מדי פעם מתרחש אסון גדול בארץ או בחו"ל, שתופס את מירב תשומת הלב ונעשה משמעותי בשיח שמתקיים בין המבוגרים, בדיוק כמו האסון שקרה בסוף השבוע בהר מירון. להלן חמש עצות חשובות להתמודדות עם אירועי אסון המוניים, שיכולות לעזור גם לנו, המבוגרים, וגם בתיווך לילדים ובהתמודדות שלהם.
1. נתחיל במבוגרים. שימו לב שבשיח שלכם עם עצמכם עשויות להשתרבב מחשבות קשות, לרוב קטסטרופליות, שבדרך כלל מתאפיינות במילים כמו "תמיד", "אף פעם", אין סיכוי", "כל הזמן", "אי אפשר", "אסור", "חייבים". מטבע הדברים, המחשבות האלה נוטות להיות שליליות באופיין. למשל, "אף פעם לא מתארגנים נכון בישראל", "חייבים להעניש אותו", "כל הזמן קורים אסונות בעולם". מחשבות כאלה בדרך כלל הולכות וחוזרות לסירוגין, מה שגורם לעלייה ברמת המתח: חושבים יותר על מה שקרה, נוצר גם מתח גופני (בשרירים, בנשימה, בחזה ובבטן), ויש תחושה של אי שקט. כשעולות מחשבות כאלה, מן הראוי להגיד לעצמנו: "אנחנו כרגע מושפעים ממה שקרה, ולכן תוקפות אותנו מחשבות שחורות ומלחיצות. יכול להיות שנראה את זה אחרת בעוד כמה ימים".
חשוב לעסוק באירוע ולהתעדכן, אבל שזה לא יתפוס זמן רב מדי במהלך היום. מחקרים מעידים שהדבר מזיק, ולפעמים מזיק מאוד, גם למבוגרים וגם לילדים. חשוב לשים לב לילדים צעירים, שלכאורה משחקים בסלון כשאנחנו רואים חדשות, ובעצם שומעים כל מילה ומושפעים ממה שנאמר
2. כדאי לשים לב גם לשיח שאנחנו עורכים עם חברינו ומכרינו: גם הוא נוטה להתבסס על מחשבות שליליות, להתלהם ולהגביר את הכעס ואת תחושת הייאוש. לכן, חשוב לקיים שיח שבו יועלו גם רעיונות חיוביים: איך אפשר לשפר את המצב, מה מעורר אצלנו תקווה, איך אנחנו שומרים על עצמנו ועל משפחתנו וכד'. חשוב גם לשים לב לרגשות ולקרוא להם בשם. רגשות כמו כעס, אכזבה ופחד מוגדרים באמצעות מילה אחת, וברגע שהיא נאמרת פעמים רבות, יש תחושת הקלה מסוימת: מרגישים שעומד מולנו אדם שיכול להקשיב, להבין ולהכיל.
3. כדאי להגביל את העיסוק באירוע המפחיד גם לילדים וגם למבוגרים. חשוב לעסוק בו ולהתעדכן במה שקורה, אבל שזה לא יתפוס זמן רב מדי במהלך היום. מחקרים מעידים שהדבר מזיק, ולפעמים מזיק מאוד, גם למבוגרים וגם לילדים. חשוב לשים לב לילדים צעירים, שלכאורה משחקים בסלון כשאנחנו רואים חדשות, ובעצם שומעים כל מילה ומושפעים ממה שנאמר.
4. חשוב לתווך לילדים את האירוע. הם רואים אותנו חסרי שקט. הם גם שומעים על האירוע באופן ישיר או עקיף, ואם יש פיסות מידע שהם לא יודעים - לרוב הם ישלימו אותן באמצעות הדמיון ובאופן שלילי. ילדים בגיל הרך זקוקים לתיווך הרב ביותר, לכן כדאי לערוך משחק שבו אפשר להבין מהילד מה הוא יודע, ולאחר מכן להסביר לו במילים קצרות את מה שקרה וכן לומר לו שההורים הם מקור הביטחון שלו ושומרים עליו.
בגילאים מבוגרים יותר אפשר ממש לשאול: מה שמעת בכיתה, מה שמעת מהחברים, במה נזכרת - ושוב לתת מסר מרגיע. בכל הסיטואציות עם הילדים צריך לתת להם להביע את מה שהם מרגישים או חושבים, ורק אחר כך להרגיע אותם. כשילד אומר, "אני פוחד" - אנחנו בדרך כלל אומרים מיד, "אין לך מה לפחד". זו לא הדרך הנכונה: עדיף לתת מקום להרגשה של הילד, לשמוע למה הפחד קשור, לנסות להבין למה הוא מפחד, ורק לאחר מכן להסביר על תחושת הביטחון שההורה מעניק.
שנת הקורונה הייתה מאתגרת, רוויה באי שקט, ואירוע כמו האסון במירון עשוי להיות הקש ששבר את גב הגמל. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מוטרדים מדי, לא ישנים טוב, מבוהלים, עצובים, לפעמים גם חסרי חשק או חסרי תיאבון. במצבים אלה חשוב לגשת לטיפול כמה שיותר מוקדם
5. אם מופיעים סימפטומים, כדאי לפנות לעזרה מקצועית. שנת הקורונה הייתה מאתגרת, רוויה באי שקט, ואירוע כמו האסון במירון עשוי להיות הקש ששבר את גב הגמל. פתאום, בלי משים, אנחנו מוצאים את עצמנו מוטרדים מדי, לא ישנים טוב, חושבים בלי הפסקה, מרגישים סימנים גופניים, מבוהלים, עצובים, לפעמים גם חסרי חשק או חסרי תיאבון. במצבים אלה חשוב לגשת לטיפול כמה שיותר מוקדם, כי פנייה מוקדמת יכולה באופן משמעותי להקטין את הסבל העתידי. אנשי בריאות הנפש עובדים כעת בלי הפסקה בגלל התחלואה הנפשית של הקורונה, כך שאם אין אפשרות לקבל טיפול מקצועי, מומלץ ונכון להיעזר במידע שקיים ברשת לגבי הפחתת מתח ולחץ ושמירה על תזונה ופעילות גופנית. וכמובן, לדבר.
הכותב הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית
