הספרות הרפואית מדווחת על כך שלמעלה מ-40% מהנשים שמגיעות לגיל המעבר סובלות מיובש בנרתיק. לא סובלות מעט ולא מדי פעם, ממש סובלות. מעניין שבפועל, על-פי מחקר שנערך בישראל, רק כ-13% אחוז מהנשים בגילאים 45-70 נטלו אי פעם טיפול כלשהו להקלה על הבעיה, ומספר זה כולל גם כאלו שנטלו טיפול חד-פעמי. מה אחוז הנשים שמטפלות ביובש בנרתיק בקביעות ובהתמדה? רק 3%. זה נתון מדהים, בהתחשב בסבל הרב שתופעה זו גורמת לנשים, בעוד שטיפול קבוע יכול לפתור לחלוטין את הבעיה המטרידה הזו.
יובש בנרתיק הוא השם הפופולרי לתסמונת המכונה בעגה המקצועית ״התסמונת הגניטואורירית (GSM) . התסמונת מאופיינת במקבץ של תסמינים שהעיקריים הם: תחושת יובש בנרתיק, עקצוץ, גרד, כאבים בעת קיום יחסי מין, צריבה בנרתיק ותכיפות ודחיפות במתן שתן.
התסמונת מופיעה בדרך-כלל עם תום תקופת הווסת, בגיל המעבר, והיא הולכת ומחמירה עם התקדמות הגיל. גיל המעבר הוא הגיל בו מסתיים מחזור הווסת ומסתימת תקופת הפוריות. בישראל הגיל הממוצע להפסקת הווסת הוא 48-49. גיל המעבר הממוצע משתנה באזורים שונים ובאוכלוסיות שונות בעולם. כך למשל במזרח אירופה גיל-המעבר עומד על 53 לעומת זאת בתימן הגיל מוקדם יותר 45-46.
קיראו עוד:
תסמונת היובש הנרתיקי היא תוצאה ישירה של מחסור בהורמון הנשי אסטרוגן, שהפרשתו מהשחלות נפסקת עם הפסקת הפעילות השחלתית. האסטרוגן ששומר על רקמות רבות בגוף האישה, ובין השאר גם על השופכה והנרתיק. בעת מחסור באסטרוגן, ריריות הנרתיק וצינור השתן נעשים דקים יותר. לפני גיל המעבר, כשרמת האסטרוגן בגוף תקינה, לריריות אלו שכבת הגנה עבה המורכבת מכ-30-40 שכבות תאים. מספר זה יורד באחת ברגע שאספקת האסטרוגן נפסקת, אז לרירית נותרות רק 3-4 שכבות של תאים.
כאמור התלונות של נשים במצב זה כוללות יובש בנרתיק, צריבה בעת מתן שתן, כאבים בעת קיום יחסי מין והרגשה כללית של אי נוחות באברי המין. לעיתים קרובות נשים פונות עם תלונות אלה לרופא המשפחה במחשבה שמדובר בדלקת בדרכי השתן. אולם אצל מרביתן התוצאה המתקבלת מתרביות השתן היא שלילית, והסיבה האמתית לתחושות היא היובש בנרתיק ובדרכי השתן. עקב המחסור באסטרוגן.
שנים רבות של סבל
תוחלת החיים בישראל בקרב נשים עומדת על כ-84 שנים. למעשה, ישראל ממוקמת במקום העשירי בעולם בתוחלת החיים בקרב נשים. סיבה לגאווה. אלא שמשמעות נתון זה היא שאישה שמגיעה לגיל-המעבר עתידה לחיות למעלה משליש מחייה במצב של חוסר אסטרוגן והסבל הכרוך בכל התופעות הנלוות.
נטילת אסטרוגן בטיפול מקומי בנרתיק או בטיפול סיסטמי (דרך הפה) פותרת באופן יעיל ביותר את התלונות של תסמונת היובש הנרתיקי. אולם, המציאות היא שחלק לא מבוטל מהנשים נרתעות מ"טיפול הורמונלי", בעיקר בעקבות מחקר שפורסם בעבר שהצביע על עלייה בסיכון לסרטן השד ותחלואת לב עם הטיפול ההורמונלי (הסיסטמי). מחקר זה הוכח מאוחר יותר כלא מדויק, אולם הסטיגמה על נטילת אסטרוגן בגיל-המעבר - נשארה. מחקרים הראו שהאימפקט שעשה אותו מחקר (המכונה WHI) עצום. מסתבר כי רק 10-15 אחוז מהנשים נוטלות טיפול הורמונלי.
בנוסף, לפי ההנחיות הקליניות העדכניות מטעם האיגוד האמריקאי לטיפול בגיל-המעבר, קו הטיפול הראשון הנו טיפול לא הורמונלי, ורק במידה שלא מושג שיפור או במקרים בינוניים וקשים, יש לעבור לטיפול באמצעות אסטרוגן.
הטיפול: קרמים, תזונה ולייזר
לכן נוצר צורך למצוא פתרונות יעילים ל-85-90 אחוז מהנשים, שבחרו שלא ליטול אסטרוגן. ואכן, בשוק קיימים תכשירים שאינם מכילים את הורמון האסטרוגן, אולם מספקים פתרון מיידי ומתמשך לבעיה הכל-כך מטרידה של יובש בנרתיק ובדרכי השתן. גינומונל וליקוויג'ל הם שניים מבין המוצרים הללו, המשווקים בצורת ג'ל. לאחרונה הצטרף שחקן נוסף - ואגיזן, קרם שמעניק לחות חיונית לנרתיק. הוא גם מכיל ליפידים (שמנים) המזינים את העור ומסייעים לריכוך וסיכוך הנרתיק וחומצה לקטית, המורידה את החומציות בנרתיק, ובכך מסייעת במניעת דלקות.
בשנים האחרונות נכנס לשימוש טיפול במכשיר לייזר (בעוצמה נמוכה) שנמצא יעיל בטיפול ביובש הנרתיקי. אולם, הטיפול אינו זול ומצריך לחזור עליו לפחות פעמיים בשנה. ובכל מקרה - גם אם אישה בחרה בטיפול זה, רצוי ללוות אותו בטיפול במשחה או בכדורים (לשימוש מקומי) שמכילים אסטרוגן, על מנת לשמר את הצלחת הטיפול בלייזר. ישנם דיווחים כי טיפול הלייזר יעיל גם במקרים של דליפת שתן במאמץ בדרגה קלה (למשל, תוך כדי שיעול או צחוק).
מחקרים מצביעים על כך שגם לתזונה השפעה מקלה על התופעה. כך למשל יש הממליצים לצרוך אוכמניות, שגורמות לעלייה בחומציות ומקלות על היובש בנרתיק, או פרוביוטיקה, שמעלה את כמות החיידקים הידידותיים בנרתיק ומונעת התפתחות פטרת הנרתיק והפות.
הכותב הינו מומחה ברפואת נשים בגיל-המעבר מהמרכז הרפואי הדסה עין-כרם וחבר ועד האגודה הישראלית והאגודה האמריקאית לגיל-המעבר
