מבית הספר התקשרו מספר פעמים לספר על התנהגותו החצופה של רועי כלפי מוריו. הוא קרא למורה בשמות גנאי וכאשר נשלח למנהלת, השתולל וסירב לצאת מהכיתה. היועצת המליצה לשלוח את הנער לטיפול רגשי, אבל גם לכך הוא סירב. ההורים יושבים אצלי בחדר מבוישים, כועסים ובעיקר חסרי אונים.
"הוא ילד טוב, באמת", אומרת האם ומספרת על נער בעל קסם אישי, הלומד בחטיבת הביניים. "לפני הקורונה היה דווקא ילד טוב, אבל בשנה האחרונה אי אפשר לדבר אתו גם בבית. הוא מסתגר בחדר, עסוק במחשב, וכאשר מנסים להוציא אותו משם, הוא מתעצבן וצועק. איבדנו אותו, אני לא מאמינה איזה חצוף הוא", אומרת האם. האב יושב מולי בזעם עצור.
אני מעודדת את ההורים לנסות להבין אלו עוד שינויים קרו בבית בשנה האחרונה. הסתבר שהאם, לבורנטית במקצועה, גויסה בשיא המגפה לעבוד סביב השעון במעבדה, והאב, הייטקיסט, עבד מהבית ונאלץ לג'נגל בין העבודה להורות. כעת שניהם מרגישים שחוקים ומודאגים.
נתק ואף עימות בין הורים לילדיהם המתבגרים הם דברים צפוים. בגיל ההתבגרות הילדים משתנים מבחינה פיזית ושכלית. עליהם להגדיר מחדש שינויים נרחבים ביחס לעצמם, למשפחתם ולמעמדם מול בני גילם.
הם חווים צורך בנפרדות ובעצמאות, בתהליך של נסיגה והתקדמות מתמידות, בין השאר מכיוון שהם עדיין תלויים בהוריהם. הם רוצים להשתייך לבני גילם ועלולים להיות מושפעים מהתנהגויות קיצון, כולל תוקפנות ואלימות.
עם זאת, ישנן משפחות בהן המתבגרים הופכים לשותפים בזכות היכולות החדשות שהם מפתחים, ומצליחים לקונן יחסים חדשים ביניהם ובין הוריהם, התואמים את השלב הנוכחי במעגל החיים.
קראו עוד:
"אז מי אשם? אנחנו? הוא? הקורונה?" שואלים אותי הוריו של רועי. אני משיבה שאשמה היא לא המילה הנכונה. כאשר מתבגרים מתחצפים, או מתנהגים בבוטות, או לחילופין מתנתקים, הם עדיין מצפים שהוריהם ישמרו על גבולות אך גם על ערוצי קשר פתוחים. שלא ייגררו לפרובוקציות ולא יגבשו עליהם דעה שלילית, שימשיכו להפגין נוכחות בחייהם ולהתעניין בהם.
נוכחות הורית "טובה מספיק" היא כזאת שנשארת לרוב יציבה גם אל מול וויכוחים ומשברים. אם ההורים כועסים, נפגעים או חרדים מאוד כתגובה להתנהגות ילדם, יקשה עליהם לנסות להגיב בצורה תואמת, והמצב עלול להקצין. ניתן לדמות את ההורים כקברניטים של ספינה, שהמתבגר מנסה לטלטל, בעוד שמשימתם היא לשמור על הספינה יציבה.
במקרה של רועי והוריו, ניתן לשער כי ההידרדרות בהתנהגותו היא תגובה לאובדן הביטחון שחש במשפחתו, בשל היעדרותם של הוריו במישור הפיזי והרגשי. זאת, בנוסף לשינויי גיל ההתבגרות. למעשה, רועי ציפה להיות זה שמתנתק מהוריו, כאשר בפועל ההפך קרה, ונוכחות הוריו בחייו הדלדלה מאוד.
קיימות סיבות רבות לדילול בנוכחות הורית, ובכללן אתגרים העומדים לאחרונה בפני כולנו, כגון שחיקת גבולות עבודה-בית, הבאה לידי ביטוי כאשר מתקשרים מהעבודה וההורה נאלץ להיענות. ההיעדרות יכולה להיות רגשית או פיזית, למשל כשההורים מוטרדים ממצבם הכלכלי או הבריאותי, או עובדים יתר על המידה, כמו הוריו של רועי.
לעתים גם בעת נוכחות פיזית בבית ההורים מרגישים נתק מילדם. סיבה לכך יכולה להיות התמכרויות למסך מצד המתבגרים וגם מצד ההורים. כנגד, הרבה פעמים ההורים דווקא חסרי יכולת להשתלב בעולם הטכנולוגי, והם מקרטעים מאחורי מומחיות הילדים. מצב זה בעייתי משום שהעולם הדיגיטלי חושף ילדים ומתבגרים לסכנות.
"כדאי לבחור את המריבות ולהתמקד בדברים החשובים ביותר"
החדשות הטובות הן שתמיד אפשר לתקן יחסי הורות. להלן כמה טיפים המסייעים לבסס נוכחות הורית מול מתבגרים:
1. לנקוט בתקשורת מכבדת דו-צדדית, הכוללת הקשבה ואף שיתוף מצד ההורים. כמו כן, השתדלו לבחור במהלך השיח בשאלות פתוחות. למשל, "קראתי היום כתבה מעניינת ממש בעיתון. איזה דבר חדש או מעניין את/ה למדת היום בבית הספר?", או "תאר את התלמיד לידו אתה יושב בכיתה", וכדומה.
2. לבחור את המריבות ולהתמקד בדברים החשובים ביותר (עדיף לבחור 3-2 התנהגויות המפריעות לכם ביותר). ברגע שהתמקדתם, השתדלו לא לוותר כל הזמן או להפך, להפגין נוקשות יתר (וכן, מותר "להפסיד" מדי פעם במריבה).
3. אם התפתח עימות חשוב לנקוט בדעה ולהעביר מסר ברור, אך לא להתפתות לחזור על כך בצעקות שוב ושוב. לאמירה, שתיקה והתרחקות (פיזית או נפשית) יש יכולת התרעה לא פחותה.
4. תמיד טוב להשתמש בהומור, כל עוד אינו ציני או מעליב.
5. להימנע מהטלת מאשמה ומתוויות שליליות, ומאמירות כגון, "אתה מופרע," "אתה אנוכי," וכדומה. קל להכתים ילד סוער, אך גישה ביקורתית לא תוביל לשיפור היחסים.
6. הזמינו את המתבגר ל"דייט" שבועי כמנוף ליצירת חוויות משותפות טובות. אפשר לצפות יחד בתוכנית, לשחק משחק אהוב, לאפות עוגה טעימה, להכין שייק פירות או חביתה מפוארת, לצאת למסעדה או סתם לשבת יחד.
"הזמינו את המתבגר ל"דייט" שבועי כמנוף ליצירת חוויות משותפות טובות"
7. אם כל זה לא עוזר, מומלץ לגייס צד מגשר כגון - אחים, סבים, דודים וכדומה שישוחחו עם הנער/ה ויעזרו להגיע לפשרה בעת משבר.
8. לבסוף, אם הסיבה להתנהגות ילדכם אינה ברורה, כדאי לפנות לטיפול או להדרכת הורים.
לאחר כמה פגישות עם הוריו של רועי, אביו הבין שבנו במצוקה. הוא החל להיכנס לחדרו של רועי בשעה שזה שיחק במחשב. האב נהג להתיישב על המיטה ולצפות בבנו משחק. בתחילה רועי אמר שזה מפריע לו, אבל האב התמיד בכך, ומדי פעם גם ניסה להשתתף במשחק.
במקביל, הזמין את רועי לצפות אתו במשחקי הספורט האהובים עליו. לאט לאט נוצרה הידברות מחודשת. לאחרונה ההורים עדכנו אותי שרועי כבר לא מתפרץ בבית הספר, ושהיחסים במשפחה השתפרו.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מתמחה ופסיכותרפיסטית גופנית, מטפלת בילדים, נוער והורים בשירות הציבורי, ובעלת קליניקה פרטית
