בשיתוף אונקוטסט
רחל מורן (70) מחיפה זיהתה בפעם הראשונה גוש חריג בשד לפני 24 שנה. "האמת, שבהתחלה נורא נבהלתי כשהרגשתי אותו", מספרת רחל, "מיד קבעתי תור לרופא ולאחר בדיקה קצרה, הוא הפנה אותי בדחיפות לבדיקות מקיפות". כעבור מספר שבועות הגיעו הממצאים ורחל זומנה לשיחה אצל הרופא. "הערכה הייתה שמדובר בגידול סרטני בשד, אבל הרופא ביקש לסייג וטען שניתן לקבוע אבחנה סופית רק לאחר ביצוע ביופסיה שתשלח לפיענוח במעבדה", מספרת רחל.
לרוע המזל, כשהגיעו התוצאות הם איששו את ההשערה של הרופא ואת החשש של רחל – מדובר בגידול ממאיר בשד. "הרופא התקשר וביקש שאגיע אליו לקליניקה כדי לקבל את התוצאות", נזכרת רחל, "באותו הרגע הבנתי שאני חולה. הרי אם התוצאה שלילית, אין סיבה להגיע לפגישה?"
רחל התקשתה לקבל את הבשורה הקשה. "הרגשתי שאני הולכת למות, לא רציתי לקבל טיפולים ולא רציתי לבצע עוד בדיקות. ממש פחדתי מאוד", מספרת רחל. "בשנות התשעים המודעות לסרטן השד לא הייתה גבוהה כמו היום. לא ידעתי מה יעלה בגורלי ולא ידעתי מה המשמעות של גילוי מוקדם", היא מוסיפה. לאחר שיחות שכנוע עם הרופא ועם חבר משפחה קרוב, השתכנעה רחל לקבל את הטיפולים. "הרופא הסביר לי בצורה ברורה ופשוטה שהגידול הסרטני ממש קטנטן וככל הנראה בזכות הגילוי המוקדם אני אחלים לחלוטין, והכל יהיה בסדר", נזכרת רחל.
"העדפתי לעבור כריתה מלאה"
הצוות הרפואי החליט לנתח את רחל ולהסיר את הגידול בשלמותו. לאחר מכן הוחלט על סדרת טיפולים הכוללת 30 הקרנות, ללא צורך בכימותרפיה. "לא היה צריך כימו מפני שהגידול התגלה בשלב מאוד מוקדם", נזכרת רחל, "לאחר שסיימתי את סדרת טיפולי ההקרנות, זה היה מאחוריי. הייתי אסירת תודה. חזרתי לעבודתי כמורה, והמשכתי בשגרת החיים".
אולם, לאחר 13 שנים מאז חלתה לראשונה, בשנת 2009 גילתה רחל שוב גוש בשד. "מפני שעברתי ניתוח בשד, לפעמים יש התקשות של הרקמה מתחת לצלקת וזה עלול לבלבל ולהרגיש כמו גוש", מספרת רחל, "אבל בתוך תוכי הייתה לי הרגשה שהסרטן חזר''. באותה תקופה גם בתה של רחל אובחנה כחולה בסרטן השד. "בשלב הזה, חשדנו שמדובר בגורם גנטי", נזכרת רחל, "בשלוש עשרה השנים שחלפו מאז שחליתי בפעם הראשונה, המדע והרפואה התפתחו מאוד והתווספו בדיקות מולקולריות שיכולות להתאים טיפול מיטיבי למחלה".
רחל הגיעה לבדיקה אצל כירורג שד שהעריך שלא מדובר בסרטן, אבל החליט לנקוט במשנה זהירות ולשלוח אותה לבדיקת אולטרה סאונד. כשהגיעו ממצאי הבדיקה הוסבר לרחל שאין לה שום סיבה לדאגה. "לא הייתי שלמה עם זה", נזכרת רחל, " זה היה נראה לי מוזר שבמשך שלוש עשרה שנים לא הרגשתי כלום ועכשיו פתאום שוב אני מרגישה גוש בשד". על מנת להימנע מסיכונים מיותרים, החליטה רחל לפנות לקבלת חוות דעת של רופא נוסף.
"הרופא לא ביטל בכלל את הממצאים של הבדיקה, הוא טען שבגלל ההיסטוריה הרפואית שלי ומחלת הסרטן של בתי, אסור להקל ראש בתחושות שלי", מספרת רחל, "הרופא שלח אותי לסדרת בדיקות יסודיות על מנת להיות בטוחים ולא לקחת סיכונים מיותרים". כשתוצאות הבדיקה הגיעו, התברר שהעקשנות של רחל הייתה מוצדקת מפני שבבדיקות התגלה שהגוש בשד הינו סרטני.
רחל ובתה נשלחו לבדיקה ויעוץ גנטי שם התגלה ששתיהן נשאיות של מוטציה בגן BRCA - המעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד ב-70%-80% ואת הסיכון לחלות בסרטן השחלות ב-50%. "לצערי בעקבות המחלה שלי ושל בתי, הייתי למודת ניסיון וידעתי שזו מחלה שצריך לדעת איך לנהל אותה", נזכרת רחל.
לאחר התייעצויות עם חברים להתמודדות עם מחלת הסרטן, אנשי מקצוע ורופאים ביקשה רחל לעבור כריתה מלאה של שתי השדיים. "אחד הרופאים המליץ על כריתה של שד אחד בלבד", היא מספרת, "אבל העדפתי לעבור כריתה מלאה. החלטתי שאני לא רוצה להתעסק בזה יותר", היא מוסיפה.
לאחר ניתוח לכריתה ושחזור של השדיים, נשלחה דגימה מהגידול של רחל לבדיקת "אונקוטייפ שד" של חברת אונקוטסט. "האונקולוג שטיפל בי הסביר לי שזוהי בדיקה שעוזרת להעריך האם ניתן לחסוך ממני את הטיפול בכימותרפיה או שהיא הכרחית על מנת למנוע חזרה של המחלה", נזכרת רחל. "העדפתי להימנע מהטיפול הרעיל והקשה ככל הניתן כי ראיתי את ההשפעה הקשה של הכימותרפיה על בתי".
תוצאת בדיקת "אונקוטייפ שד" של רחל היתה גבולית לגבי הצורך בטיפול בכימותרפיה. "החלטתי שאני לא רוצה לקבל את הטיפול הזה", היא מספרת ומוסיפה, "למזלי גם האונקולוג הסכים איתי. גם הוא סבר שאין צורך בטיפול הקשה, ושבמקרה שלי אין בו תועלת". רחל מספרת כי הבדיקה נתנה לה ביטחון בכל הקשור להחלטה שהייתה צריכה לקבל לגבי צורת הטיפול במחלה. "הבדיקה נתנה לי אינדיקציה באיזה מצב אני נמצאת והיא העניקה לי אפשרות להחליט ולשקול איך ומה לעשות", היא מוסיפה.
רחל אומנם החלימה מהמחלה, אולם למרבה הצער בתה נפטרה מסרטן השד. כיום רחל נמצאת במעקב תקופתי קבוע. היא מעידה ששינתה את אורח חייה והחלה להקפיד על פעילות גופנית ותזונה בריאה. "אני מכירה את הגוף שלי ויכולה לעשות דברים שעושים לי טוב. אני לא צריכה לפחד מהסרטן, שהסרטן יפחד ממני", היא צוחקת.
בשיתוף אונקוטסט
