תקופת מגפת הקורונה מביאה עמה לא מעט פחדים מפני צרות קונקרטיות כמו בריאות ופרנסה, אך קיים הבדל בין פחדים לחרדות וחשוב לשים עליו דגש. הרגשת פחד והרגשת חרדה יכולות להיות דומה ולכלול תחושות כמו מועקה, קושי בנשימה, תזזית של חוסר שקט או תחושה כללית של איום או אסון שעומד לקרות. ההבדל הוא בסיבה - פחד הוא מפני סכנה מוחשית בעוד שחרדה אינה ממוקדת באיום מסוים. זאת, משום שהחרדה היא איום על הנפש ועל הזהות.
הזהות שלנו מורכבת מכל המצבים שבהם אנחנו מזהים את עצמנו. כך למשל המטופלים שלי מזהים אותי כפסיכולוג, התלמידים כמורה, והמשפחה כאבא, בן זוג או בן. דרכם אני מזהה את עצמי. כל זה מתרחש לא במודע, אך כשההקשרים אלו מתערערים, גם יציבות הזהות שלנו מתערערת - וזאת חווית החרדה. כשרבים מאתנו יוצאים לחל"ת נפגעת הזהות המקצועית שלנו, כשאנו מצמצים קשרים עם משפחה וחברים, נפגעת השייכות שלנו - וכך חרדה הופכת גם היא למגפה.
סיפר לי פעם מטופל שמאז שקיבל קידום בעבודה הוא חש חרדה. הוא כבר סיים את תפקידו הקודם אך עדיין לא התחיל את תפקידו החדש. שאלתי אותו אם הוא פוחד מכישלון, הוא אמר חד משמעית שלא. האם, אם כן, הוא לקח את הקידום בניגוד לרצונו? לטענתו הוא דווקא מאוד רצה בתפקיד, שמח כשקיבל אותו והוא בטוח שיעשה את עבודתו מצויין.
זוהי דוגמה לחרדה. שהרי לא מדובר בפחד מדבר מה מוחשי, אלא באיום על הזהות. ההיכרות שלו עם עצמו מעורערת כאשר הוא כבר לא בזהות של התפקיד הקודם ועדיין לא בזהות של התפקיד החדש. בתקופת הקורונה רבים חווים זאת.
איך מתמודדים עם חרדה?
1. מבחינים בין פחד לחרדה
אמנם לא נוח להיות תלוש מעבודה ומשפחה, שהם מקורות הזהות שלנו, אך המודעות לכך שזה מה שעובר עלינו מאוד מועילה. חוסר ההבנה בנוגע למה עובר עלינו מעצימה את החרדה. כשברור שמדובר בקושי לקיים זהות יציבה - הבהלה לרוב יורדת.
2. מקבלים את זה
זה באמת לא נוח להיות תלושים. כשאנחנו מסרבים לקבל רמה מינימלית של חרדה, אנחנו מעצימים אותה. למעשה, הפחד מהחרדה מצטרף לחרדה ומכפיל אותה. הפחד מהפחד מהפחד מוביל לפניקה. אם ברור שיש חרדה של ערעור זהות, ומקבלים את זה שיש גבול כמה ניתן להפחית את החרדה, היא לא מתפתחת לפאניקה.
3. עושים מה שכן אפשר כדי לשמור על הזהות
מסכימים להתפשר על תקשורת דיגיטלית עם קולגות, נשארים בתחום המקצועי גם אם זה לא באופן ישיר לצרכי פרנסה, ושומרים על קשר עם משפחה וחברים גם אם אין יותר מידי מה לחדש. תזכרו מי אתם. אתם שפים של מסעדה גם אם היא סגורה. אתם מורים בתיכון גם כשבית הספר סגור.
4. מפתחים זהויות חדשות, גם אם זמניות
משחקים משחקי רשת ונהיים אלופים בפיפא, מפתחים תחביבים ומשתייכים לקהילות של חובבים, ואם תקופת הקורונה מכריחה אתכם לעשות הסבה מקצועית, להסכים לשייכות הזאת. להגיד לעצמכם בפה מלא: "באופן זמני אני עובד כשליח בוולט".
5. שומרים על שגרה
מתלבשים לעבודה גם אם מנהלים אותה מהטלפון בבית ושומרים במידת האפשר על סדר יום קבוע.
6. מדברים על מה שמרגישים
החרדה גדולה יותר כשאנחנו לא מבינים מה עובר עלינו. שיחת נפש עם אדם קרוב עוזרת לנו להתנסח ולהגדיר לעצמנו מה עובר עלינו וכך החרדה יורדת.
עדיין יש דאגות ופחדים, בריאותיים וכלכליים, אך עם רמת חרדה נמוכה יותר נצליח להיות יותר יצירתיים, חרוצים ופרודוקטיביים בחיפוש אחר פתרונות ממשיים.
חרדה יכולה גם להיות קשורה לדיכאון - חרדה מפני דיכאון או דיכאון על כך שלא נפטרים מהחרדה. על דיכאון בימי קורונה בכתבה הבאה בסדרה "בריאות נפשית בימי קורונה".
ד"ר יהודה ישראלי הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי, מנהל מכון מוביוס לטיפול פסיכולוגי. בין ספריו: הפילוסופיה והפסיכואנליזה של ז'אק לאקאן, מלאכת הטיפול הלאקאניאני וחיים בשפה חיים בתשוקה.
