מותו הפתאומי של עידו גנור בן ה-44, הציל את חייהם של חמישה ישראלים: לאחר שכאב ראש חד ופתאומי, שהתברר בדיעבד שאירע בגלל מום מולד לו לא היה מודע, הידרדר מצבו למוות מוחי, איבריו נתרמו, וחייהם של חמישה אנשים ניצלו.
זה היה יום שבת רגיל לחלוטין בבית משפחת גנור מהרצליה. יום קודם, עידו, בן 44, אשתו חן ושלושת ילדיהם עוד נהנינו בטיול משפחתי, ושום דבר לא הכין אותם למה שיקרה למחרת בבוקר. "בסביבות השעה שבע התעורר עידו תוך כדי שהוא צורח מכאבים, משחזרת אשתו חן. "הוא התלונן שהראש והצוואר שלו כואבים וביקש כדור ומים, אז רצתי להביא לו. הילדים היו בסלון ושמעו וחוו הכל. אחרי שהבאתי לו כדור ומים הבנו שזה לא כאב ראש רגיל וכדור לא יעזור פה אז הזעקתי את אבא שלו, שגר ממש קרוב אלינו ורציתי לקחת אותו לבית החולים".
לחתימה על כרטיס אדי - ליחצו כאן
תוך זמן קצר מצבו הידרדר, הוא הזיע בכל הגוף וכאבי הראש הלכו והחמירו, עד אשר איבד תחושה בידיים וברגליים. "באותו רגע התקשרנו למד"א שהגיעו תוך שבע דקות ארוכות שנראו כמו נצח. לפני שהוא איבד את ההכרה עוד הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו", מספרת חן בכאב.
"עידו נשמה גדולה ויקרה, שכולה טוב"
כשהפרמדיקים הגיעו הם הבינו שהמצב קשה והבהילו אותו לבית החולים בילינסון. תוך זמן קצר כבר היה על שולחן הניתוחים כשהוא במצב אנוש. במשך שעות ארוכות נלחמו המנתחים על חייו וביצעו שלושה ניתוחי ראש קשים ביותר, אך ללא הצלחה. "בניתוח האחרון השלישי, היה איזה רגע קטן של אופטימיות כי ראו שהאישונים חזרו לצורתם הטבעית והיה איזה רפלקס של הגוף אבל כשהגענו לבית החולים שוב ביום ראשון אמרו לנו שהפגיעה הייתה קשה לגזע המוח. ניתקו אותו מהרדמה והוא לא הגיב", מסבירה חן ואומרת שכל המשפחה עדיין המומה מהמהירות והפתאומיות בהן הכל התרחש.
4 צפייה בגלריה
בטיול עם המשפחה. "חצי נחמה שלפחות מכל הסיפור הנורא הזה הוא הצליח להציל אנשים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
רק לאחר מכן התברר שעידו סבל ממום מולד: מלפורמציה עורקית-וורידית (AVM) שאף אחד לא ידע עליו. מדובר במום הגורם לחיבור לא תקין בין העורקים לוורידים ומוביל כתוצאה מכך לשינויים במסלול זרימת הדם. במקרים של AVM מוחי, כלי הדם מתרחבים ונוצרות צינוריות זעירות דמויות 'ספגטי' המתפתחות לכדי סבך וגורמות לסיבוכים קשים. בין היתר מצב זה גורם לאי-אספקת חמצן למוח, לדימום מוחי ולקצרים חשמליים. עידו היה עד כה בריא וחזק והמשפחה מספרת, "לא היו שום סימנים מקדימים, הוא היה בריא לחלוטין ולא סבל אף פעם מכאבי ראש או מיגרנות. לא היתה לנו שום סיבה או דרך לדעת שהוא סובל מהמום הזה כי הוא היה בריא לחלוטין עד אותו רגע. המום המולד הזה הוא כמו פצצה מתקתקת".
תוך זמן קצר מצבו הידרדר, הוא הזיע בכל הגוף וכאבי הראש הלכו והחמירו, עד אשר איבד תחושה בידיים וברגליים. "באותו רגע התקשרנו למד"א שהגיעו תוך שבע דקות ארוכות שנראו כמו נצח. לפני שהוא איבד את ההכרה עוד הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו", מספרת חן בכאב
"ידעתי שעידו היה רוצה לתרום את איבריו אבל הרגשתי שאני חייבת את האישור הסופי שלו", מספרת חן. חיפוש קצר בחפציו של עידו העלה את מה שחיפשה - כרטיס תורם איברים על שמו. "דיברנו על זה בעבר, הוא לא הבין איך אין המתת חסד במדינה שלנו ולהיות מונשם זה הדבר האחרון שהוא היה רוצה. ידעתי שהוא היה חתום על הכרטיס, ובסוף עשיתי מה שהוא רצה. גם לא היה מונשם וגם תרם את איבריו להציל חיים של אחרים. כשנמצאים במצב הזה אתה רוצה שיהיה לך משהו שיחזק אותך בדרך, זה סיפור שלא נתפס".
תוך כמה ימים, ב-29 באפריל בשעות הצהריים, קבעו הרופאים והוועדה הרפואית מוות מוחי. "היו יומיים שהוא שכב במיטת בית החולים ונראה היה שהוא שוכב שם כמו שהוא יפה וישן שינה טובה", נזכרת חן, "ביום למחרת כבר סיפרתי לילדים שאבא שלהם לא איתנו, זה אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי בחיים והבן שלנו, מאור, שאל אותי: 'למה אלוהים לוקח את הטובים?'". עידו הותיר אחריו שלושה ילדים: מאור, בן השבע, עמית בת שש ואלה, שחגגה בשבת שלאחר האירוע הטראגי את יום ההולדת ה-3 שלה.
אשתו והוריו, כאמור, כיבדו את רצונו לתרום את איבריו של עידו ז"ל שהושתלו בגופם של חמישה אנשים שונים: ריאה בגבר בן 71 הושתלה בבילינסון, כבד בגבר בן 73 הושתל באיכילוב, אונת כבד בהראל כוכבי בן השלוש וחצי בשניידר, כליה בבן 64 בבילינסון, כליה לבלב בבן 46 באיכילוב. "עידו נשמה גדולה ויקרה, שכולה טוב. כולו נתינה ועזרה", אומרים בני המשפחה.
טניה כוכבי, אמו של הראל: "חיכינו להשתלה כל כך הרבה זמן, והיום אנו מרגישים שקרה לנו נס והראל נולד מחדש. אנו מלאי תודה למשפחת התורם על המעשה האצילי בשעה כה קשה, וגם לצוות המומחים בשניידר על הטיפול המסור בהראל. אנו קוראים לכל מי שמצוי בסיטואציה מורכבת זו ומתלבט לגבי תרומת איברים, לעשות זאת ולהעניק חיים חדשים למי שחייו תלויים בכך".
"זו חצי נחמה שלפחות מכל הסיפור הנורא הזה הוא הצליח להציל אנשים אחרים ולפחות משהו אחד טוב יצא מזה. שיכולנו לתת אור ולעשות משהו טוב בטח ובטח כשזה מה שעידו רצה ואנחנו שמחים שיכולנו לעשות את זה", אומרת חן, "עידו היה צוחק על זה. הוא היה אדם צוחק שנהנה ואוהב את החיים. הוא היה אומר לי שהכל שטויות ולהיות חזקה בשביל הילדים וזה מה שאני עושה".
