בשיתוף אברהמסון
"ב-20 השנים האחרונות ניסיתי להיגמל המון פעמים. ניסיתי להפסיק עד סוף היום, או למשך יומיים ולפעמים גם לחודש או חודשיים. בשנת 2002 כשבכורתי נולדה הצלחתי להיגמל למשך כ-10 חודשים. כל לילה חלמתי שאני חוזר לעשן וכל לילה התעוררתי בבהלה כאילו אני שובר את המילה שלי. התחייבתי בפני עצמי שאני לא מעשן עד סוף השנה, חיכיתי עד ה-1 בדצמבר ובשנייה שהתחלפה השנה, הדלקתי סיגריה", מספר גיא רוזנס (50), מדריך טיולי ג'יפים בחו"ל בחברת טריפולוג'י, נשוי ואב לשלושה ילדים (18, 15, 12) משדה בוקר.
"התחלתי לעשן בגלל החברה בסביבות גיל 16. אח"כ עישנתי בטיולים. רוב מדריכי הג'יפים מעשנים והרבה מאוד אנשים שהצטרפו לטיולים עישנו. די מהר עברתי לחפיסה ליום, וגם כשעברתי לטבק לגלגול עישנתי קופסה ביום".
הוא מספר: "רציתי להפסיק לעשן מטעמי כושר ובריאות, כשהתחלתי להרגיש שאני פחות מסוגל להדריך מסלולי הליכה והתקשיתי בעליות. במשך השנים הצלחתי להפסיק לעשן שבע שנים. ללא כוונה מיוחדת, לא התחשק לי לעשן יותר. אבל, אחרי שבע שנים הייתי בטיול עם קבוצה שכולם בה עישנו. לקחתי סיגריה אחת ולמחרת כבר חיסלתי קופסא שלמה. מאז ניסיתי שוב ושוב ללא הצלחה, חודש פה, שלושה חודשים שם ובכל פעם חזרתי לעשן.
"לאברהמסון הגעתי בעקבות אשתי שחשבה ששווה להשקיע בגמילה את הכסף. שם הסבירו לי את התהליך הגופני והנפשי. הסבירו לי שככל שעובר הזמן הצורך לסיגריה יורד וגם אם הוא מופיע הוא עובר יותר מהר. היום גם ברור לי שאם אני מעשן סיגריה אחת אני חוזר לעשן. אני מתבונן בצורך לעשן והוא נעלם לי אחרי שנייה.
"מרגע הגמילה היה לי הרבה יותר קל להפסיק לעשן, כי הדחף פחת מאוד. אני לא מעשן כבר שנה ומרגיש נהדר. יותר בריא ויותר נקי. העישון מסריח ומשפיע על ריח הבגדים והנשימה. חוש הטעם והריח השתפרו, הכושר השתפר וחזרתי לעשות דברים שלא יכולתי".
"הגמילה מעישון היא סוג של נס. התקופה הזו לא פשוטה בכלל. הענף שלנו ספג פגיעה חמורה בקורונה, ואף אחד לא רואה איך יוצאים מזה. המדהים הוא שהמשבר לא עורר אצלי צורך בלתי נשלט לעשן. הגמילה הייתה המוצא האחרון לפני ויתור כללי ואם הייתי יודע שיהיה לי כל כך קל להפסיק לעשן הייתי עושה זאת מזמן".
"הקסם הפרטי שלי"
"התחלתי לעשן בגיל 15 בעקבות החבר'ה. כל החברים עישנו והלהיט היה ללמוד לעשות עיגולים עם העשן. בצבא עישנתי בצורה מסיבית יותר. שירתתי מספר שנים בקבע ומצאתי את עצמי צמוד לסיגריות, מעשן בשרשרת. בהמשך ניסיתי להפחית בכמויות אבל הצורך והרצון לעשן, והחשק להכניס עוד ועוד ניקוטין ועשן לגוף ליוו אותי כל הזמן", מספר אלירן בן זינו (33), נשוי ואב לשני ילדים, מנהל פרויקטים בחברת היי טק, מהיישוב קטורה שבערבה.
"כשהבת הראשונה שלי נולדה, העישון התחיל להפריע לי מאוד. רציתי מאוד להפסיק לעשן ולא הצלחתי. כך עברו להם כמה שנים, בהן חייתי עם ייסורי מצפון. מחבק את בתי עם ריח של סיגריות. מנשק אותה ומסריח. אח"כ נוספה למשפחה בתי הצעירה והלופ של ייסורי המצפון נמשך.
"ביומולדת 32, אחרי 18 שנות ותק בעישון הענקתי לעצמי במתנה גמילה מעישון במכון אברהמסון ואשתי ואני הלכנו לגמילה ביחד. אחרי הטיפול הייתה לי תחושה מוזרה, וביום שאחרי הפכתי ללא מעשן: אני לא יודע איך להגדיר את זה, פשוט הפסקתי לעשן.
"היום ריח הסיגריות ממש מגעיל אותי. מדי פעם כשמעשנים לידי אני חושב שהיה יכול להיות נחמד לעשן, אבל אני עם משמעת עצמית ולא נותן לזה לקרות. נהגתי לעשן 20 סיגריות ביום. כל סיגריה 5-7 דקות כך שהתפנה לי זמן רב, ובין היתר אני יעיל יותר בעבודה. הגמילה היא הקסם הפרטי שלי. אולי קצת נס, יש פה משהו מופלא, כי תוך זמן קצר נפטרתי מעול של שנים".
"במגפת הקורונה הגמילה מעישון היא ההקלה הפסיכולוגית הכי טובה"
"התחלתי לעשן בגיל 14 ברומניה, עם ילדה מגניבה וגדולה ממני, שהמליצה לי בחום לנסות לעשן וזה מה שעשיתי. התחלתי לעשן כתוצאה מלחץ חברתי, אבל צריך לזכור שבכל סרט שהוקרן אז בטלוויזיה, ראינו דמויות להערצה שמעשנים. בתודעה הציבורית ההרגל היה מאוד נפוץ, ולא דיברו על סכנות העישון בשום מקום.
"גדלתי במשפחה של מעשנים ובגלל העישון הפאסיבי לא נגעלתי כשעישנתי את הסיגריה הראשונה והמשכתי לעשן. עד גיל 16-17 לא קניתי סיגריות כי לא היה לי כסף, אבל השגתי סיגריות בכל מיני מקומות. מגיל 16 עישנתי בין קופסה לקופסה וחצי ביום, וכך המשכתי 20 שנים, עד גיל 36, באופן קבוע", מספרת יהודית חוף (53), מורה ואם לשניים מירושלים.
"הסיגריות היו חלק בלתי נפרד מהיום יום שלי: בסיום הארוחה, בתום העבודה, הדבר הראשון עם הקפה בבוקר, ואם לא היו לי סיגריות בבית, הייתי נכנסת ללחץ וחייבת לרוץ לקנות".
"בגיל 36 עברתי את הגמילה הראשונה שלי במכון אברהמסון בהצלחה, ובמשך ארבע שנים הפסקתי לעשן. כאשר בתי הקטנה הגיעה לגיל 4.5 הדלקתי סיגריה ותוך חודשיים חזרתי לסיגריות. כך המשכתי והמשכתי, עד נובמבר שנה שעברה. כשהתקרבתי לגיל 50 התחלתי להרגיש את השינוי במצב הגופני שלי. ידעתי שאני צריכה לעצור, שאני חייבת לעשות משהו ושזה לא טוב, אבל לא הצלחתי.
"הבת הצעירה שלי היא הסיבה העיקרית לגמילה. בשנים האחרונות הרגשתי קושי בנשימה, והתחלתי 'להרגיש' את הריאות, בשעה שלא אמורים להרגיש את האיברים הפנימיים. זה הלחיץ אותי וגרם לי לפנות שוב לגמילה".
היא מספרת: "אחרי הטיפול הגעתי הביתה, אכלתי ולא רציתי סיגריה. בבוקר שלמחרת הכנתי לי קפה ושוב לא רציתי סיגריה. מדי פעם עלתה בראשי המחשבה, אבל השתמשתי בטיפים שנתנו לי באברהמסון ולא נמשכתי לסיגריות.
"בתקופה הזו של מגפת הקורונה והסכנה להידבק בווירוס הנוראי שגורם להידבק בדלקת ריאות, הגמילה מעישון היא ההקלה הפסיכולוגית הכי משמעותית שיכולתי לבקש. אני יכולה לנשום, ואני יכולה לנשום עמוק מבלי להרגיש לחץ בחזה. אני יכולה לעלות במדרגות ואיני מתנשמת ומתנשפת כמו קטר.
אנשים סביבי מעידים שאיני מסריחה יותר מריח סיגריות, שהיה נתפס בשערי, בעורי ובבגדיי, גם אם רק ישבתי בחברת מעשנים. להיפרד מריח הסיגריות זה תענוג בל יתואר. אני לוקחת בגדים מהארון, מריחה אותם, ומתענגת על ריחם בהנאה שלא הכרתי בכל שנותיי כמעשנת.
"אמא שלי הייתה מעשנת כבדה, 4 קופסאות ביום. גם היא נגמלה מעישון באברהמסון בלי מוטיבציה גדולה, אחרי ניתוח לב, ארבעה צנתורים ושני מקרים של דום לב. היא נפטרה בגיל צעיר ובייסורים. הנס הגדול היה שאחרי הגמילה היא לא נגעה עד יום מותה בסיגריות. אנשים היו מתפעלים שלא יכול להיות שהיא לא מחזיקה סיגריה ביד. אני מאמינה במה שאנחנו יכולים למדוד ולראות, ואין לי הסבר למה הטיפול הזה עובד, אבל זה פשוט מוחק את המחשבה והצורך בסיגריות. זה לא פחות מנס מבחינתי".
"התחלתי לעשן בגיל 13 בעקבות טרגדיה משפחתית"
"התחלתי לעשן בגיל 13 בעקבות טרגדיה משפחתית. חצי שנה קודם לכן איבדתי את אמא שלי ואני משערת שהעישון ענה על המצוקה והצורך להרגיש בוגרת", משתפת מיכל אהרוני (48), נשואה ואמא לשני ילדים מראשון לציון. "מיד התחלתי לרכוש קופסאות ומהר מאוד הגעתי לקופסא ביום. כל רגש אפשרי עורר בי רצון לסיגריה: כל ויכוח ועצבים הדליקו את החשק. גם בבילויים הדבר הראשון שעשיתי היה להדליק סיגריה.
"עישנתי במשך 34 שנים ולאורך השנים לא ניסיתי להפסיק לעשן. שנה לפני שהגעתי לאברהמסון התחלתי להתבשל עם ההחלטה בעקבות לימודי רפלקסולוגיה. למדתי אנטומיה וגוף האדם, והבנתי את הנזקים שהסיגריות גורמות. דבר שחיזק אותי מאוד לקחת החלטה ולהיגמל.
"תמיד אמרתי שאם אבחר להיגמל אעשה זאת באברהמסון. אחרי הגמילה היו לי חודשיים שלושה לא פשוטים. נהגתי להירגע עם סיגריה ועכשיו לא הייתה לי. קיבלתי חיזוקים, ואני חוגגת שנה בלי הסיגריות. זו הרגשה נהדרת שאני יכולה לשבת בכל מקום. אני נמנעת מחברת מעשנים והילדים ובעלי מאושרים שהפסקתי לעשן".
בשיתוף אברהמסון
