כאלף אנשים מעל גיל 65 נופלים בישראל מדי יום. במספר שנתי, מדובר על כ-350 אלף אנשים, ביניהם כמחצית מאוכלוסיית בני ה-75. עבור כ-15% מהם, מדובר בצעד ראשון לפני הידרדרות מהירה.
אתם יכולים להיות בני 60 או 70, חיוניים, מתפקדים ונמרצים - ובכל זאת, נפילה בגילאים מבוגרים היא עניין רציני ביותר. נפילות גורמות פעמים רבות לשברים, אשפוזים, ירידה בתפקוד ובניידות, דיכאון ובמקרים קיצוניים אף למוות. במקרים בהם לא נגרם נזק גופני, יתכנו כאבים כרוניים, חשש מנפילה חוזרת וכתוצאה מכך הימנעות מפעילות. כל אלו עלולים לגרום לירידה בניידות, שהינה תנאי הכרחי לעצמאות ולהשתייכות חברתית.
גם במשרד הבריאות הבינו את משמעות העניין ולפני 3 שנים הקימו את 'התוכנית הלאומית למניעת נפילות'. מי שהיה אז מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, חתום על המילים הבאות: "האתגר הגדול של מערכת הבריאות בעת הזאת היא היערכות כוללת להזדקנות האוכלוסייה - מפריסת השירותים, תמהיל, היקף ואיכות, לצד פיתוח תכניות לאומיות שיבטיחו את איכות חייהם של הקשישים ויימנעו וידחו ככל הניתן את ההידרדרות במצבם הרפואי".
שיעור התמותה בארה"ב כתוצאה מנפילות עמד על 30% בין השנים 2007 ועד 2016. בשנת 2015 העלות הכלכלית למדינה כתוצאה מנפילות עמדה על כ-50 מיליארד דולר. אם מגמה זו תימשך, שיעור התמותה עד שנת 2030 צפוי לעמוד על מוות של 7 מבוגרים מדי שעה, ואילו הנזקים כתוצאה מנפילות בארה"ב בלבד בשנת 2020 יגיעו ליותר מ-50 מיליארד דולר.
שיא בנפילות מבוגרים: ישראל במקום השני במערב
לפי נתוני משרד הבריאות, ישראל נמצאת במקום השני בעולם המערבי באחוז הנפילות בקרב אזרחים מעל גיל 65. במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים בילינסון זיהו את הפוטנציאל הגדול שטמון בהתערבות מוקדמת למניעה ראשונית ושניונית. "קשה להמעיט בהשלכות כבדות המשקל של נפילה בקרב אוכלוסיית הקשישים", אומר ד"ר יוסי שעיה, רופא מתמחה בשנה הרביעית ברפואה דחופה בבלינסון, "הן ברמת הפרט, והן ברמת בריאות הציבור והעלות הכלכלית למערכת הבריאות".
לדבריו, כאשר אנחנו מדברים על האוכלוסייה הבוגרת של גיל 65 ומעלה, הנתונים לא מעודדים: קבוצת הגיל הזו צפויה להכפיל את מספרה ב-25 השנים הבאות. כשליש מהם עתידים ליפול לפחות פעם אחת מדי שנה. כרבע מהנופלים יאובחנו עם חבלות משמעותיות, כגון שברי צוואר ירך ופגיעות ראש, שיפגעו בעצמאותם ועלולים להפוך אותם לסיעודיים.
ד"ר שעיה אחראי על פיילוט ניסיוני מיוחד למניעת נפילות בגיל השלישי בבלינסון. הפרויקט נערך בשיתוף המומחית בגריאטריה ד"ר עדיה ניסנהולץ; מנהלת מכון הפיזיותרפיה בבית החולים נירה צוברי; ומנהלת הסיעוד תמי גרינברג. "המטרה שלנו היא למנוע מהנופל לחזור שוב ושוב לבית החולים בעקבות נפילה ובכך למנוע את הידרדרותו", אומר ד"ר שעיה. "כאשר הגיע אלינו מטופל בגין נפילה, אנחנו לא רוצים לטפל רק בנפילה ולשלוח אותו הביתה, אלא לעשות תחקיר ולשלוח אותו עם תוכנית שיקום כדי שלא יחזור אלינו שוב עם נפילה חוזרת".
איך התחיל הפרויקט?
"ד"ר טוני בליטמן, רופא בכיר שמחלק את זמנו בין אנגליה לישראל, הכיר לנו את נושא בקרות האיכות בבתי החולים לפני כשנתיים. לוקחים נושאים מהותיים קלינית ועושים בחינה מדוקדקת ברמת הטיפול בהם, מתוך גישה יותר הוליסטית. למשל, מטופלת שהגיעה אליי עם שבר ביד בעקבות נפילה, ולאחר מכן הגיעה שוב עם שבר בצוואר הירך, גם מנפילה. כרופאים, אנחנו צריכים לעשות כאן הערכה מחדש".
מה זה אומר?
"אנחנו מבינים שנפילה זה בדרך כלל אירוע ראשון שמבשר על דברים אחרים. לפעמים צריך לעשות שינויים בטיפול התרופתי, לחץ דם, מחלות רקע, תרבות הליכה ועוד. כך בנינו לאותה מטופלת פרוטוקול טיפול חדש שכלל דיסיפלינות נוספות כגון ריפוי בעיסוק, תרפיה, גריאטריה. לאחר יומיים מוצלחים של פיילוט התחלנו לרוץ עם זה, ומאז זה הטיפול דרך קבע".
"ברגע שמטופל מגיע עם אירוע נפילה, או מישהו מועד לנפילה, כזה שמרגיש חוסר יציבות בהליכה או שנפל פעם, או שמפחד מנפילה - אנחנו מבצעים הערכה רחבה עם מכון הפיזיותרפיה, עם המחלקה הגריאטרית וכל מי שצריך".
כמה מקרי נפילה אתה חווה במשמרת?
"במסגרת עבודתנו ברפואה דחופה מגיעים אלינו לא מעט מקרי נפילה מדי יום, ואנחנו מעוניינים למנוע את האירוע הבא של אירועי נפילה בקרב הגיל השלישי".
הרבה מאוד מבוגרים מגיעים למלר"ד דווקא בלילה, ואין שום גריאטר במיון.
"אנחנו מערבים תמיד חוות דעת של גריאטר, אבל את צודקת, בדרך כלל אין רופא גריאטר שנמצא בלילה במיון, זו נקודה שראוי לחשוב עליה".
ניבוי נפילות - באמצעות בינה מלאכותית
הפרויקט בבילינסון הוליד גם שיתוף פעולה עם חברת מייקרוסופט, וכרגע הם עובדים על מוצר טכנולוגי למניעת נפילות - בינה מלאכותית שתוכל לנבא איזה מטופלים מועדים יותר לנפילה. "אנחנו מאמינים שהתחקיר שלנו, בשיתוף פעולה עם האמצעים הטכנולוגיים הכי חדשים, יכול לשפר את ההערכה הפיזיותרפית של מי שמגיע אלינו לפני או אחרי נפילה", אומר ד"ר שעיה. "לפי התוצאה אנחנו בוחרים מה האלמנט הדרוש להתערבות. האם זה מוטורי, האם תרופתי, לפעמים זה משהו יותר פשוט, מחיי היומיום - נעליים פתוחות או סגורות, מכנס ארוך או קצר".
"אנחנו משלבים את ערכת הפיזיותרפיה עם מערכת קינקט של חברת מייקרוסופט שמאפשרת חידוד של ההערכה עצמה וגם מעקב אחרי ההתקדמות של המטופל בהמשך. בנוסף לזה אנחנו פועלים בשיתוף אותה חברה על זיהוי המטופלים המועדים לנפילה באמצעות שימוש בבינה מלאכותית וטכנולוגיה".
ראיתם תוצאות בשנתיים האחרונות?
"על בסיס הנתונים שלנו וגם לפי מה שמתואר בספרות המקצועית, התערבות כזו מורידה בכ-30% את שיעור הנפילות ואת שיעורי האשפוז. היא מקנה כלים וביטחון הן למטופלים והן למטפלים שלהם בעת שחרורם מהמלר"ד, וכן מאפשרת רצף טיפולי בהמשך".
מתחנת הרכבת לכיסא גלגלים
אורן ויינשטיין, 54, מאזור הדרום, הוא בן לאב בן 90 שמתגורר בבית דיור מוגן פרטי באזור המרכז, מרחק שעה וחצי נסיעה מביתו. "הנפילות התחילו לפני כשש שנים", הוא נזכר. "הנפילה הראשונה קרתה בבית ונגמרה בחבלה יחסית קלה ביד ובפנים. בהתחלה אבא לא ייחס לזה הרבה חשיבות וניסה להמעיט בחומרת העניין, אבל אז הגיעה הנפילה הבאה, חצי שנה אחרי הראשונה, וכבר הייתה קשה יותר".
באיזה מובן קשה יותר?
"הוא נפל בתחנת רכבת, בדרך לטקס הסיום של הנכד. ממש בתחילת הטקס קיבלתי טלפון על הפינוי של אבא לבית החולים. הזעקתי קרובת משפחה שגרה יותר קרוב אליו, ואני עצמי הגעתי רק אחרי הטקס. שוב, אבא ניסה להמעיט בחומרת העניין, אבל הנזק הפעם היה יותר משמעותי. הוא שבר את היד והזדקק גם לתפרים במצח".
מה עובר עליכם מאז?
"מאז אותה נפילה קשה, אני חי בכוננות לטלפון הבא שיבשר על נפילה נוספת. בכל פעם שאני רואה את המספר שלו על צג הטלפון אני לוקח נשימה עמוקה לפני שאני עונה, ומנסה לתכנן עוד לפני שאני עונה כמה זמן ייקח לי להגיע לשם. העבודה שלי לוקחת אותי למקומות שונים בארץ כך שזמן התגובה שלי לאזעקת נפילה מאוד משתנה. הדבר שהפך את העניין ליותר מורכב הוא ההידרדרות האיטית של אימא שחולה בדמנציה".
לפני ארבע וחצי שנים, נפל אביו של אורן שוב, והפעם באופן קשה ביותר. "הייתי בפגישה באזור המרכז", הוא נזכר, "ובאמצע קיבלתי הודעה שאבא נפל ופונה לבית החולים. הוא שבר את הירך. אמרו לנו שם שהוא זקוק לתהליך שיקום לא קצר ולא פשוט".
"אחרי זה אבא איבד את הביטחון העצמי שלו. הוא הפסיק לסמוך על הרגליים שלו וכבר לא היה מוכן לקחת יותר סיכונים. די מהר עבר מהליכון, ואז להליכון עם תמיכה של אדם נוסף, ומשם לישיבה בכיסא גלגלים שממנו הוא כמעט ולא קם עד היום, למרות שמדי פעם הוא מתרגל הליכה של כ-15 דקות בעזרת המטפלת הצמודה שהבאנו. לפי המצב כרגע, כנראה שהוא יבלה את שארית שנותיו בכיסא הגלגלים הזה".
"בשנתיים הראשונות הייתי במתח נוראי. אחרי שהגיעה העובדת הזרה שהיא גם אחות מוסמכת במקצועה, זה קצת עזר להוריד את המתח המתמיד שהיה שם קודם. היום אני עדיין נדרך כשאני רואה מספר שאינו סלולרי עם הקידומת של האזור בו הם גרים".
שיווי משקל וניידות בטוחה
אילנה למל-ליבשיץ היא פיזיותרפיסטית מחוזית במחוז המרכז של קופת חולים מאוחדת, בעלת תואר שני בגרונטולוגיה ותעודת ניהול מוסדות לקשישים. בתחום שלה, ועם ותק מקצועי של 18 שנה, היא מכירה היטב את התופעה אבל מעדיפה להתייחס לנושא בהסתכלות קצת שונה. "אני מעדיפה לבדוק כיצד לשמור על שיווי משקל בגיל השלישי וכיצד לשמור על בריאות וניידות עצמאית ובטוחה".
מהן הנפילות הכי שגרתיות של הגיל המבוגר?
"דוגמה אופיינית של נפילה בה אנחנו מטפלים על בסיס יומי במכוני הפיזיותרפיה היא של קשיש שיספר לנו שהלך ברחוב, נתקל במכשול קטן שלא שם לב אליו, כמו מרצפת בולטת ברחוב, וכתוצאה מכך "מצא עצמו על הרצפה". דוגמה אופיינית נוספת היא סיפור של קשיש שהתעורר באמצע הלילה וחש בצורך דחוף ללכת לשירותים. התעוררות משנת לילה, ומעבר מהיר לקימה והליכה בחושך לכיוון השירותים, מחשש שהשתן יברח, היא סיבה נפוצה גם כן לנפילות שמתרחשות בסביבה הביתית. במקרה הטוב, אותו קשיש ייפול ולא יקרה לו דבר, ובחלק מהמקרים נפילה שכזו עלולה להוביל לחבלה משמעותית".
מהם גורמי הסיכון השכיחים?
"גורמי הסיכון לנפילה הם רבים. יש גורמים פנימיים כגון מחלות שמגדילים סיכון לנפילה, שיווי משקל לקוי, ירידה בכוח שרירים, שינויים במערכת השלד-שריר, חשש נפשי מנפילות, ירידה בשמיעה ובראייה, וירידה קוגניטיבית וקושי בביצוע מספר משימות במקביל. הגורמים החיצוניים יכולים להיות סביבה לא בטוחה במרחב הביתי או במרחב הציבורי, שימוש באביזר עזר או הנעלה לא מתאימים וריבוי תרופות. אנחנו יודעים היום שבנטילת ארבע תרופות ומעלה, כל תרופה נוספת מעלה את הסיכון לנפילה בשישה אחוזים".
תרגול סיטואציות מחיי היומיום
לדברי אילנה, אפשר למנוע את הנפילות על ידי נקיטת פעולות פשוטות לארגון הסביבה הביתית מחד, ופעילות גופנית ותרגול ספציפי של שיווי משקל מאידך. "תכנית תרגול מובנית יכולה להפחית עד כ-40 אחוז מאירועי הנפילה", היא אומרת. "תכנית הטיפול בפיזיותרפיה תכלול בדיקה ראשונית שבה ראיון מפורט ובדיקה תפקודית ופיזיקלית מדוקדקת. בבדיקה נבדוק מה הגורם לבעיות שיווי המשקל: האם הבעיה היא במערכת שיווי המשקל, בטווחי תנועה מוגבלים, בחולשת שרירים, בבעיות בתחושה או בבעיות ראיה".
"מבחני שיווי המשקל נותנים לנו תמונה על מידת חומרת הבעיה, באיזה מהתפקודים ישנה בעיה בשיווי המשקל. הטיפול בפיזיותרפיה יותאם לאחר הבדיקה שתתבצע".
מה כולל טיפול בשיווי משקל?
"בטיפול נתרגל סיטואציות בלתי צפויות מתוך חיי היומיום שיאתגרו את המטופל, וכמובן תרגול אינדיבידואלי שמותאם ליכולות ולקשיים של המטופל. לא קל מדי ולא קשה מדי, כמו העמסת יתר בצורה הדרגתית, וכך נמשיך לשפר אותו. התרגול חייב להיות עקבי וקבוע".
תני לי דוגמאות.
"תרגול פרטובציות, שהוא מתן גירויים פתאומיים בכל מיני כיוונים, שמאתגרים את מערכות שווי המשקל ומכריחים אותה להגיב על מנת לא ליפול. חשוב לעשות תרגול כזה בהשגחה צמודה של פיזיותרפיסט. תרגול נוסף יהיה על סוגי משטחים שונים, יציבים ולא יציבים, וכמובן אימון ותרגול כל מערכות החישה-ראייה, שמיעה ותחושה".
"תרגיל נוסף יהיה ביצוע של מספר פעולות במקביל-dual task. לדוגמה תרגול הליכה וביצוע פעולה מוטורית נוספת במקביל בגפיים העליונות, או תרגול הליכה תוך ביצוע משימות קוגניטיביות בו זמנית. למשל, תוך כדי ספירת מספרים בקפיצות, ארץ-עיר, שינון הא"ב, וכו'. בנוסף נעבוד על שיפור טווחי תנועה ותרגילי כוח של תרגילי כוח של קבוצות השרירים הגדולים, רצוי במנחים פונקציונליים".
הטיפול במכוני הפיזיותרפיה יכול להיות פרטני או קבוצתי, היא מספרת. "מטופל שנמצא ברמת סיכון נמוכה לנפילות", אומרת אילנה, "יוכל ליהנות ולתרגל בסדנאות למניעת נפילות, במסגרת סל הבריאות בקופת החולים. הסדנה הינה בת 12 מפגשים, פעמיים בשבוע. בכל מפגש ניתנת הדרכה עיונית קצרה בנושאים הקשורים לנפילות, ומלמדים כיצד ניתן להימנע מנפילות ומה יש לעשות היה וחלילה נפלו. חלק הארי של כל מפגש הינו תרגול אקטיבי, לפי העקרונות שצוינו, לתרגול ושיפור שיווי משקל".
"כ- 50% מהנפילות קורות בבית", אילנה מסכמת. "הפתרון הוא פשוט זמין, אינו מצריך משאבים מיוחדים, וכולל התאמת וסידור הסביבה הביתית".
מוקדי הסיכון לנפילות - ודרך ההתמודדות עמם:
א. חדרי מדרגות
יש להתקין תאורה טובה הפועלת למשך לפרק זמן ארוך, להשתמש במעקה וליצור מעברים פנויים.
ב. חדרי רחצה
יש להתקלח במקלחון, להשתמש בכיסא רחצה ובידיות מאחז במידה וישנן בעיות שיווי משקל. בנוסף, כדאי להימנע מהליכה על רצפה רטובה ולהקפיד להתנגב בישיבה טרם היציאה מהמקלחת. קיום לחצן מצוקה בתוך המקלחת או על האדם מסייע בהשריית ביטחון. לבסוף, יש להקפיד לא לנעול את דלת האמבטיה (או לחילופין להתקין מנגנון פתיחת דלת מבחוץ).
ג. שירותים
יש להתקין ידיות אחיזה, במידת הצורך ניתן להשתמש בהגבהה לאסלה, כדאי להקפיד שיהיה מעבר פנוי ומואר מחדרי המגורים לשירותים.
ד. חדרי מגורים
כדאי להוציא שטיחים מחדרי המגורים, להקפיד על ריהוט יציב ועל מעברים פנויים ונגישים. חפצים הנמצאים בשימוש יומיומי כדאי לשים במיקום נגיש ונוח. רצוי שימוש בטלפון אלחוטי, ליצור מסמך בכתב גדול וקריא של אנשי קשר ומספרי חירום, וכן חשוב שיהיה מפתח רזרבי לקרוב משפחה או לשכן.
ה. נעילת נעליים סגורות ויציבות.
ו. התאמת אביזר עזר להליכה במידת הצורך, אשר נעשית על ידי פיזיותרפיסט.
ז. פעילות גופנית
הוכח כי פעילות גופנית מפחיתה ב-55% את שיעור הנפילות והיא ניתנת כהדרכה ותרגול למניעה ראשונית, או כהתערבות טיפולית ומניעה שניונית. המלצואימוני ת ארגון הבריאות העולמי הן 150 דקות של פעילות אירובית מתונה בשבוע, ו-3-2 כוח בשבוע.
"אבל הוא היה בריא לגמרי"
ד"ר יורם מערבי, מומחה לגריאטריה בבית החולים הדסה, ומי שהיה הגריאטר היועץ והמלווה של התוכנית "שמונים וארבע" בערוץ כאן 11: "נפילות בגיל מבוגר הוא עניין רציני מאוד, וכמעט כולם לא חוזרים למה שהיו קודם, אבל כן משתקמים דרך ניתוחים ותיקונים אורתופדיים".
למה זה קורה?
"בגיל הזקנה, אפילו כשאתה נראה בריא לגמרי, אתה בעצם כבר מזדקן. ההזדקנות היא ירידה ברזרבות, וגם אם את לא רואה את זה מבחוץ, היכולת כבר שונה. כוח השריר יורד, מהירות התגובה פוחתת, הזיכרון נפגע, כל המערכות שלנו יורדות מגיל עשרים עד המוות. הירידה ברזרבות מביאה למצב בו קשה יותר לחזור לעצמנו ולהתאושש".
אבל לפעמים זה ממש מאפס למאה.
"אנשים לא מבינים, איך זה יכול להיות? הם כל הזמן שואלים אותי, הוא היה בריא לגמרי, עצמאי לגמרי, הגיע לבית החולים עם שבר ביד ופתאום הוא כבר סיעודי? זה יכול להיות כי מבחינת הרזרבות שלו הוא עמד על קצה התהום, והדבר הקטן הזה דחף אותו למטה".
"שואלים אותי 'מה קרה בסך הכל? בן אדם נפל', אבל הרבה פעמים אנשים מפחדים ללכת, מפחדים לצאת מהבית כי הם לא רוצים ליפול, לכן עניין הנפילות הוא עניין רציני ביותר שצריך לייחס לו המון חשיבות".
"אמא התחילה לבשל בישיבה"
אורלי ביטון מתל-אביב, בת יחידה להורים מבוגרים, חוותה על בשרה את תוצאות הנפילה של אמה המבוגרת. "אמי ז"ל הייתה אישה מאד פעילה", היא אומרת. "היא הלכה כל יום לקאנטרי השכונתי, שיחקה ברידג' פעמיים בשבוע, נפגשה עם חברות, ובכל סופ"ש נפגשה עם החבר'ה שלה בבית קפה. לכל מקום היא נהגה להגיע ברגל או בתחבורה הציבורית כי לא היה לה רישיון נהיגה".
"כמו רוב האנשים המבוגרים, אמא התחילה לסבול מסוכרת ויתר לחץ דם בגיל 65. אחד מסיבוכי הסוכרת הוא נוירופתיה, כלומר, חולשה וכאבים בעיקר ברגליים. יום אחד גילינו שהיא הפסיקה לנסוע בתחבורה הציבורית. כששאלתי אותה מדוע, היא אמרה שקשה לה לעלות במדרגות של האוטובוס וכי היא נפלה כבר פעמיים, בזמנים שונים. פעם אחת בעלייה לאוטובוס, ופעם אחת בגלל מדרכה בולטת ברחוב, אבל התביישה לספר לנו בזמן אמת".
ומה קרה לה בעקבות זה?
"היא חששה מאוד ליפול והיו לה קשיים בהליכה, אז עם הזמן היא פשוט הפסיקה ללכת לקאנטרי, הפסיקה ללכת לברידג', הפסיקה לראות חברים, ותוך שנתיים פחתו כל הפעילויות שהייתה נוהגת לעשות. היא הסתפקה בשיחות טלפוניות עם חברים ולא יצאה מהבית. אפילו אליי הפסיקה לבוא, למרות שאני גרה כמה בתים לידה, ואני והנכדים באנו אליה. זו הייתה תחילת ההידרדרות שלה".
את קושרת את ההידרדרות שלה לנפילה?
"כן, כי גם בבית היא חששה מנפילות ומאוד פחדה לאבד שיווי משקל. היא התחילה לבשל בישיבה, קנתה כיסא אמבטיה בכדי שתוכל לשבת כשהיא מתקלחת, וכשכבר יצאה מהבית, זה היה תמיד יד ביד עם אבי, אף פעם לא לבד. במחשבה לאחור, מה שהתחיל את ההידרדרות שלה, גם הפיזית וגם העובדה שהיא בודדה את עצמה ולא יצאה - היו הנפילות באוטובוס".
שעון שיתריע על נפילה
אחד הפתרונות הטכנולוגיים למניעת נפילות וזיהוי מיידי במצבי מצוקה בגיל השלישי בניטור מרחוק, הוא שעון מעוצב חכם, עמיד במים שמשולב בו לחצן מצוקה. השעון אוסף מדדי בריאות אישיים, כך שאלגוריתמים יכולים להעריך את סיכון הנפילה האישי, ולבצע איתור וגילוי אוטומטי של אירועי נפילה.
השעון הוא פיתוח של חברת אוליטיקס (Owlytics) הישראלית שהוקמה ב-2016. החברה זכתה במכרז "אתגר" של משרד הבריאות, לאיתור פתרונות דיגיטליים שיאפשרו לצמצם את שיעור הנפילות באוכלוסיית הגיל המבוגר.
"המוצר הזה מחזק משמעותית את תחושת הביטחון של הקשיש, בין שהוא חי לבד ובין שחי בדיור מוגן. הוא חש שתמיד יש מישהו שמשגיח עליו מרחוק 24/7", אומר המנכ"ל, גיל צפריר. "לצערנו אנחנו שומעים על הנפילה רק אחרי שהיא מתרחשת, ולכן יש חשיבות מכרעת להצלת חיים בזמן אמת".
מה ההבדל בינו לבין כל צמיד מצוקה אחר?
"זה לא השעון עצמו, זו התוכנה. אנחנו מלבישים לתוך השעון הזה את כל הפרמטרים הבריאותיים של הלקוח, התרופות שלו וההיסטוריה הרפואית שלו. זו תוכנית אישית רפואית ממוזערת שמתריעה על סכנות באופן ספציפי לבן אדם. לדוגמא, הייתה לנו אישה מבוגרת דמנטית שהתחילה להתהלך בבית בשתיים בלילה, השעון זיהה התנהגות חריגה, ושלח לה צוות עוד לפני הנפילה. מעבר להתראה על סיכון מוגבר לנפילה, אנחנו בעצם מספקים מעקב גריאטרי מתמיד".
