בשיתוף חברת אסטרהזניקה
"כחצי שנה אחרי החתונה, במקום ירח דבש מצאתי את עצמי במחלקה האונקולוגית", כך מספרת עדי רייס-דרעי (30) מקיבוץ מגידו. לפני כארבע שנים, עדי נישאה לבחיר ליבה והייתה בשנה האחרונה בלימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. "הייתי בשיא חיי והתחלתי יחד עם בעלי לתכנן את העתיד המשותף שלנו", מספרת עדי, "לא היה שום רמז על הבשורה שצפויה לטלטל את חיי".
באחד מימי החורף הקרים, בעת שלמדה למבחני סיום התואר, ניסתה עדי לחמם את כפות ידיה ושמה אותן תחת בית השחי. "לפתע, הרגשתי בצידי החזה גוש לא מוכר. הרגשתי שהוא לא צריך להיות שם", נזכרת עדי. "כשמיששתי את הצד השני של החזה וגיליתי שאין סימטריה, נלחצתי מאוד". חברותיה של עדי ניסו להרגיע אותה. "כולן אמרו לי שאין לי סיבה לפחד כי אני בסך הכול בת 26", היא מספרת, "אבל משהו בתוך תוכי לא נתן לי מנוח ודחף אותי ללכת ולהיבדק", היא מוסיפה. "אומנם לא היו לי סימנים שאמורים לעורר דאגה, אבל יש לי היסטוריה משפחתית של תחלואה בסרטן כתוצאה מפגם גנטי".
כבר למחרת עדי ביקרה אצל רופאת המשפחה שהפנתה אותה לבדיקות מקיפות ולייעוץ עם כירורג שד. "הייתי במתח אדיר'", מודה עדי, "שיתפתי רק את בעלי, אמא שלי ושתי החברות שהיו איתי כשהרגשתי את הגוש לראשונה". ההמתנה לתוצאות הבדיקות הייתה מורטות עצבים. "לא הפסקתי לחשוב על ההשלכות שעלולות להיות במידה ויתגלה שמדובר בסרטן, חששתי מאוד מהאבחנה", היא אומרת ומוסיפה: "פחדתי שאם אצטרך לעבור טיפולים הם עלולים לפגוע בגוף ובפוריות שלי".
כשתוצאות הבדיקות הגיעו, קיבלה עדי את הבשורה ממנה חששה יותר מכל. "הרופא בישר לי שמדובר בסרטן שד מסוג אלים, אולם בזכות הערנות וחוסר השאננות המחלה התגלתה בשלב מוקדם יחסית", אומרת עדי. לאחר האבחנה היא הופנתה לבדיקה וייעוץ גנטי. "כשהגיעו התוצאות התברר שאני נשאית של מוטציה בגן הנקרא BRCA1", היא מספרת. מדובר בפגם גנטי בגן שנפוץ בעיקר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי ומעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלה בקרב נשים באופן משמעותי.
לאחר התייעצות עם הרופא הוחלט על תוכנית טיפול, והומלץ לעדי לבצע שימור פוריות. "הקשבתי לעצת הרופאים לשמור ביציות לפני הטיפול בכימותרפיה", היא נזכרת, "חשבתי על העתיד המשפחתי שלי וידעתי שארצה להביא ילדים לעולם", היא מוסיפה "היה לי ברור שאם לא אבצע את הפרוצדורה הזו, בעוד מספר שנים אצטער על כך". במשך כשנה עברה עדי טיפולים אינטנסיביים שכללו ניתוח להסרת הגידול, הקרנות וכימותרפיה.
"התקופה הזאת הייתה קשה ולא פשוטה בכלל, אבל שמתי לעצמי למטרה לא להיכנע ולא לוותר", היא מספרת, "תוך כדי הטיפולים סיימתי את לימודי התואר, פיתחתי תחביבים ומצאתי תעסוקה על מנת למנוע מהמחלה לגרום לי לשקוע בעצבות וברחמים עצמיים. אפילו התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית", היא מוסיפה בחיוך.
"חשוב ללכת להיבדק ולהיות במעקב מתמיד"
בתחילת שנת 2018 סיימה עדי את התוכנית הטיפולית וחזרה לשגרת חייה, מתוך תקווה שלא יהיה זכר לסרטן ושהוא הוא לא יעצור אותה בתכניות חייה. "ידעתי שאצטרך להמשיך ולהיבדק לעיתים תכופות, אבל זה לא הפריע לי. רק רציתי להיות בריאה ולהמשיך בחיי", מספרת עדי. אלא שלגורל היו תוכניות אחרות עבורה. "זו הייתה הפתעה גמורה, לא רק עבורי אלא גם עבור הצוות הרפואי בבית החולים שהיו במעקב קבוע ורציף", מגלה עדי. כעשרה חודשים לאחר סיום הטיפולים, החלה עדי להרגיש אי נוחות בבטן. "הבטן התנפחה כל יום עוד קצת, תחילה חשבתי שמדובר בקלקול קיבה אך כאשר הבחנתי שהנפיחות קיימת כבר בבוקר כשאני מתעוררת נבהלתי, בנוסף הרגשתי שהבטן שלי זזה איתי, כלומר כאילו שהאיברים שלי שוחים מבפנים, בהמשך התברר כי אכן יש לי מיימת והבטן נפוחה מנוזלים וציסטות ממאירות גדולות מאוד'', היא אומרת. לאחר שעברה מספר בדיקות, נדהמו הרופאים לגלות ציסטות ממאירות בחלל הבטן. "בתוך פחות מיומיים כבר אושפזתי בבית החולים", נזכרת עדי, "הרופאים העריכו שהציסטות הן כתוצאה מגרורות שנשלחו מהסרטן בשד" .
בבית החולים הוחלט לנתח את עדי על מנת לטפל בגידול, אולם אז התברר שלא מדובר בגרורות מהשד אלא מקור הציסטות הוא כתוצאה מסרטן נוסף שהתפתח בגופה – סרטן השחלה. "לצערי הפעם הגידול לא התגלה בשלב מוקדם אלא בשלב שהגידול שהתפשט והוגדרתי כחולה בשלב 3, שלב מתקדם".
לאחר האבחנה, הצוות הרפואי המליץ על סבב נוסף של טיפולי כימותרפיה. "זו הייתה תקופה לא קלה", נזכרת עדי, "עוד לא הספקתי להתאושש מהסבב הראשון וכבר התחלתי סבב נוסף", היא אומרת. לאחר הטיפול בכימותרפיה, עברה עדי ניתוח לכריתת הרחם והשחלות. "זו הייתה ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בחיים", היא מעידה, "היה שלב בו ניסיתי להתמקח מפני שהתקשיתי לוותר על החלום של היריון. אבל הבנתי מהר שאם אני רוצה להציל את החיים שלי, אני צריכה לעבור את הניתוח וכיום יש עוד דרכים נוספות להפוך לאמא ולהביא ילדים לעולם. בדיעבד התברר שלבצע שימור פוריות טרם הטיפולים של הסרטן השד הייתה ההחלטה הכי נכונה ומשמעותית שנעשתה בתהליך, ואף בחייה. עדי מספרת כי בעזרת תמיכתה האינסופית של משפחה וחברותיה הקרובות שעטפו אותה כולם יחד, היא הצליחה לגייס כוחות ולהביס את המחלה בפעם השנייה בתוך פחות משנה. "כולם התגייסו לסייע, כל המשפחה נתנה כתף, תמיכה והמון כוחות. בלעדיהם אני לא יודעת איפה הייתי היום", אומרת עדי, "העובדה ששיתפתי את הסביבה שלי – גם בקשיים וגם בהצלחות – חיזקה אותי ואותם".
למרבה השמחה, לאחר סבב טיפולי כימותרפיה, ניתוח וטיפול בתרופה ממשפחת מעכבי פארפ, תוצאות הבדיקות העידו כי עדי מגיבה היטב לטיפול ואין עדות למחלה. "עכשיו זה השלב הפשוט יותר", אומרת עדי, "אני נמצאת כל הזמן תחת מעקב בתקווה שהשיפור יימשך".
במהלך הטיפול נדרשה עדי לבצע בדיקת ספירת דם על מנת לוודא שהטיפול שהיא מקבלת אינו מזיק לגופה "לצערי אחת מתופעות הלוואי שמהן סבלתי הייתה שערך ההמוגלובין בדם שלי ירד לרמות מסוכנות'' אומרת עדי ''לאחר לבטים רבים שלי ושל הרופאים החלטנו להוריד את מינון הטיפול ולצערי יחד עם הורדת המינון חוויתי חזרה של המחלה". בבדיקה שנעשתה נמצאו אצל עדי שני גידולים חדשים ''אחד מהם היה בשד והשני באגן, למזלי היה אפשר לנתח אותם וכך עשינו", היא אומרת. כחודש לאחר הניתוח עדי הרגישה לא בנוח וביקשה מהאונקולוג לבצע צילום סי-טי נוסף. "בבדיקה נמצאו גרורות של הגידול השחלתי בכבד, היה לי ברור שהמשמעות היא שאצטרך לבצע טיפול כימותרפי פעם נוספת''' אומרת עדי. את הכימותרפיה היא סיימה בחודש נובמבר האחרון ומאז היא נמצאת בטיפול ביולוגי משמר. "אני מחכה לתוצאות הבדיקות שיתנו מושג לגבי תגובת הגוף לטיפול", היא אומרת.
עדי רואה חשיבות גדולה בהעלאת המודעות לסרטן השד והשחלה והקשר למוטציה בגן BRCA. לשם כך היא רוצה להקים עמותה שתתן תמיכה וסיוע לחולות במצב דומה. "יש המון עמותות שדואגות להעלות מודעות למחלה, אבל יש עוד המון מה לעשות בהיבט של נושאים מהותיים שאיתם חולים מתמודדים", אומרת עדי, "כך למשל, אין כמעט שיח על כך שהמחלה מאלצת את המטופלת לקבל החלטות גורליות בזמן מאוד קצר, כמו ההחלטה בנוגע לשאיבת הביציות. הסרטן שם את החולה בפרופורציות אחרות מכל מה שהיא הכירה קודם לכן".
עדי מבקשת להעלות גם את המודעות לחשיבות הבדיקות למוטציה בגן BRCA. "מדובר במוטציה שנפוצה בעיקר אצל נשים יהודיות אך גם גברים נושאים אותו", היא אומרת, "אצל הגברים היא מעלה את הסיכוי לתחלואה בסרטן הערמונית והלבלב. אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון צריכים לדעת על כך, ללכת להיבדק ולהיות במעקב מתמיד. אלו פעולות שיכולות פשוט להציל חיים". בחודשים האחרים עדי מרצה על המסע שהיא עוברת כבר ארבע שנים. "אני מדברת בהרצאה על הצורך לחיות ב'כאן ועכשיו' ועל החשיבות הגדולה של ניהול שגרת חיים רגילה לצד מחלה", מסכמת עדי.
המידע מוגש כשירות לציבור מטעם חברת אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 08:02, 06.05.21
