או נוספים. חלקם נקלעו לחובות ומתקשים לקבל סיוע מהמדינה. הפרספקטיבה התעסוקתית והכלכלית לא ברורה להם. כך לדוגמה, הם לא יכולים להסתמך על הלוואות כי הם לא יודעים אם יצליחו לחזור לעבודתם.
המגפה משנה את הכללים והחוקים בתחומים רבים, ביניהם עסקי האמנות, התרבות והפנאי ואפילו המסחר - אנשים רבים נמצאים בחוסר ידיעה בנוגע למצב העסק שלהם, ונראה שהרגלי הקנייה משתנים גם הם. כך למשל, פריטים שקודם היו נחלתם של עסקים מסוימים, מתחילים למצוא דרכם אל חנויות שנשארות פתוחות, ולא ברור אם הלקוחות יחזרו לאותו סוחר שהעסק שלו כיום סגור.
שורת התמודדויות אלה עשויה ליצור דיכאון. חוסר הצפי לגבי מה שיקרה מגביר את החרדות הקיומיות. המצוקה הנפשית מתבטאת בקרב שכבות גיל שונות עקב צמצום מפגשים חברתיים, בידוד, שיבוש סדר יום, חוסר ודאות ופגיעה בפרנסה.
במקרה של קשישים, הקושי העיקרי הוא ההימנעות וההסתגרות. הילדים שלהם פחות מבקרים, אין פעילויות בקהילה והם מוצאים את עצמם חיים בצמצום חברתי. עקב גילם הם סובלים מירידה קוגניטיבית ולכן הם זקוקים ליותר גירויים מאנשים צעירים. מאז פרוץ המגפה גם העולם החיצוני שאמור למלא את הצרכים הקוגניטיביים והרגשיים נוכח מעט מאוד.
בקרב הורים לילדים צעירים קיים אתגר המחויבות למשפחה ולרווחת הילדים. לפחות הורה אחד חייב להישאר בבית, ואם ההורים עובדים מהבית זה מלווה בהסחות רבות. ההורים במקביל צריכים להתרכז בעבודה, להתעסק בזום של הילדים ולדאוג למשמעת. לפעמים הם מטפלים בו זמנית בילדים בגילאים וצרכים שונים וזה במקביל לזמן העבודה.
גם כאן, המצוקה הנפשית מתבטאת בסימפטומים של דיכאון וחרדה. אצל המבוגרים הדיכאון מתבטא בעיקר בעצב ואילו אצל ילדים התלונות הן על שעמום הם מבטאים חוסר התלהבות וחוסר רצון ועניין לבצע פעילויות שפעם אהבו.
צמצום המגעים החברתיים משפיע על מצב הרוח. אצל ילדים זה פוגע בתחושת הערך העצמי, באפשרות להתנסות, ליזום ולפתח מיומנויות חברתיות, הם סובלים מהיעדר תחושת שייכות ומתקשים לפתח מיומנויות לעצמאות.
ככלל, הסתגרות בבית מגבירה את העיסוק באוכל ובמסכים. חוקי הפרטיות משתנים, ההרגלים משתנים וגם החוקים והנהלים המוכרים. נושאים רבים שהעסיקו את האוכלוסייה לפני המגפה הופכים להיות לא רלוונטיים, החוויות מצטמצמות, חלקן נעלמות ואחרות מופיעות ביתר שאת.
לבסוף, בקרב אנשים המתמודדים עם חשש ממחלות, קיים עיסוק מוגבר בתחושות גופניות ובדאגה לגבי מצבם הבריאותי. בגלל החרדה הבריאותית הם חוששים לפגוש בני משפחה קרובים, וחלקם אף מסתגרים בבית מאז חודש מרץ. בכל רגע פנוי הם יושבים ובודקים את עצמם, דרוכים לגבי סימפטומים גופניים. התנהגויות אלו, למעשה מעצימות את מעגל הקסמים המרושע של החרדה. רגישותם מתגברת גם מול ממצאים נורמטיביים, לא רלוונטיים ולא קשורים לקורונה (כמו למשל סימני שפעת).
כפי שמסתמן, הקורונה אינה אפיזודה קצרה וחולפת, וכדי להתמודד איתה בצורה יעילה, אנשים מתבקשים לעשות שינויים בחייהם. כך, לדוגמה, ניתן למצוא דרכים אלטרנטיביות להתפרנס, לחוות חוויות אישיות מעצימות, לשמור על קשרים חברתיים בצורה מציאותית ומותאמת ולשמור על סדר יום ועל שגרה.
החוויה של התמודדות עם חוסר ודאות הנו מצב אנושי שקיים גם בשגרה, אולם הפחדים ממגפת הקורונה אצל אנשים מסוימים מתרחבים ולעתים אף משבשים את מצב הרוח והתפקוד. במקביל, קיימת עלייה דרמטית בפניות לקבלת עזרה נפשית.
תמי עישר היא מנהלת מכון פסגות לטיפול והכשרה ועומדת בראש הכנס השנתי הבינלאומי להתמודדות עם דיכאון וחרדה 2020 - "הנפש בעידן הקורונה". הכנס מיסודו של מכון פסגות בשיתוף משרד הבריאות , אגודת ער"ן ואנשי אקדמיה יתקיים ביום רביעי 11.11.2020 בין השעות 14:00-17:00 בזום. להרשמה חינם ללא עלות - לחצו כאן
