בפורים לפני שנה בדיוק נדבק חיים דבוש, 54, מאשדוד, בנגיף הקורונה, והיום, אחרי חודשים ארוכים של אשפוז שבהם היה מורדם ומנושם, הוא עדיין משתקם מהטראומה: "כבר קראו למשפחה שלי לבוא להיפרד ממני. הרופאים אומרים שאני נס רפואי, נולדתי מחדש".
דבוש אושפז תחילה בבית החולים אסותא באשדוד והועבר במצב קשה למחלקת טיפול נמרץ נשימתי בשיבא, כשהוא מורדם ומונשם במשך כמעט חמישה חודשים וסיכויי ההחלמה שלו נראים קלושים. הוא שוחרר לפני כחודש וחצי ועובר גם היום שיקום יומי בבית החולים ברזילי באשקלון. "אחרי הגמילה ממכונת ההרדמה התחלתי בטיפול פיזיותרפיה. קילחו אותי בפעם הראשונה אחרי תשעה חודשים. זה היה יום חג בשבילי כשהתקלחתי והנחתי תפילין".
כמה זמן היית מורדם ומונשם ולא איתנו בעצם?
"כחמישה חודשים – מפורים עד תשעה באב כמעט. כשקמתי שאלתי את אשתי אם היא קנתה מצות לפסח. חשבתי שנרדמתי לכמה ימים".
כשאתה מתעורר, אתה מבין ששבת מן המתים?
"הייתי המום ממה שעבר עליי במשך חמישה חודשים וממה עבר על המשפחה שלי. סרט טורקי אני קורא לזה. ארבע פעמים חיברו אותי למכשיר אקמו, ירדתי 22 ק"ג. בשלב מסוים הרופאים לא נתנו סיכוי לחיות, אמרו למשפחה לבוא להיפרד. נולדתי מחדש. אני בגוף 54 שנים, אבל חי שנה אחת. וגם עכשיו אני מתקשה להתקלח לבד, ללכת לקניות בעצמי, הנשימה נפגעה".
"אמרו למשפחה לבוא להיפרד. נולדתי מחדש. אני בגוף 54 שנים, אבל חי שנה אחת. וגם עכשיו אני מתקשה להתקלח לבד, ללכת לקניות בעצמי, הנשימה נפגעה"
איזה לקח אתה לוקח איתך מהשנה הקשה הזאת?
"קודם כל להישמר מאוד-מאוד לנפשותיכם. לא מבין את מי שהולך בלי מסכה או את אלה שמכחישים קורונה - שיבואו לדבר איתי. שיכחישו את הקורונה ויסתכלו לי בעיניים. הייתי אדם ספורטיבי ובריא לחלוטין, עובד בחברת חשמל כמעט ללא ימי מחלה, עולה 80 קומות ברגל. זה קורה בלי שום התראה מוקדמת".
נדבקת בפורים שנה שעברה, ועכשיו שוב אנשים חוגגים מפירים את הכללים. מה אתה רוצה לומר להם?
"אל תהיו גיבורים, אל תשחקו בחיים שלכם. בן אדם שנדבק יש לו סיכוי לא לחזור לחיים וגם אם יחזור - לא יחזור להיות כמו שהיה. אתה גם מסכן אחרים - את אשתך, את האבא המבוגר, את השכנים. קורונה היא דבר שהורג ואם לא הורג אז ממוטט משפחות וגורם לטראומה ולזעזוע. איך אפשר לזלזל בדבר כזה מוחשי?"
אתה צריך להתחסן או שאתה מוגדר כמחלים?
אני מוגדר כמחלים ומקפיד לעשות בדיקות של הנוגדנים. לפני שבוע עשיתי בדיקה ויש לי נוגדנים אבל אני לא בונה על זה - אני נזהר ושם מסכה, לא מסתובב או מתראה עם החברים ולא הולך להתפלל במקומות הומי אדם. אני מתפלל במניין מצומצם ומנסה לשמור כמה שיותר. במחלה הזו אתה מסתכן לא רק בלאבד את החיים שלך.
"אתה הולך לפורר משפחה שלמה. לא תראה יותר את הנכדים? את האישה? לא תשמע ציוץ ציפורים? לא חבל על כל זה - למה לא להתחסן? הייתי בריא לחלוטין והיום אני שבר כלי. אני לא רוצה שאנשים יסבלו ויעברו מה שאני והמשפחה שלי עברנו".