בשיתוף אסם נסטלה
כמה יפים הפירות והירקות בישראל. השפע, הצבעים, הריח - משכרים ממש. בשנים האחרונות אנחנו משלמים עליהם הון, אבל הסחורה שמגיעה לשווקים יפהפייה. בפועל, על העצים והשיחים גדלים ירקות ופירות בכל מיני צורות ולא כולם מושלמים כמו במגזין. את הגזר שאינו ישר ואת האפרסק שאינו עגול לא מוכרים לנו. המושלמים פחות מסולקים מהמדף, למרות שהם טעימים וטובים בדיוק כמו אלה שאותם אנחנו קונים. מה קורה לסחורה שנעלמת? יצאנו לברר את הנושא במסגרת פרויקט "מתכון לחיים טובים" המשותף ל"ידיעות אחרונות", ynet ואסם נסטלה.
"35% מהמזון המיוצר והמגודל בישראל מושמד"
"35% מהמזון המיוצר והמגודל בישראל מושמד", אומר גידי כרוך, מנכ"ל ארגון 'לקט ישראל', ארגון שעוסק בהצלת מזון, האחראי לאיסוף וקטיף עודפי מזון וחלוקתם באמצעות עמותות, לטובת הביטחון התזונתי של מאות אלפי אנשים הזקוקים לכך בישראל.
הדו"ח האחרון שנעשה בארגון ב-2019 (בקרוב ייצא דו"ח חדש, ל.ז.) הצביע על האחוז המפתיע וכרוך מסביר שזה מספר הדומה לאלה המוכרים מהעולם המערבי. "זה נובע מעודף יצור ביחס לצריכה ובגלל שאנחנו, הצרכנים, 'מכריחים' את הקמעונאים לקנות רק תוצרת מושלמת בצורתה. הם אינם מפסידים מכך כי את עלות הגידול הם מעמיסים עלינו במחיר", הוא אומר.
ההפסד הכספי על הסחורה הפחות יפה שמושלכת מוערך בכ-20.3 מיליארד שקלים בשנה, ומשקלה כ-2.5 מיליון טון מזון. "לפחות מחצית מהמזון הזה, הוא מזון שרק אינו יפה אבל מכל בחינה אחרת הוא מזון תקין ובריא", אומר כרוך.
למה עדיין יש ילדים רעבים?
"לכאורה, אם הייתי משקיע 3 מיליארד שקלים באיסוף מזון, שהיום נזרק, אפשר היה לפתור את הביטחון התזונתי בישראל. אם זה הסכום הדרוש, למה אנחנו זורקים מזון טוב בערך גבוה פי כמה?", שואל כרוך רטורית, "אסור לשכוח שהטמנה של תוצרת עודפת היא לא רק בזבוז מזון, היא גם מזהמת את הסביבה. 6% מפליטת גזי החממה בישראל היא תוצר של הטמנת מזון עודף".
"אנחנו רוצים לקחת מזון קיים, שכבר הושקעה בו האנרגיה בגידול, ולהעביר למי שאין לו. בפועל, בישראל מייצרים כ-7 מיליון טון מזון. אובדן הגידולים הוא 23% ואנחנו מחלקים 18.5 אלף טון בשנה בלבד. הכמות שאנחנו מחלקים היא תוצר של תקציב ויכולות כוח אדם הנגזרות ממנו", הוא אומר.
ישראל אינה ייחודית בכמות אובדן המזון. בארה"ב הנתונים גבוהים יותר – 28% ובאירופה 19% בלבד. "יש עודפים של גידולים וזה בסדר כי יש שפע וזמינות תמיד ושרק ימשיך כך", אומר כרוך, "השאלה היא מה עושים עם העודפים האלה".
העיקרון, לדבריו, צריך להיות ניתוב של העודפים לאנשים שלא היו קונים ירקות ופירות במצב אחר. "מחקרים הוכיחו, שאלה שאין להם כסף, יפסיקו לקנות פירות וירקות. על זה אנשים מוותרים ובכך, מזניחים את עצמם מפני שירקות ופירות הכרחיים לבריאות. ככל שיהיו לנו יותר אנשי שטח, נציל יותר ולשם כך, אנחנו צריכים יותר תמיכה ממשלתית. כרגע, התמיכה שאנחנו מקבלים היא מינימלית. אנחנו מצילים מזון ב-200 מיליון שקל בשנה והתקציב שלנו הוא 60 מיליון בשנה בלבד. יש עוד מה להציל ולו רק היה לנו תקציב, היינו יכולים לשמור על אותו יחס חלוקתי ולגדול משמעותית. רצוי שהממשלה תכיר באחריותה להכרה בפחת שלה ושניתן להציל אותו לטובת מי שחסר לו", אומר כרוך.
אחריות היצרנים
"החשיבות בעיסוק באובדן ובזבוז מזון הוא רווח לכולם", אומרת חגית אדלר, מנכ"לית אסם-נסטלה פרופשיונל, "ככל שנשפר עוד את התהליכים שלנו למניעה והפחתת אובדן מזון, נעזור לאיכות הסביבה, נמנע זריקת מזון ונוכל לתרום מזון לאנשים שזקוקים לביטחון תזונתי. השאיפה כמובן היא ל 'אפס בזבוז'".
אדלר מודה שהנושא של 'אפס בזבוז' קרוב לליבה. לפני שנים היא הייתה שותפה להקמת פורום 'מצילים מזון' באיגוד המזון בהתאחדות התעשיינים. "רבים מאיתנו גדלו על המנטרה ש'אוכל לא זורקים'. זה גם היה העיקרון שלנו", כדי לתת את התמונה הגדולה מספרת אדלר קיים אובדן מזון עוד לפני שהמזון הגיע לחנות או לבית הצרכן. התעשייה אחראית לבזבוז מזון של 2%-3%. "בשוק של תעשיית המזון, ששוויו 70 מיליארד שקלים, מדובר בסכומים משמעותיים", בנוסף, מספרת שמשפחות בישראל זורקות מזון מדי שנה במאות שקלים ועוד מזון שאובד במסעדות ובתעשיית האירוח.
אדלר מסבירה ש'אפס בזבוז' מתייחס לכל השרשרת שקשורה בייצור המזון. מהתכנון הנכון והכי מדויק שאפשר, על מנת לייצר את כמויות המתאימות, בזמן המתאים. ממקור חומרי הגלם וייצור האריזות של המוצרים. "המשימה שלנו לעשות את זה הכי יעיל שיש. אנחנו מקדישים חשיבה רבה לתהליך הייצור ותכנונו, ואצלנו מדובר באלפי פריטים שמייצרים. באחריותנו לתכנן מה יגיע לאן ומתי, היכן יימכר וכמה שיותר טרי, העיקר שמזון לא יאבד.
"לכן, התכנון בשלב הראשון, הוא החשוב ביותר בתהליך. אנחנו חייבים לחשוב גם על חיי מדף אופטימליים, כאלה שיישמרו על טריות מקסימלית, עם אריזה מתאימה לשימוש ואפילו על המדף בנקודת המכירה. ככל שמונעים תקלות, הנזק נמוך יותר. השלב השני הוא ייעול היצור, כך שיפחית בזבוז והשלישי הוא הספקה לנקודות המכירה בזמן המתאים, בכמות המתאימה".
למה לחברה מסחרית להשקיע כל כך הרבה בתכנון של מניעת בזבוז? אדלר מסבירה: "נסטלה היא חברת המזון הגדולה בעולם, המחויבות שלנו היא לדאוג לסביבה ולחברה. עסק החפץ חיים לשנים ארוכות, חייב להתאים לצרכים העכשוויים והעתידים ולפעול להפחית את ההשפעה על הסביבה. באופן קבוע ולאורך שנים", היא אומרת. "הצרכנים שמודעים מעוניינים במוצרים טובים מחברה טובה, והידיעה שהחברה משקיעה בקיימות, מעלה את שביעות הרצון, והצרכנים בוחרים בה שוב ושוב".
בנוסף לכל התהליכים, לאסם נסטלה שיתוף פעולה מתמשך עם ארגון "לתת" בכל הנוגע לביטחון תזונתי. החברה תורמת לעמותה, כחלק משיתוף הפעולה הכולל חשיבה ותכנון של ניצול מלאים, על ידי תכנון של חלוקת מזון בזמן אמיתי.
במקביל, מציינת אדלר "אנחנו בוחנים פתרונות של כלכלה מעגלית וחדשנות ונראה, בעתיד, גם שיתופי פעולה עם סטארטאפים בתחומים שונים שיסייעו בתכנון וגם באריזות חכמות יותר".
בשיתוף אסם נסטלה
