אמרה נושנה טוענת, שכדאי לנו מאוד "לספור עד עשר" רגע לפני שאנחנו אומרים או עושים משהו, שאחר כך אולי נתחרט עליו. למרות שמדובר בקלישאה שחוקה למדיי, אם נתבונן בה לרגע לעומק נגלה שטמונה בה חוכמת חיים חשובה. היא רלוונטית למערכות היחסים שלנו בכלל ולמערכות היחסים שלנו עם ילדינו בפרט.
מי מאיתנו, ההורים, לא נתקל אי פעם בסיטואציות "נפיצות", כאלה ואחרות, מול ילדיו? סיטואציות יום-יומיות, שיכולות להוציא אותנו מהכלים ולגרום, גם לרגועים ולשלווים שבינינו, לאבד את קור רוחם?
לתגובות האימפולסיביות הללו יש נטייה להתרחש בזמנים שבהם אנחנו טרודים במיוחד, מתוחים, עייפים או רעבים, או לנוכח אירועים, שמעוררים אצלנו מחדש תחושות לא נעימות מהעבר. כך או כך, התוצאה שלהן היא על פי רוב פוגענית, מזיקה ובוודאי שאינה תורמת למערכת היחסים שלנו עם ילדינו.
על מנת לעודד אתכם לצמצם, במידת האפשר, את התרחשותם של אירועים שכאלה, הנה רשימה של שבע סיבות טובות - למה כדאי לכם לתרגל עצירה מודעת, רגע לפני שאתם (שוב) מאבדים את העשתונות מול ילדיכם:
1. ויסות רגשי: העצירה מספקת לנו את הזמן הדרוש על מנת לארגן את מחשבותינו ולווסת את רגשותינו' לנוכח סיטואציות מכעיסות או מלחיצות, ובכך - להימנע מתגובה קיצונית, מזיקה או לא מותאמת.
2. חיבור רגשי לילד/ה שלנו: העצירה מספקת לנו את הזמן ואת המרחב על מנת להתבונן לרגע גם בילדינו, ביתר סבלנות וחמלה, ולזהות את המניעים והצרכים שעומדים מאחורי ההתנהגות ה"שלילית" שלהם.
3. בחירת תגובה מתאימה: העצירה מספקת לנו את ההזדמנות ואת החופש הפנימי לבחור, בצורה מושכלת ומאוזנת יותר, את התגובה המתאימה והמיטיבה ביותר, עבורנו ועבור ילדינו באותה סיטואציה.
קראו עוד:
4. שלווה פנימית: העצירה, ככל שהיא הופכת לחלק מחיינו, מאפשרת לנו להיות הורים רגועים ונינוחים יותר, גם לנוכח "סערות" חיצוניות. סערות שהן חלק בלתי נפרד מההורות ומהחיים בכלל.
5. הדגמה: העצירה מדגימה גם לילדינו דפוס של התנהגות מווסתת ומאוזנת יותר, ובכך- תורמת להתפתחות היכולות הרגשיות והחברתיות שלהם (ילד להורה רגוע - הופך להיות ילד רגוע בעצמו).
6. פיתוח עצמאות וחוסן נפשי: העצירה וההימנעות מתגובה מיידית מספקים גם לילד/ה שלנו הזדמנות לנסות לפתור את הבעיה בכוחות עצמו, ועל ידי כך תורמים להתפתחות עצמאותו וליכולתו להתמודד טוב יותר גם במצבי קושי ותסכול.
7. שמירה על קשר חיובי: העצירה יחד עם בחירת תגובה הולמת ומתאימה יותר מאפשרות לנו לשמר ולטפח קשר חיובי ומיטיב עם ילדינו, גם לאחר התרחשותם של אירועים קשים, קונפליקטים והתנגשויות.
אין מנוס מלהודות בכנות, שכאשר אנחנו נקלעים לסיטואציות מאתגרות ומלחיצות, במיוחד מול ילדינו - לא קל לנו כלל לעצור את עצמנו ולגייס מתוכנו סבלנות, סובלנות ואמפתיה.
יחד עם זאת, הניסיון מלמד שמדובר במיומנות נרכשת, שככל שמתרגלים אותה יותר בחיי היום-יום, כך היא הופכת עם הזמן לחלק מאיתנו. ממש כמו אימון וחיזוק השרירים בחדר כושר. שימוש בכלים מעולם הקשיבות (Mindfulness) נמצא כיעיל במיוחד למטרה זו.
ואם בכל זאת, מסיבה כזו או אחרת, קיים קושי בישומה של מיומנות זו ואתם חשים בהסלמה במערכת היחסים עם ילדיכם - מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי.
נראה לי שאין כמו לסיים את הרשימה הנוכחית בציטוט פרי עטו של הפסיכיאטר והסופר היהודי הנודע ויקטור פרנקל: "בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה הכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה שלנו מונחים הצמיחה והחופש שלנו".
