הדרמה הזו החלה בעת רכיבה על אופניים, נמשכה בניסיונות החייאה קדחתניים של רופא וחובשים שכנים, והגיעה לסוף טוב כעבור שעות אחדות בבית החולים הדסה בירושלים.
קראו עוד:
גיבור הסיפור הוא יהונתן, בן 15 מהמושב נווה מיכאל שמדרום לבית שמש, שבשבוע שעבר יצא לרכוב על אופניו באזור ביתו. לפתע הוא לקה בהתקף אסטמה חמור ובקושי הצליח לחזור הביתה. דקות אחדות מאוחר יותר הוא איבד הכרה, התמוטט ואיבד את הדופק ואת הנשימה. הראשון שנחלץ לעזרתו היה ד"ר ברוך בצופין, רופא מרדים וטיפול נמרץ בהדסה עין כרם, שגר באותו מושב והגיע לביתו של הנער יחד עם חובשים נוספים.
"קיבלתי טלפון מאחד השכנים, שהודיע על מקרה חירום וביקש שאגיע בדחיפות", מספר ד"ר בצופין. "לא היססתי לרגע, וכשהגעתי, ראיתי את יהונתן מוטל על רצפת הסלון מחוסר הכרה, ללא נשימה. בשלב מסוים החובשים שהגיעו הספיקו להחזיר לו דופק, ומשם התחלתי להנשים אותו ולנהל את ההחייאה".
מיכל, אמא של יהונתן, מסבירה: "יהונתן סובל מאסתמה מאז ילדותו. לפעמים הוא מתקשה לנשום, ואז בדרך כלל הוא משתמש במשאף או מקבל אינהלציה. ההתקף החמור הגיע אחרי תקופה שהוא התנשם קצרות והשתמש יותר במשאף, אבל הוא לא הגיע לרמה של סכנת חיים או התקף קשה.
"הוא חזר הביתה בסביבות שבע בערב, מתנשף כולו ובקושי מצליח להסביר שהוא לא מצליח לנשום. מיד הלכנו להביא מסכה לאינהלציה מהשכן, אבל תוך כדי הכנת החומרים הוא צעק, 'תעזרו לי, אני לא מצליח לנשום בכלל'.
"שלוש דקות אחר כך הוא היה כחול לגמרי ונפל על הרצפה, כשהשפתיים שלו שחורות לגמרי. זה היה מבהיל מאוד. התקשרנו מיד למד"א, ועד שהם הגיעו, חובשים מהמושב התחילו לבצע החייאה. אחד מהם התקשר לד"ר בצופין, שהגיע מיד. אחרי זמן קצר, שהרגיש לי כמו נצח, הגיעה ניידת טיפול נמרץ".
בינתיים נערך הצוות בהדסה לקליטת הנער המונשם. "קיבלנו ממד"א דיווח על ילד עם התקף אסתמה חמור, מונשם, לאחר החייאה", משחזרת ד"ר לאה אוחנה-כאהן, רופאה במיון ילדים. "עם הגעתו התחלנו בטיפול, שכלל הנשמה וטיפול תרופתי. ברגע שראינו שאין שיפור, החלטנו, בתיאום עם צוות טיפול נמרץ ילדים ומנהל היחידה ד"ר אורי פולק, להעביר אותו להנשמה באמצעות גזים בחדר הניתוח".
אמו של יהונתן: "אני רוצה להעביר מסר להורים. לא להקטין ראש. אם הילד לא נושם טוב במשך תקופה ארוכה, צריך ללכת לרופא ולהתעקש על בדיקה. לא להסתפק במשאף. צריכה להיות יותר מודעות למחלה הזאת"
ד"ר ישעיה לנגר, רופא בכיר בטיפול נמרץ ילדים, ממשיך בשחזור האירועים: "למרות הטיפול המצוין שהנער קיבל במלר"ד ילדים, מצבו החמיר, והוא היה בסכנת חיים. היו לנו שתי אפשרויות: להעלות אותו על מכשיר אקמו, התומך בפעולת הלב והריאות, או לנסות לייצב אותו באמצעות גזי הרדמה המצויים בחדר ניתוח. בשל מצבו הקריטי התארגנו לבצע את שתי הפעולות במקביל. הנער נלקח לחדר ניתוח, ושם חובר לגזי הרדמה על ידי ד"ר שלי סטול, מרדים ילדים בכיר. בו זמנית צוות האקמו התארגן לתהליך חיבור למכשיר.
"לשמחתנו, תוך זמן קצר מצבו החל להשתפר: הוא לא נזקק לאקמו, ובתוך כמה שעות ניתן היה לנתק אותו מגזי ההרדמה. ביממה הראשונה מצבו היה עדיין מדאיג, אבל עם טיפול תומך המצב השתפר, ואחרי ארבעה ימים הוא התעורר ונגמל מההנשמה".
אמו של יהונתן הוסיפה: "אני רוצה להעביר מסר להורים: לא להקטין ראש. אם הילד לא נושם טוב במשך תקופה ארוכה, צריך ללכת לרופא ולהתעקש על בדיקה. לא להסתפק במשאף. צריכה להיות יותר מודעות למחלה הזאת. יכול להיות שאם היינו מקבלים הסבר טוב יותר עליה, היינו מבינים את החומרה, ויהונתן היה מטופל אצל רופא ריאות, שאולי היה מזהה בעיה ומונע מאיתנו להגיע למצב הזה".
