בשיתוף מכון אברהמסון
"הפשוטע" חוגגת 9 חודשים ללא עישון"
"כדי להביא ילדים בפונדקאות נדרשתי להימנע מעישון במשך שלושה חודשים, לפחות, לפני התחלת התהליך", מספר בר אלמליח, 25, נשוי, דייל קרקע ומי שכותב ועומד שמאחורי עמודי הפייסבוק והאינסטגרם הפופולריים "הפשוטע", מתל אביב. "במשך 8 שנים עישנתי קופסה ביום. הסיגריות היו בשבילי פסק הזמן והפכתי תלוי בהן. לא חשבתי שאני יכול לקחת לעצמי כמה דקות ללא סיגריה ביד".
"כשהבנתי שאני צריך להפסיק לעשן למשך שלושה חודשים, ניסיתי להפסיק לבד, וכל ניסיון להיגמל הסתכם בשעה. היה לי ברור שאני זקוק לעזרה. בשבוע הראשון שאחרי הטיפול, היו לי קצת תסמיני גמילה. הייתי עצבני וסבלתי מרעד בקצות האצבעות. אבל בזכות הליווי והטיפים שקיבלתי, אחרי שבוע החשק לסיגריות אבד לחלוטין וההתמכרות הפיזית נעלמה לגמרי. אברהמסון עזרו לי לכבות את המתג של הדחף, אבל אני יודע שאם אעשן סיגריה אחת אדליק את המתג בחזרה".
"בהתחלה הגמילה הייתה רק כדי לצלוח שלושה חודשים, אבל ראיתי שטוב לי ועוד מעט אחגוג תשעה חודשים ללא עישון. בעלי מאוד שמח שהפסקתי לעשן. כשהכרנו הוא ידע שאני מעשן אבל הוא תמיד קיווה שאפסיק. מאז שהפסקתי לעשן, ירדתי במשקל, כיף לי יותר ללכת ולשמוע מוסיקה באזניות ואני פחות מתנשף. בנוסף, אני נהנה מיתרון שלא הרבה מדברים עליו: בתור מעשן היה מזעזע לשים מסכה ולהריח את הבל הפה שלי".
"לא רציתי שהילדים שלי יעשנו"
"אני מתביישת להגיד שהייתי מעשנת מהסוג המגעיל. טיפסתי על קירות כשלא היו לי סיגריות, עישנתי גם באמצע הלילה והדבר הראשון שעשיתי בבוקר היה לשלוח יד לסיגריות. גם הפרוד שלי עישן והסיגריות שאבו נתח מאוד גדול מהשכר שלנו, במיוחד בשנים הראשונות שלנו כזוג צעיר. כל יום בזבזנו מעל 100 שקלים עבור חמש חפיסות. העישון קדם לדברים חשובים ולמותרות. השתדלנו לא לחסוך על הילדים, אבל לא יצאנו לבלות: לא מסעדה, לא קולנוע ובטח שלא תיאטרון, ואני חובבת מושבעת. לא יכולנו להרשות לעצמנו לעשן, אבל בגלל ההתמכרות לא ראינו אופציה אחרת", מספרת ורד חבושה פישביין, 53, פרודה ואם לשלושה, מנהלת גנים לגיל הרך מקרית אתא.
לפני 15 שנים קרו מספר דברים שהובילו את ורד להיגמל מעישון. "הבכורה שלי הגיעה לגיל 12, ומישהו אמר לי שרוב הסיכויים שהיא תעשן בעצמה ולא רציתי שהילדים שלי יעשנו. כמו כן, רבים מחבריי הקרובים נגמלו מעישון והחלו להתלונן שהעישון מגעיל אותם. סבלתי מהעישון: היו לי התקפות שיעול וקוצר נשימה. בנוסף, הפרוד שלי שהיה בתהליך גמילה באברהמסון והתקשה בגמילה בגלל שאני עישנתי. הוא והחבר שלו שכנעו אותי ללכת לטיפול גמילה גם".
"לגמילה הגעתי במחשבה שמדובר בבזבוז כסף. כשיצאתי מהטיפול השארתי את קופסת הסיגריות בכיס, והחלטתי שאם אני רוצה לעשן, אעשן. כשירדתי במעלית אחרי הטיפול, נכנסה מישהי שבדיוק עישנה סיגריה. רק מלהריח אותה נחנקתי וחשבתי שאני עומדת להקיא את נשמתי. גם הנסיעה ברכב הייתה עם חלונות פתוחים כי האוטו הסריח. למרות זאת עדיין הייתי בגישה, שאם אני רוצה לעשן, אני מעשנת. אבל לא עישנתי גם בערב ולמחרת בבוקר החלטתי להמשיך".
"עד לפני שנתיים לא נגעתי בסיגריה. אחרי שנפרדתי מבן זוגי, מצאתי את עצמי במחיצת חבר'ה שמעשנים. לקחתי שאכטה פה ושם, ופתאום אני קונה טבק ומגלגלת סיגריות. לקח לי שנה לקלוט שחזרתי לעשן. למרות שעישנתי רק 4-5 סיגריות ביום התחלתי לסבול מקוצר נשימה ומשיעול. הילדים כעסו עליי נורא. גדלתי בבית עם אמא מעשנת. היא הייתה מעשנת מהסוג הגרוע ביותר: נכנסה להתקלח עם סיגריה, הדיחה כלים עם סיגריה. לצערי היא נפטרה מסרטן ריאה אלים מאוד בגיל 73. הפסיקה לעשן 4 שנים לפני שחלתה, אבל זה היה מאוחר מדי.
"לפני שנה חזרתי לסבב שני באברהמסון. ידעתי בדיוק לאן אני מגיעה וברגע שעשיתי את הטיפול הפסקתי לעשן. רק כשמפסיקים לעשן מתחילים להבין מה מפסידים: מתחילים להריח, לטעום, לנשום, לשיר בכיף ואני מאוד אוהבת לשיר. מאז שהייתי בת 15 לא חוויתי חיים בלי סיגריות. אפילו בהריונות עישנתי. אנשים שמעשנים לא מבינים כמה נזק הם עושים לגוף שלהם. אין לי שום כוונה לחזור לעשן".
"נגמלתי מעישון והתחלתי להתאמן"
"חבר התערב איתי שאני לא יכול להפסיק לעשן. הוא עבר גמילה באברהמסון ורצה בטובתי", מספר שרון אברג'יל, 46, מנהל פרויקטים בחברת תשתיות, נשוי ואב לשלושה, מנתיבות, שעישן 33 שנים 2.5 עד 3 קופסאות ביום "תלוי ביום ובעצבים. נהניתי לעשן ולא הרגשתי שאני סובל מהסיגריות. לפעמים הייתי קם באמצע הלילה להכין לעצמי כוס קפה ולעשן. במילואים ובשמירות הסיגריה הייתה לצדי. עישנתי בכל מקום, ורק בבית לא עישנתי".
"אשתי והבנות אמרו שאני מסריח ורצו שאפסיק לעשן. מהטיפול לפני כעשרה חודשים, הפסקתי לעשן. כדי לבדוק אם הגמילה עובדת הלכתי מיד אחרי הטיפול לאכול סטייק ולשתות בירה. אחרי ארוחה כזו אני מעשן בדרך כלל 3-4 סיגריות ופתאום לא התחשק לי בכלל".
"יותר כיף לי בלי הסיגריות: אני נושם, מריח את הריח האמיתי של האוכל, של התבלינים, של הקפה, לא קשה לי להירדם בלילה, כי הסיגריות חונקות או בגלל חשק עז לסיגריה. אשתי והילדים מאוד מרוצים. מאז שנגמלתי התחלתי להתאמן בהתמדה בחדר כושר, אני רץ ומתאמן באמנות לחימה. הגמילה עשתה לי חשק לשמור על עצמי, להיות חטוב ולהישאר צעיר".
"הסיגריה הראשונה שלי הייתה כמו הרפתקאה"
"אני זוכר את הסיגריה הראשונה שעישנתי. זה הרגיש כמו הרפתקה, אבל בהמשך המצב השתנה", מספר עימאד יונס, 32, רווק, בעל חברת כח אדם מכפר ערערה, שעישן 2-3 קופסאות ביום, במשך 14 שנים.
"עישנתי בכל מקום מהרגע שפתחתי את העיניים. כל פעולה שעשיתי הייתה קשורה לעישון: הקפה בבוקר, הנסיעה לעבודה, היציאה מהרכב, עם הארוחה, לאחר הארוחה. הריח של הסיגריות ליווה אותי בכל מקום ותמיד קיבלתי מבטים סולדים כשנכנסתי למקומות סגורים. מבחינת פיזית, הרגשתי תמיד תחושת מחנק בחזה, גם כשהייתי יוצא עם חברים לטבע. הם היו מספרים כמה נעים לנשום את האוויר, ולא הצלחתי להבין על מה הם מדברים. בנוסף, בקושי אכלתי כי האוכל לא היה טעים לי".
"הרגשתי שאני חי בתוך מאפרה וזה הרגיש לי מלוכלך ומוגזם. כל הזמן רציתי להפסיק אבל לא היה לי את האומץ. כשניסיתי להיגמל לבד, הצלחתי להפסיק רק לשעה או שעתיים. לאברהמסון נחשפתי בכל מיני הזדמנויות. הלכתי עם חבר שלי ושנינו עברנו טיפול גמילה. כמה ימים אחרי הגמילה הייתה לי הרגשה מוזרה. מצד אחד הגוף שלי לא ביקש את הסיגריה. מצד שני, הקושי היה בהרגלים היומיומיים שלי".
"אחרי 9 חודשים בלי סיגריות, אני מרגיש יותר בריא כשאני קם בבוקר ונושם אוויר כמו שצריך. התחלתי לעשות ספורט, לאוכל יש טעם וריח טוב ואני אוכל טוב ובריא יותר. סופסוף אני לא מרגיש כמו במאפרה: מרגיש נקי, הבגדים שלי נקיים, הריח ברכב נעים, הבית נקי. אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון עבורי. יש לי יותר ביטחון ואני גאה בעצמי".
"עברו רק 3 חודשים ואני כבר מרגישה יותר צעירה"
"הסיגריה הייתה השותפה שלי לבילויים. בעלי הוא לא אדם שיוצא או מבלה, ולכן הייתי יוצאת לבד לבית קפה ומעשנת. לא ממש רציתי להפסיק לעשן. הילדים ובעלי דרשו ממני להיגמל, כי פחדו שאהיה חולה. כמו כן, מבחינה חברתית אישה דתייה מעשנת לא נחשב ראוי. היו לי אינספור ויכוחים עם בעלי, שעישן בעצמו אחרי התקף לב", מספרת אסתר איטיאל, 66, נשואה, אם לחמישה וסבתא לארבעה עשר נכדים, משדרות, שעישנה 25 שנים כחצי קופסא ביום, ובהסלמות עישנה יותר סיגריות, במיוחד אחרי צבע אדום.
"יום אחד בעלי פנה אליי עם דמעות בעיניים וביקש שאפסיק לעשן. גיסתי, שהגיעה אלינו בדיוק אחרי העימות, הציעה שאיעזר באברהמסון. לפני הטיפול עישנתי 4 סיגריות ברצף, אחר כך כבר לא רציתי לעשן יותר וזרקתי את הסיגריות שהיו לי בתיק. כשהגעתי הביתה החלטתי לא לספר לבעלי על הגמילה, כי רציתי לוודא שאני מצליחה. הוא לא שם לב כי לא עישנתי לידו אף פעם, ואחרי חודש סיפרתי לו שהפסקתי לעשן ואחר כך אורו עיניו".
"אני כבר שלושה חודשים ללא סיגריות ואני מאושרת. הסיגריה לא מעניינת אותי, אין לי תלות בכלום ואני לא מחכה עצבנית למוצאי שבת כדי לעשן. אני מרגישה שאני נושמת יותר טוב ולפני חודשיים נרשמתי להתעמלות ולריקודים. אני מרגישה יותר צעירה וכיף לי".
בשיתוף מכון אברהמסון
פורסם לראשונה: 08:41, 09.05.21
