סבתא שלי בבי, הייתה מספרת לי תמיד את הסיפור הזה, חציו ביידיש, וחציו הונגרית ועברית. סיפור על אישה מעיירה קטנה וענייה שהייתה נוהגת ללכת לעץ אלון גדול ועתיק ולהשיח בפניו את צרותיה. במשך שנים רבות בכתה לעץ הזה עד שיום אחד, מרוב צער, נבקע עץ האלון העתיק לשניים.
מחקרים לא מעטים נעשו על הקשר בין האדם לצומח והשפעת סביבת הטבע על האדם המודרני (The People-Plant). המדען ג'יימס לאבלוק, יקיר נאס"א, שהתפרסם בזכות "השערת גאיה" (גאיה: אמא אדמה) טוען שכולנו - אנשים וצמחים - חלק מאורגניזם אחד גדול עם קשרים שמשפיעים על שרידות כדור הארץ.
אם לצטט את פר' אריאל נובולנסקי, אקולוג אבולוציוני, הרי שעצים וצמחים יכולים לחוות חוויות, לזכור אותן ולהשתמש בידע בעתיד. לדבריו, אם עץ עבר איזושהי טראומה, כמו חיתוך למשל, יש בפיזיולוגיה שלו שרידים ואפילו סימנים על הדנ"א שלו שיגרמו לו להסתגל למצב כזה בעתיד. בחינוך האקולוגי מוכשרים היום מורים מיוחדים בקורס שנקרא "שומרי הגן", להוציא כיתות לטבע וללמד ילדים כיצד להקשיב לעצים, לצמחיה, לציפורים ואיך להתחבר לצמחים. ועל היתרונות התרפויטיים שיש לחיבוק עצים, עדיין לא דיברנו.
ערב של שושנים
כשעצוב ורע לי על הלב, אני הולכת למשתלה וממלאת את האוטו בפרחים נהדרים בכל הצבעים. "כל זה למרפסת?" שואלת המוכרת. "בואי", אני אומרת לה, "אני עירונית, מדובר במעקה". כבר בדרך הביתה, אני שוב מאושרת.
עוד במצרים העתיקה המליצו הרופאים על טיול בגנים לבני המלוכה, כדי להיטיב עם הנפש. בשנת 1993 נפתח לראשונה מסלול לימודים אקדמי בגינון טיפולי בבריטניה, ואילו בארץ קמו עם השנים חוות חקלאיות במיוחד למטרות אלו. לעמותה לקידום הגינון הטיפולי בישראל היום קוראים "אדם צומח".
נדב אהרון כהן, תושב העיר רחובות, הוא תרפיסט באמצעות גינון טיפולי, שמעביר חוגים למשפחות שכולות בבית יד לבנים של החברה העירונית רחובות. נדב עובד גם עם ילדים צעירים שנפלטו מהמערכת, ונערים מתנדבים בגיל צבא במסגרת פרוייקט "מגשימים חלום" או "גדולים במדים". גינון טיפולי הוא למד בסמינר הקיבוצים. "זה נחשב תחום טיפולי לכל דבר", הוא אומר, "רק באמצעות גינון".
איך הגעת לזה?
"מאז ומתמיד אהבתי צמחים ויש לי גינה ליד הבית עד היום. כתרפיסט, רציתי לשלב את זה עם עבודה מול אנשים. העבודה בגינה היא דבר מאד מעצים. במיוחד לילדים שמתמודדים עם קשיים ונפלטים ממערכות החינוך, או כאלו שהוצאו מהבית מסיבות שונות. הגינה זו הממלכה שלהם, הם בוחרים, הם שותלים והם המגדלים. זה מחזק את תחושת המסוגלות ונותן להם אפשרות להתמודד גם עם אכזבות בצורה חיובית. לפעמים הצמחים לא גדלים למרות ההשקעה ודרך זה הם מקבלים כלים להתמודדות גם בחוץ".
איפה הטבע בא לידי ביטוי אצל משפחות שכולות?
"כשמדובר במשפחות שכול, יש לגינה רמה נוספת, יותר עמוקה, כי מדובר בשיתוף פעולה וקשר בין אנשים. זו מן קבוצת תמיכה שנערכת בגינה וכולם שותפים לכישלונות ולהצלחות. לזו פורח הצמח, ולשניה נובל. יש שיחות על געגוע וחוסר, ודרך כל מיני דברים שקורים בגינה, הנפש נפתחת ויש אפשרות לשיח קבוצתי משוחרר עם תמיכה קבוצתית מסביב".
עודד אלון, בן 23, הוא אחד מהנערים המתנדבים בפרוייקט "מגשימים חלום". בפברואר 2019 התגייס לצה"ל ואת הגינון הטיפולי החל כשנתיים וחצי קודם. "העבודה בחיק הטבע עושה לי טוב", הוא אומר. "אני לא טיפוס של עבודה במשרד, זה מרדים אותי. נדב נתן לי לעבוד עם מכשור מסוכן כמו חרמש מוטורי, מגזמת, מפוח עלים, ומבחינתי זה ניסיון חשוב בעבודה עם כלים כאלו, זה גם בנה לי כושר לקראת הצבא. לא מזמן שתלנו עץ תפוחים ועכשיו אנחנו מחכים לפירות".
"אנשים מתמודדים עם אובדנים שונים בחיים, והטבע יכול לשמש מקור של חוזק ויציבות"
"אנשים מתמודדים עם אובדנים שונים בחיים, והטבע יכול לשמש מקור של חוזק ויציבות. בשיר "אבא", למשל, יש שורה שמתייחסת לקשר בין שכול ואובדן לצמחים. 'את הפרחים שכה אהבת, נטפח'", אומר נדב. "מצד אחד, ההתמודדות עם האובדן היא קשה, והחוסר והגעגוע לעולם לא יקבלו מענה. אך מצד שני כשאתה עובד בגינה, משקיע, זורע, מדשן, מקווה ומתפלל שהצמח יגדל והוא בכל זאת מתייבש ומת, זה גם סוג של אובדן קטן, שונה כמובן, לא אותה העוצמה, אבל כן משהו שעוזר לך לפתח מיומנויות של התמודדות מול משהו גדול מאיתנו".
זה לא מייאש קצת?
"להיפך. הגינון הטיפולי יכול לעזור לנו לעבד קשיים רגשיים, לשנות דפוסי התנהגות ולצמוח מחדש. כל התהליכים בגינה, זריעת זרע, גידול הצמח, קטיפת הפירות, מעניקים חוויה של חיוניות ואופטימיות שמשפיעה על הנפש. לדוגמא, כשגוזמים חלק מהצמח, החלק הזה מת, אבל אם שותלים אותו במקום אחר הוא מצמיח שורשים חדשים. במקום שחתכנו, בדרך כלל צומחים שניים-שלושה ענפים חדשים. דווקא המקום של החוסר בעבודה בגינה, מפתח עוצמה ומגלה לאדם יכולות על עצמו שלא היה מודע להן קודם.
"הגינה היא גם מקום שמעורר זיכרונות. אחת הנשים סיפרה לי שהפעם האחרונה שהיא ראתה את הבת שלה לפני שיצאה לבסיס הייתה בגינה שלהם. עבורה הגינה מקשרת אותה מאוד לבת. אחת סיפרה שהבעל שלה נהג לעבוד בגינה. לפעמים זה משמר זיכרון של געגוע טוב. דווקא העבודה בגינה יוצרת איזו המשכיות לקשר עם האדם שאיננו. לעבודה בגינה, בטבע, יש השפעה מבורכת על הנפש גם לאלו שלא חוו טראומות גדולות, אז בטח שזה נכון וממלא צורך גדול לאנשים שחוו שכול ואובדן, שם הדבר מועצם פי כמה וכמה. יש פה גם עניין של שורש, חיבור לאדמה. מעבר לזה יש הצלחות וכישלונות שלא תמיד תלויים בנו. זה לא תחביב רגיל ונעים כמו לסרוג".
הגינות בהן מעביר נדב את סדנאות הגינון, מוקצות לו באתר הפרדסנות, שהוא למעשה הפרדס הראשון בעיר שניטע בשנת 1904. במתחם הרחב קיים גם מוזיאון שמשר את העבודה הפרדסאית של העיר רחובות, פרדס ובית אריזה. המקום מאפשר עבודה בחוץ עם חשיפה לכל הריחות הנפלאים של הפריחה.
אני חושבת על המגע עם האדמה, שבמקרה שלהם יש לה חיבור חזק למוות
"הם מפריחים את האדמה, זה סוג של דיאלוג עם הכאב הפנימי. אדם שנמצא בתחושת אובדן מרגיש תלוש, אבוד, כאילו החיים נתלשו ממנו ואין להם יותר משמעות, וכשהוא עובד באדמה ורואה את הצמח מכה שורש, יש לזה השפעה חיובית ותחושת יציבות".
אני שוב עם אחי בשדה
בישראל, מדינת השכול, מלאים בתי העלמין הצבאיים בגינות נהדרות ומושקעות. "הידעו הדמעות מי שפכם וידעו הלבבות מי הפכם?", כתב פעם המשורר יהודה הלוי, "הפכם בוא מאום תוך רגבים, ולא ידעו רגבים מה בתוכם".
רינה זינדני מרחובות, גמלאית של משרד החינוך, היא אחת מהמשתתפות הקבועות בקבוצת הגינון. אחיה, דני ניסים, היה לוחם בסיירת חרוב ונהרג בהיותו בן 19 באחת החדירות לירדן בשנת 71. "הייתי קשורה מאד לאחי דני", היא אומרת, "ובגלל זה ברחתי מהגינה במשך שנים".
איך זה קשור אליו?
"אחי ואני היינו ביחד הרבה בשדות ובגינות. כילדים צעירים גידלנו תפוחים וענקים במושב נחם (הר טוב, ש.נ.פ) והסבא שלנו נרצח שם בידי הפדאיון. דני היה רוכב על סוס וביחד עיבדנו את האדמה. בגלל זה התרחקתי מהשדות והגינות, אפילו בגינה בבית שלי לא נגעתי. כאן, בקבוצה הזו, עברתי חוויה מתקנת כי הגינה הזו היא דני, וכשאני נמצאת בה, אני שוב עם דני, בשדות של ילדותינו".
מה תרמה לך העבודה בגינה?
"הגינה שלי זה כמו הבייבי שלי, כשאני עוזבת אני מרגישה שאני מוסרת ילד למעון ולא רואה אותו שבוע. זו חוויה מדהימה. אני מגדלת ירקות, סלרי, פטרוזיליה, כוסברה, תותים, וגם פרחים שאני מאוד אוהבת. בהתחלה בכלל לא רציתי ללכת, מה פתאום להתחיל לעדור בגינה? אבל מהרגע הראשון התאהבתי. אני קשורה לגינה בקשר של אהבה. קשה לי לחכות לפגישות ולפעמים אני עוברת ומציצה דרך הגדר לראות את החמודים שלי, כמה יפה צמחו".
אמור לי מי הצמח שלך ואומר לך מי אתה
ניסיונו של נדב לימד אותו שהעבודה בגינה מלמדת הרבה על עולמו הפנימי של האדם. "יש אנשים שאוהבים להשקות עם הרבה מים ומציפים את הגינה, ויש כאלו שממעטים להשקות. אפשר לראות זאת אצל ילדי פנימיות שנתלשו מביתם. "לחלקם קשה מאד לנקש עשבים או לעקור צמחים", אומר נדב. "נערה אחת אפילו עקרה את הצמחים השוטים אבל קברה אותם במקום אחר בגינה. דרך הצמחים אני רואה את עולמם הפנימי ויכול לעזור להם ולתקן היכן שצריך".
ומה באשר לבחירה של השתילים?
"אנשים שותלים כל מיני סוגים של צמחים. ירקות העונה, צמחי תבלין, פרחי עונה. כל אחת מזמינה דברים שהיא רוצה ואני מכין את השתילים ועוזר לה להקים ערוגה. הורים שכולים מבקשים צמחים שמניבים יבול ופחות צמחי נוי. צמחי מאכל שאפשר לראות את הבריאה שלהם".
הנרקיס של אחי יוסי
דניאלה קדמי, אחות בפנסיה מקיבוץ גן שלמה, היא גם חלק מקבוצת הגינון ברחובות. "קודם כל קיבלנו את האדמה ריקה, בלי כלום, ולמדנו לעשות ערוגה. אחר כך שתלנו בצלים וזרעי צנוניות, סלרי, נענע, שומר, ופרחי אמנון ותמר. באופן אישי, מה שגרם לי את האושר הכי גדול היה כששתלתי נרקיסים. זה הפרח שיוסי אחי מאד אהב ובמיוחד בשבילו הלכתי לחפש בצלים אמיתיים של נרקיס הביצה, פרח מדהים עם ריח נפלא".
מתי נהרג אחיך?
"אחי, יוסי טהר, היה סגן אלוף בצנחנים, הוא השתתף במבצע אנטבה ובמבצע ליטני. איש מיוחד, משכמו ומעלה, אוהב אדם. הוא נהרג בלבנון במבצע צלצל בשנת 81'. הוא היה נשוי עם ילד. אנשים שהכירו אותו אמרו שהוא היה עשוי מחומר של רמטכ"לים".
מה תרמה הגינה הטיפולית לחייך?
"היא גורמת לי אושר, במיוחד כשאני רואה את הנרקיסים שאחי אהב פורחים במלא הדרם. חוץ מזה שאנחנו לומדים המון דברים על גננות. איה צמח מתאים לאיזה עונה, מה קורה לענפים שאנחנו גוזמים, מה משמעות תקופת הלבלוב, מתי יש תרדמת ומתי הצמח מתחיל לגדול עם השמש. זה עולם ומלואו. לאט לאט אנשים נפתחים אחד לשני. הגינה מקרינה גם לחיים הפרטיים שלי. לקחתי בצלים שנשארו לי ושתלתי בגינה, תפוחי אדמה, חסה. התחלתי לטפח את הגינה שלי בבית והכל מתחיל ללבלב שוב מחדש".
