כשסגן י׳ סיימה בינואר 2019 את קורס הקצינים שלה, היא לא חשבה לרגע, שבמקום להתחיל תפקיד חדש ביחידת 8200 באגף המודיעין - היא תתחיל שמונה חודשים של טיפולים כימותרפיים. באותו הזמן היא גם התאמנה לריצת מרתון והייתה בכושר שיא, ואז הכל התהפך. "זה תפס אותי בשיא המוטיבציה. חודשיים אחרי שסיימתי קורס קצינים ובדיוק נכנסתי לתפקיד חדש, זה היה רגע לא פשוט".
ההבנה שמשהו לא בסדר אצלה החלה בעקבות האימונים של י' למרתון, כשהיא שמה לב שהיא לא מצליחה לרוץ מרחק קצר יחסית למה שהייתה רגילה. "יום לפני האבחנה עוד התכוננתי למרתון. אחרי שמונה שבועות של אימונים צריך לעשות מעין הפסקה ולרוץ רק 7 ק"מ. רצתי את זה ב-49 דקות ואמרתי שזה לא יכול להיות שאני מתאמנת כל כך הרבה זמן, והריצה לא משתפרת, אלא להיפך, ולא הבנתי למה".
אחרי סדרת בדיקות, הגיעה האבחנה: הסרעפת מוקפת בבלוטות לימפה ממאירות בגודל של 3-5 ס"מ. "אני זוכרת שכשהרופאה יצאה מהחדר אמרתי לבן הזוג ולאמא שלי: 'רגע מה עם הצוות? עם האנשים שאני איתם?' קודם חשבתי מה יהיה עם הצבא ורק אחר כך מה עם השיער וכל שאר הדברים. לרגע אתה לא מבין מה עומד לקרות עם כל החיים שלך".
זו הייתה רק ההתחלה בהתמודדות שלה עם המחלה שלא חשבה לרגע שתהיה מנת חלקה בתור קצינה צעירה בת 21 בלבד. אחרי האבחנה היא נאלצה לעבור טיפולים כימותרפיים קשים במיוחד במשך שמונה חודשים ואיבדה את היכולת לעשות דברים בסיסיים בעצמה. "ההגעה ממאה לאפס היא הדבר הכי קשה. מלהיות עצמאית ולישון בבסיס וליהנות מהכל, פתאום להיות סיעודית מאה אחוז, על כיסא גלגלים, מאכילים אותי ומלבישים אותי. לא הבנתי למה בחורה בת 21, צריכה שאחותה בת ה-15 תקלח אותה".
י' קיבלה תמיכה ממשפחתה, חבריה ומפקדיה בצבא במהלך כל תקופת הטיפולים. "זה הוסיף מעטפת ענקית של תמיכה. המפקד שלי עשה דברים שחברות ממעגל שני לא עשו. כשמפקד יחידה עושה כאלה דברים בשבילך, זה גורם לי להחליט שאני לא מוותרת. המעטפת של האנשים יחד עם הציפייה והרצון לחזור החזיקו אותי בטיפולים הכימותרפיים. גם הרצון לחזור ליחידה מבצעית, לעשייה, הרצון להמשיך מאיפה שעצרתי ולחזור לשגרה".
במהלך הטיפולים, בחודש מרץ האחרון, פרצה מגפת הקורונה שהגבירה את החששות, ולמרות שלא היה ניתן לבקרה בבית החולים, המפקד והחברים מהצבא לא ויתרו והמשיכו לשמור על קשר רציף עם י' ועם הוריה ודאגו אפילו למשלוחים לבית החולים.
המפקד של י', רס"ן א׳ מיחידת חצב, מספר על ההתגייסות ועל הקצינה המוכשרת שלא ויתרה לרגע: "היא קצינה מדהימה, מוכשרת, אכפתית לפקודים שלה ותורמת תרומה אמיתית למאמץ להשגת מודיעין איכותי על האויב. הכוחות העצומים שבה בלתי נתפסים. היא לקחה את המחלה האיומה הזאת והצליחה להתגבר עליה. תוך זמן קצר היא כבר הייתה בחזרה אצלנו. אני מפקד כבר שנים רבות, ובחיים לא ראיתי מישהי חזקה כמו י׳. אנחנו כמפקדים ניסינו לעזור, לתמוך ולתת כתף - אבל הקרדיט הוא לא שלנו, הקרדיט הוא נטו שלה", הוא אומר.
"כשחזרתי לצבא זה היה ממש כאילו עליתי לכיתה א'"
לאחר שמונה חודשים קשים, י' סוף סוף קיבלה הודעה שהיא נקייה מסרטן והחליטה לחזור ליחידה, וזאת למרות שהיא עדיין בקבוצת סיכון והסכנה ממגפת הקורונה עדיין מרחפת באוויר. "ביחידה אצלנו שומרים על הקפסולות, זה עובד מצוין ואני לרגע לא מרגישה סכנה. בגלל הרגישות ארגנו לי משרד עם עוד חיילת בקפסולה הכי קטנה. המפקדים דאגו לי לחנייה, שלא אגיע בתחבורה ציבורית ושיהיה לי את האוכל שלי, שלא אצטרך להגיע לחדר אוכל. בכלל ב-8200 יש הקפדה מדהימה על הנהלים והקפסולות. העבודה ממשיכה כרגיל. דואגים ושומרים עליי".
מבחינתה ומבחינת משפחתה מדובר בהישג לא קטן עבור מישהי שעד לא מזמן הייתה סיעודית. "היום אין לאמא שלי טיפת חשש כשאני יוצאת לבסיס. אחרי שמונה חודשים שבהן היא סעדה אותי ועבדה מהבית, זה היה קשה לשחרר פתאום. כשחזרתי לצבא זה היה ממש כאילו עליתי לכיתה א'. זה להתחיל הכל מחדש. לחזור לאירועים המבצעיים ולחיילים - קשה למצוא מילים שמתארת את ההרגשה הזאת".
היום היא ממשיכה לשרת בחצב, בסיס הפקת המודיעין מכלי תקשורת גלויים של 8200. בעידן שבו fake news הופך להיות מילה שגורה והמהפכה הדיגיטלית משנה את העולם, היא מבינה כמה העבודה שלה חשובה. "אני עדיין לא יודעת מה אעשה בעתיד, אבל התמיכה של המפקדים שלי גרמה לי לרצות ללכת בדרכם. אני יודעת שארצה לעשות תפקיד פיקודי ולהמשיך הלאה.
"כל יום בצבא נותן סיפוק כזה אדיר, שאני לא יודעת אם אצליח לשחרר מזה. אני בחורה בת 22 בסך הכל, שמפקדת על חיילים ועל האירועים שהכי רגישים היום וזה לא מובן מאליו. אני אוהבת את הצבא, זו מערכת שאני מאוד מסופקת בה. לא יודעת אם קריירה צבאית - אבל אני לא רואה תחרות לסיפוק הזה שאני מקבלת בעבודה היום".
הטיפולים, השיקום והחזרה למסלול הריצה של סגן י'
י' חוזרת גם למסלול הריצה. ב-19 בפברואר היא תשתתף במרתון תל אביב הדיגיטלי. "לצערי אני לא אעמוד בחצי מרתון כמו שתיכננתי אבל אני מתכוננת לרוץ 10 ק"מ. בינתיים הגוף שלי הולך איתי. פתאום גם עשרה ק"מ מרגיש לי המון". המרתון הקרוב יאפשר לה לסגור מעגל: "היום יצאתי לרוץ 7 ק"מ ואני עדיין לא בכושר שיא, ופתאום עשיתי את זה ב-40 דקות וזה היה מרגש".
