בישראל חיים כיום אלפי טרנסג'נדרים. המספרים מצביעים על 1-0.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה הבוגרת לעומת 2 אחוז באוכלוסייה עד גיל 25 בארץ ובעולם. מדי שנה יש צמיחה של 15% בכמות האנשים המגדירים עצמם כטרנסג'נדרים והביקוש לניתוחי התאמה מגדרית רק עולה.
ניתוח גרוגרת, אחד מהסממנים הגבריים הבולטים באזור הצוואר, הפך עם השנים לסימן היכר לאלו שעברו ניתוח לשינוי מין. בשנה האחרונה מתקיים בארץ ניתוח השטחת גרוגרת אנדוסקופית ללא השארת צלקת, בשיטה חדשה וראשונה מסוגה בעולם. השיטה פותחה ע"י פרופ' אבי חפץ, מומחה ברפואת א.א.ג וראש צוות במרפאת א.ר.ם. כרגע הוא הרופא היחיד שמבצע את הניתוח הזה בארץ, וגם בעולם.
המטופלת האחרונה שעברה ניתוח כזה בארץ היא בלום לוטוס, חיילת טרנסית בת 20, שמחלימה בימים אלו. עבורה הוא הניתוח הראשון מתוך סדרה של ניתוחים רבים שהיא מתכננת לעבור, כולל ניתוח מלא לשינוי מין. "מיד כששמעתי על האופציה של ניתוח בלי צלקת, לא היה לי ספק שאני הולכת לעשות את זה", היא אומרת.
"אישה עם איבר מין גברי היא אישה לכל דבר"
"המעבר בין גבר לאישה הוא נושא מורכב ולא פשוט. יש המון הבדלים קטנים בפנים בין גברים לנשים", אומרת בלום. "החל מניתוחי אף, שיוף של המצח, שיוף סנטר, הורדת קו שיער או השתלות שיער. אלו שינויים מינוריים אבל מאוד משמעותיים. בחו"ל הנושא יותר מוכר אבל בארץ אין כל כך הרבה מידע, וקשה להיעזר".
אילו עוד ניתוחים מחכים לך?
"בעוד חצי שנה תסתיים התקופה שלי בוועדה של שינוי מין בתל-השומר, ואז אוכל לקבוע תור לניתוח שינוי מין. כרגע אני עסוקה בתכנון של ניתוחי פנים שונים שאני רוצה לעשות, כמובן אחרי ייעוץ ובדיקות".
כבר חצי שנה שהיא על הורמונים. "אני לומדת הכל על בשרי. בתופעות הלוואי כתוב לא פעם 'לא ידוע'. בהתחלה היו לזה השפעות קשות על מצב הרוח והדיכאון, וגם ירד לי הליבידו. גם מבחינה פיזית יש שינויים. מבנה גוף נשי יותר, פיזור שומן, יש אפילו הבדל בריח של הזיעה בין גברים לבין נשים, וזה גם מצמיח חזה. כל הדברים האלה קרו לי".
זה לא מפחיד אותך, כל התהליכים הרפואיים המורכבים שמחכים לך?
"טרנסים זה ספקטרום רחב, יש כאלה שרוצות להישאר עם האיבר שלהן והן נשים לכל דבר, גם אישה שיש לה איבר מין גברי היא אישה לכל דבר. אני מגדירה את עצמי כטרנסווסטית – שזה מישהו שעושה ניתוח לשינוי מין. אני כל כך שונאת את האיבר שלי, וכל כך מחכה לרגע שלא יהיה לי אותו, שאני מוכנה לעבור כל מה שצריך בשביל זה".
"כל כך רציתי להיות בת"
בלום נולדה כבן למשפחה דתית בירושלים, ילד אמצעי בין שלושה ילדים, עם השם המיוחד: סהר. "זה הרגיש לי גברי מדי אז חיפשתי שם אחר של פרח נשי יותר", היא אומרת. "בלום זה פריחה ולאט לאט זה תפס. אישית, המשמעות של השם שלי היא שאפרח להיות הפרח היפה שתמיד נועדתי להיות".
מתי זה קורה? מתי הבן מבין שהוא בת?
"זה מתחיל בדברים קטנים שבהתחלה את לא מבינה אותם בכלל, רק ממבט לאחור הם פתאום נראים הגיוניים. למשל, תמיד קנאתי באחותי כשהתחפשה לנסיכה בפורים, או כשהלכתי איתה ועם בנות דודות לקנות בגדים של בנות. נורא רציתי גם לקנות שמלה או לשחק בברבי".
בלום למדה בישיבת "אור תורה" כבן. אחיה הגדול חרדי, ואחותה שייכת לזרם הדתי-לאומי. "לא הכרתי את העולם הזה בכלל, לא ידעתי אפילו מה זה הומו או לסבית. כתבתי לעצמי יומנים ושם דמיינתי את עצמי בתור בת עם שיער ארוך ובגדים יפים. כל כך רציתי להיות בת".
"התחלתי להתנסות באיפור כשהייתי יוצאת מהבית, וגם סיפרתי קצת לחברים שאני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי והתחלתי לדבר בלשון נקבה. אז התחילו גם ההצקות וההתעללויות".
למה את מתכוונת?
"בכל מה שקשור לתקופה הזו, אני מדחיקה עמוק, אבל יש לי זיכרון אחד חזק שיום אחד באמצע פעולה בבני-עקיבא, כל הילדים בשבט זרקו עליי אבנים עד שהגיע איזה ילד גדול ואמר להם, 'זה נראה לכם פייר?' אני לא זוכרת בדיוק איך זה הפסיק.
"אני מדחיקה את העבר ברמה שאני לא מסוגלת לקרוא לעצמי ילד. כשאנשים שואלים אותי אם היה לי בר מצווה אני לא יודעת מה לענות להם, למרות שהיה לי. אני לומדת להשלים עם זה שהיה לי עבר של בן".
אמא אבא, אני רוצה להיות בת
הוריה הדתיים ליוו אותה במהלך ניתוח הגרוגרת, תופעה נדירה בפני עצמה. "הם תמיד באים איתי ורוצים להיות לידי", היא אומרת. "פשוט קשה לי. התמיכה שלהם מדהימה בעיניי, זה משהו שממש לא מובן מאליו".
מתי סיפרת להם?
"בגיל 13, עוד לפני שידעתי שיש כזה דבר טרנסית. כתבתי להורים שלי מכתב וסיפרתי להם שם על כל הדברים שמפריעים לי בבית הספר. שמכריחים אותי להניח תפילין ושאני לא רוצה להיות דתיה, שהילדים רואים פורנו בכיתה, וגם כתבתי להם שם שאני רוצה להיות בת".
איך הם הגיבו?
"ההורים שלי טיפלו קודם בעניין החברתי והוציאו אותי מבית הספר, הייתה תקופה שנשרתי משלושה בתי ספר ובסוף עזבתי לגמרי את הלימודים. לגבי הרצון שלי להיות בת, אולי הם חשבו שזה יעבור לי. הם לא הכירו את העולם הזה ולא ידעו לתת לעניין את תשומת הלב שהוא צריך. כל הורה ששומע משהו כזה מילד, חשוב קודם כל לתת לזה מקום. לא להתעלם. לעטוף את זה, לחקור, לבדוק. כי כשמגיע גיל ההתבגרות והגוף מתחיל להתפתח לכיוון הלא נכון זה מצב נוראי".
מתי התחלת לדבר בלשון נקבה?
"עם ההורים לא דיברתי בלשון נקבה אלא הקפדתי על לשון ניטרלית. זה היה מאוד קשה אבל עשיתי הפרדה בין העולם שלי והעולם שלהם, לא רציתי לחבר ביניהם. היום אני כבר מדברת בלשון נקבה גם בבית שלהם".
ומה עם בגדים ואיפור?
"התחלתי להתאפר בגיל מוקדם יחסית, רק בחוץ, לא בבית. פעם אמא שלי גילתה את שקית האיפור שלי באמבטיה ושאלה אותי אם זה שלי. כל כך פחדתי, ברחתי החוצה באותו הרגע. ההורים שלי חיפשו אותי וכשמצאו אותי רק ניסו להרגיע אותי".
העובדה שבלום החליטה להפסיק להיות דתיה הייתה יותר קשה להוריה, כך משתמע, מעניין הג'נדר. "כבר בשלב של כיתה ח' החלטתי שאורח חיים דתי לא מתאים לי", אומרת בלום, "להורים שלי העניין הזה היה ממש קשה. בהתחלה פחדתי שיעלו עליי ועשיתי את זה בסתר, בצעדים קטנים".
לצבא התגייסה בתור טרנסית. היא התגוררה בבית החייל והתחילה חיים חדשים מחוץ לירושלים. "התחלתי לחפש באינטרנט ולדלות כל מידע שיכולתי על הנושא. אז שמעתי בפעם הראשונה את המילה טרנסג'נדרית והבנתי שיש דבר כזה, לשנות מין, וזה אפשרי. בהתחלה זה הפחיד אותי מאוד, אבל לאט לאט התרגלתי לרעיון. מה שיצר אצלי את השינוי ובעקבותיו את ההחלטה לשנות את המין, זו העובדה שהגעתי למצב שכבר לא יכולתי יותר להיות אחרת ולחיות בשני עולמות, זה כל כך כאב לי".
תנסי לתאר מה הרגשת?
"את אישה שכלואה בתוך גוף של בן, מסתכלת במראה ורואה גרוגרת של בן, שומעת את הקול שלך, רואה שיש לך ידיים קצת יותר גדולות. זה סבל בשבילי. עד היום כשאני הולכת ברחוב אנשים פונים אליי בלשון נקבה ואז מסתכלים שוב ומדברים אלי כזכר, הם מתבלבלים וזה כל כך מכאיב לי כי אני מבינה שהם רואים אותי עדיין בתור בן. העובדה שאני נראית לא כמו שאני באמת, זה הדבר שהכי כואב לי".
מרגש אותך להתאפר ולהתלבש כאישה בחוץ?
"עדיין לא הגעתי למקום הזה, יש לי עוד דרך ארוכה בשביל שאוכל להיות שלמה. אפילו לראות את עצמי מאופרת מכאיב לי כי אני רוצה לשנות את הפנים שלי. לאט לאט אני מתחילה לאהוב אותם אבל יש לי עוד דרך".
מתי סיפרת לאחים שלך?
"יש לי אח חרדי, וכשסיפרתי לו הוא היה בשוק. לא היה לו מושג וגם אין לו סמארטפון אז לא יצא לו להיחשף לרמזים שניסיתי להעביר. כשסיפרתי לאחותי ולבן זוגה הם לא היו בהלם. מסתבר שהם הרגישו בזה עוד הרבה קודם.
"מאז שסיפרתי התחיל פתאום עניין של שמירת נגיעה. אני חווה סיטואציות הזויות שגברים דתיים שומרים ממני נגיעה כי אני בת, ונשים דתיות שומרות ממני נגיעה כי בשבילן אני בן".
ניתוח הגרוגרת הראשון בארץ
על פי דיווחי המרכז הרפואי א.ר.ם, הביקוש לניתוח החדשני של פרופ' אבי חפץ להשטחת גרוגרת ללא צלקת (Thyroid cartilage shave, בשמו העממי), עולה מדי שנה ב-15 אחוזים. הגישה המקובלת כיום לניתוח זה, ביתר בתי החולים בארץ ובעולם, היא ביצוע חתך רוחבי צווארי שאורכו 4-3 ס"מ, שמותיר צלקת.
בשיטה החדשה מבצעים הקטנה של הגרוגרת באמצעות חיתוך או שיוף סחוס הגרוגרת בטכניקה החדשה בגישה האנדוסקופית, דרך רירית השפה התחתונה בלבד, כדי למנוע צלקת בצוואר. פרופ' אבי חפץ, מנתח ראש-צוואר אונקולוג בהכשרתו, הוא הרופא היחיד כיום שעושה את הניתוח הזה בארץ, ובעולם בכלל. טיים מגזין האמריקאי הקדיש לו כתבה שלמה בנושא לפני כשנה.
בחודשים האחרונים הוא ביצע כבר שמונה ניתוחי השטחת גרוגרת. "כשהתחלתי לנתח בשיטה חדשה ניתוחים של בלוטת התריס, עלה רעיון לניתוחי שיוף גרוגרת עבור הקהילה הטרנסג'דרית", הוא אומר. "פיתחנו משייף מיוחד עבור הניתוח הזה, שעבר את כל הניסויים וקיבל אישורים במשרד הבריאות, והתחלנו לנתח".
במרפאה שלו מוצעים ניתוחים נוספים לקהילה הטרנסג'נדרית: ניתוח לשינוי מבנה פנים, שינוי קול, וטיפולים הורמונליים כחלק מתהליכי התאמה מגדרית. לרגל חודש הגאווה קיים המרכז הרפואי יום ייעוץ מיוחד עבור הקהילה הטרנסית. בנות ובני הקהילה הוזמנו לפגישות ייעוץ במרפאה להתאמה מגדרית, ולמעגל שיח פתוח בנושא ניתוח תחתון MTF עם נינה הלוי, טרנס דולה.
"רוב המטופלים הם טרנסים", אומר פרופ' חפץ, אבל יש גם כאלו הגרוגרת הבולטת הפריעה להם כל החיים ורצו לשנות. כולם מרוצים בטירוף, אין צלקת חיצונית כתוצאה מחתך בצוואר, וזה שינוי משמעותי".
מחר (2.7) יקיים המרכז הרפואי א.ר.ם באסותא רמת החייל את יום הקהילה הטרנסית ומזמין את בנות ובני הקהילה לפגישות ייעוץ חינם (בהרשמה מראש) במרפאה להתאמה מגדרית.
"מה יש לך בין הרגליים?"
למרות הפתיחות ותהליך הנירמול שעובר על אוכלוסיית הטרנסים בשנים האחרונות, עדיין מדובר בקהילה שסובלת מאפליה, אלימות ויחס לא מכבד בכל תחומי החיים. בלום חווה את הדברים על בשרה, מדי יום.
איזה תגובות את שומעת ברחוב?
"בכל פעם שאני יוצאת לרחוב אנשים נחשפים אליי ושואלים שאלות. זכורה לי סיטואציה שישבתי בים ומישהו התיישב לידי וניסה להתחיל איתי הוא חשב שאני בת ואז לאט לאט הבין שאני טרנסית ושאל מה זה אומר. כשהבין שיש לי איבר מין גברי הוא קם והלך מיד, בלי לדבר.
"אני יכולה להיכנס לחנות פלאפל והמוכר ישאל אותי, 'תגידי, מה יש לך בין הרגליים?'. בהתחלה הייתי עונה להם ומרגישה רע, היום אני אומרת שאני לא עונה, זה לא מתאים. באינטרנט זה הכי גרוע, אנשים מרשים לעצמם לכתוב דברים איומים. פעם כתבו לי 'תתאבדי כי את טרנסית' וכאלו דברים. זה לא סתם ש-40 אחוזים מהטרנסג'נדרים מנסים להתאבד וכמעט 100 אחוזים חושבים על זה לפחות פעם בחיים. קשה מאוד לעמוד בזה".
להתקלח באמבטיית מפקדים
בלום התגייסה לצבא בחילוץ והצלה של פיקוד העורף, אבל מאז עברה 25 בסיסים ושוחררה על רקע נפשי. מיד אחרי שתחלים מהניתוח היא רוצה לשוב ולשרת, זה מאוד חשוב לה. "למרות שהתגייסתי לצבא כטרנסית זה לא הסתדר. במיוחד כל עניין המקלחות והשירותים", היא אומרת.
"הייתי מתקלחת באמבטיית מפקדים, והמפקד היה צריך לשמור עליי בחוץ כל פעם, בשעות נפרדות. עם הבנים זה לא הסתדר, אז העבירו אותי לבנות. אמרו לי שזה יכול לגרום לסיטואציות לא נעימות כי יש שם דתיות, אז שמו אותי לבד בחדר עם עשרים מיטות ריקות כשכל הבנות בחדר ליד ואני שומעת אותן בלילה מדברות, ואני לבד, זה היה מאוד קשה".
איך התמודדת עם זה?
"היה לי מאוד קשה באותה תקופה ופרסמתי כמה פוסטים ברשת, מחשבות אובדניות. בעקבות זה המשטרה הגיעה אליי הביתה וכנראה שהצבא נחשף לזה. אני מבינה את החשש של הצבא אבל אני עוד אחזור לשרת בצה"ל".
המצב היום יותר טוב עבור טרנסיות?
"יש יותר פתיחות יחסית למה שהיה פעם, אבל יש עדיין דרך ארוכה מאוד לעבור. אנשים לא רוצים להעסיק טרנסים ויש כאלו שמקשרים אותם רק לזנות. יש המון שנאה ודעות קדומות. אני נחשפת להרבה רוע ובורות.
"הכי מכאיב לי שמסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח ולא יודעים איך לפנות אליי, אפילו כשאני מדברת בלשון נקבה. בצבא היה דתי אחד שאמר לי, 'את יודעת בלום, אחרי שהכרתי אותך הבנתי שזה לא כמו שמספרים לי, ואת בן אדם בדיוק כמוני'. היה לו קשה עם זה בהתחלה כי הוא ספג בבית משהו אחר".
מי היה שם בשבילך כל השנים הקשות האלו?
"רוב ההתמודדות עם הסבל והכאב זה מסע שאנחנו צריכים לעבור לבד, רק עם עצמנו. תקראי לזה כוח, תקראי לזה חוסר ברירה, מבחינתי אין ולא תהיה שום אפשרות אחרת.
"טרנסיות זה מקור שאני שואבת ממנו כוח. אני מעריצה טרנסיות על כל מה שהן עושות, ועל עצם זה שהן קיימות. חשוב לי להגיד לטרנסיות שנמצאות במצב דומה ואולי מתביישות לצאת, שאני מבינה את הקושי שלהן. גם לי היה מאוד קשה, פחדתי ממה שהחברה תגיד, אבל בסופו של דבר מה שהכי חשוב זה להיות את, כמו שאת במאה אחוז".
