כבר 5 שנים שהחיים של עומרי מלר בן ה-17 נחלקים לשניים. בחצי אחד הוא תלמיד מצטיין בכיתה י"א, כזה אשר מנהל שגרת חיים רגילה של כל נער מתבגר הכוללת לימודים ובגרויות, בילויים עם חברים וגם זוגיות. אך בחציו השני לעומת זאת - הוא כבר מתחרה קרוספיט המדורג במקום השלישי בעולם – ומעביר את זמנו בין אימונים מפרכים ושגרת תזונה קפדנית.
בתקופה כה משמעותית בחייו של כל אדם, נדמה כי מלר מצליח ללהטט באופן מרשים בין שני החצאים של חייו. הדבר אמנם דורש ממנו לעמוד בשגרת חיים אינטנסיבית, אך רק המטרות שהציב לעצמו עומדות לנגד עיניו. חוסר הזמן הוא בעיה שולית - אם הדברים יסתדרו כמו שצריך, בחודש הבא הוא אמור להתחרות באליפות העולם בארה"ב. אך רגע, עוד נגיע לשם.
"תמיד היה לי קשר עמוק לספורט", מעיד מלר, "לפני הקרוספיט הייתי בטניס המון שנים וגם שם התחריתי בכמה תחרויות מקומיות, אך בגיל 13 סיימתי עם הטניס ובמקביל התחלתי לגלות את עולם הקרוספיט. זה התחיל בהשראת אחי הגדול יוגב שכבר שנים התחרה בעולם הזה. בנוסף, כמו כל ילד בגיל 13, היה לי חשוב להיראות טוב ולהיות חזק".
מהר מאוד הקרוספיט תפס חלק גדול בחייו. "בהתחלה היו דילמות אם להחליט לעשות את זה, ולוותר על המון דברים כמו הצופים והחברים", הוא מודה, "ואז לאחר חצי שנה הבנתי שיש בקרוספיט פוטנציאל מאוד גדול. התחלתי בהדרגה באימוני קבוצה ומהר מאוד, תוך חצי שנה נמשכתי לכל עולם התחרויות".
למה דווקא קרוספיט? מה יש בספורט הזה שאין בסוגי ספורט אחרים?
"זה ספורט נורא אישי ועצמאי. הוא מאפשר לך להיות הגרסה היותר טובה של עצמך ולהוכיח לעצמך שאתה יכול יותר. הספורט הזה גם משלב את כל המרכיבים יחד, בין אם זה אירובי, משקולות, שחייה, ריצה. מאוד התחברתי לזה שהמנצח הוא ספורטאי בעל ממוצע הכושר הכי טוב בעולם".
בשביל חלומות צריך לעבוד קשה
שנה לאחר שגילה את הקרוספיט קיבל מלר טעימה מתחרות גדולה ראשונה כאשר ניגש להתחרות באליפות ישראל. "לא ממש הבנתי לאן אני הולך", הוא נזכר בדיעבד, "אך סיימתי במקום הראשון. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכול להגיע למקומות יותר טובים עם עצמי. בעצם מאותו רגע הבנתי שזה מה שאני אוהב ורוצה לעשות".
הוא לקח את האהבה שלו לקרוספיט צעד אחד קדימה, משם המשיך להתחרות בעוד תחרויות. גם אכזבות היו מנת חלקו - אך אלו רק חישלו אותו. "בתחרות השנייה שבה התחריתי סיימתי במקום ה-13 בעולם בקטגוריית גיל 14-15", הוא משחזר. "באותה תקופה רק עשרה מתמודדים מכל העולם זכו לטוס לארה"ב ואני לא. זו הייתה נקודת שבירה מאוד גדולה", הוא נזכר, "להגיע לשם היה חלום, אך אחרי כמה ימים הבנתי שאני אגשים אותו, ולא משנה מה".
הוא קיים את ההבטחה שנתן לעצמו, ובשנתיים שלאחר מכן המשיך להעלות את רמת האימונים. "הבנתי שאני רוצה להשתפר אז לקחתי מאמן הנפות", הוא מספר, "איתו הצלחתי להתקדם ובנוסף לקרוספיט, להגיע לעולם של הנפת משקולות. בתחרות הראשונה בגיל 16 סיימתי במקום הראשון בארץ ושברתי שיא ישראל בהנפות משקל כללי. משם התקיימו עוד תחרויות קטנות של הרמת משקולות, כשהכול היה למען בנייה לקראת תחרות הקרוספיט".
איך בנויה תוכנית האימונים שלך?
"התוכנית נבנתה בעזרת 2 מאמני כושר והיא כוללת 2 חלקים: חלק אחד מורכב מ-5 אימוני כוח בשבוע, 3 שעות ביום. שם אני בעצם בונה את כל ההנפות והדחיקות, כל המרכיבים שקשורים לעולם הקרוספיט והכוח. בחלק השני של האימונים שנמשך כשעה נוספת אני מתרגל מטקון. זה בעצם מושג מעולם הקרוספיט שמשמעו סדרה של תרגילים הבנויה ממספר סטים שצריך לבצע בזמן הכי מהיר. ככה אתה בעצם נמדד בתחרויות, התרגילים האלה באים לבטא את הכושר שלך. בגזרת התזונה אני מאוד מקפיד כבר 4 שנים. לא נוגע בסוכרים, צורך כמות מספקת של חלבון. בהתחלה נעזרתי בתזונאי, אך היום אני כבר יודע לעשות את זה בעצמי".
זה לא קשה? יש זמן גם לדברים אחרים?
"זה קשה מאוד אבל אני חושב שהקרוספיט הוא הסיפוק הכי גדול שלי כרגע, אני רואה את המטרה מול העיניים. בהתחלה זה היה הפחד הכי גדול שלי והיה לי קשה להתמודד עם זה, אבל אני חושב שעם הזמן אתה לומד איך לשלב הכול. אני מרחיב פיזיקה וכימיה, ובנוסף עושה חמש יחידות מתמטיקה ואנגלית, ומשלב את הקרוספיט גם עם בת זוג וחברים. הכול אפשרי, פשוט צריך לסמן יעדים ומטרות ולהתקדם ממטרה למטרה".
ההשתתפות באליפות עומדת בסימן שאלה
העבודה הקשה השתלמה. לפני כחודש הוא הצליח סוף סוף להגשים את המטרה שאותה הציב לעצמו. לאחר שלושה ימים אינטנסיביים, הוא סיים במקום השלישי בעולם בקטגוריית גיל 16-17 באליפות ה-Crossfit games הארצית.
"מכל העולם רק 20 עולים לשלב הבא, אשר יתקיים בוויסקונסין בארה"ב", הוא אומר בהתרגשות. "אתה מצלם את זה בלייב ושולח לשופטים, והם עוברים על הסרטונים על מנת לראות שהם ראויים ושאף אחד לא מרמה. זה היה מאוד אינטנסיבי. כל יום שלושה מקצים והכול בלחץ מאוד גדול. זה הגיע לרמה שהייתי מסיים מקצה ומוצא את עצמי מקיא, אך הכול נגמר בהיי גדול. חשוב לי מאוד לציין את התמיכה המאוד גדולה שקיבלתי ועדיין מקבל מבית הספר, המשפחה והחברים".
קבלו הצצה לתחרויות:
בעולם מושלם, יטוס מלר ביולי הקרוב להתחרות ולייצג אותנו בכבוד בארה"ב. אך לא הכול ורוד. לפי שעה קשיים בירוקרטיים שונים מונעים ממנו את הצעד המיוחל.
"הבעיה העיקרית זו הוויזה לארה"ב", הוא מסביר, "בגלל הקורונה השגרירות דחתה את כל הראיונות. אנחנו מנסים לפנות לכל גורם אפשרי שיעזור לנו אבל בינתיים מקבלים הרבה לא. אני חושב שהתחום בארץ לא מספיק מפותח ולכן זה קורה. חבל לי שכשספורטאי רוצה לייצג את המדינה שלו אין לו את האפשרות. אני לא מקבל את התמיכה שהייתי רוצה".
על אף אי הוודאות, שומר מלר על אופטימיות זהירה ולא נותן לקשיים לערער אותו. אולי זה חלק מהבגרות שבה הוא ניחן, אך תהיה התוצאה של הדברים אשר תהיה, הוא ממשיך להסתכל קדימה ולפעול אל עתיד מבטיח בתחום. ולא רק זה מעניין אותו. הוא כבר הבין כי מעבר לתחרויות והתהילה מסתתר לו גם רווח נוסף.
"אני חושב שהתחרויות והזכיות זה הדברים העיקריים, אבל אני גם יכול להעיד שהקרוספיט נורא שינה אותי. אני חושב שאני רואה את עצמי באופן יותר נכון וטוב, וכשספורט נהיה חלק מרכזי בחיים שלך, זה עולם ומלואו. אני ממליץ לכל בן נוער לעסוק בספורט ולהגשים את עצמו בכל יום מחדש. להגיע להישגים, להציב מטרות ולקטוף אותם. זה שווה הכול", הוא מסכם.
