לין אלטשולר לא יכלה להאמין שזה קורה לה. לפני שנתיים החלום הזה היה נראה כל כך רחוק, והנה, זו היא שעומדת עכשיו על בימת תחרות פיתוח הגוף ומוכתרת כזוכה הגדולה. ובכל זאת, זה קורה: לא רק שהיא קוטפת את תואר מיס ביקיני עד גיל 32, היא גם מוכתרת כאלופת האלופות, וזוכה להיות האישה שתייצג אותנו באליפות העולם שתתקיים בנובמבר הקרוב בלאס וגאס.
קראו עוד:
אבל מה גורם למנהלת פרויקטים בת 32 בחברת תוכנה שרק הפכה לאם, לבצע החלטה כה לא שגרתית, ולהקדיש שנתיים מחייה כדי לזכות בתחרות פיתוח גוף? למעשה, אלטשולר היא בעצמה בחורה לא שגרתית, אחת שלא פוחדת מהחלטות אמיצות. גם כשזה נוגע לחייה האישיים.
"לפני שנתיים נולד הבן שלי, תום. ההיריון לא היה מתוכנן, אך החלטתי לשמור אותו", היא מספרת. "אבא שלו בתמונה ואנחנו בקשר וביחסים טובים, אבל ההחלטה להביא אותו לעולם הייתה די שלי".
תקופת ההיריון העמיסה עליה לא מעט אתגרים. "היה קשה", היא נזכרת, "עברתי ניתוח בבטן במהלך ההיריון, וגם הלידה עצמה הסתיימה בניתוח חירום קיסרי. הדברים האלה מנעו ממני להתאמן ולהתחזק ועליתי הרבה במשקל". לאחר הלידה היא מצאה את עצמה עם 30 קילוגרמים עודפים.
"לא זיהיתי את עצמי. הייתי בנאדם אחר, לא בשייפ שאני רגילה אליו גופנית", היא אומרת. "הייתי בנאדם מאוד ספורטיבי. כילדה הייתי בנבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית, ובנוסף סיימתי קורס מדריכת כושר בווינגייט, אבל אז זנחתי את זה באיזשהו שלב לטובת הקריירה. כשנכנסתי להיריון ועליתי 30 ק"ג, אני וספורט היו נראים כמו שני דברים שונים לחלוטין".
"הבנתי שאני יכולה להגיע לזה"
אך אולי זה כול מה שהיא הייתה צריכה – אתגר שייתן לה את המוטיבציה להוכיח שהיא כן יכולה. וכמו שדברים גדולים בחיים קורים ממש במקרה, תוצאה של רצף לא הגיוני של התרחשויות, כך זה היה.
"חודש לאחר הלידה הייתי במצב לא טוב. לא הייתי שלמה עם עצמי והגוף שלי וממש בדיכאון. הלכתי יחד עם אבא של הילד שלי לתחרות פיתוח גוף של איגוד WNBF, כי הוא התעניין בתחום. הסתכלנו על התחרות ולא הצלחתי להבין כל כך מה הקטע", היא נזכרת. "השלמתי עם עצמי שלא אגיע לגוף כמו של המתחרות כי אני אחרי לידה. ואז ראיתי שעלו על הבמה נשים בנות 30 פלוס שכבר עברו לידות בחיים. הבנתי שאני יכולה להגיע לזה. החלטתי שאני הולכת להיות הכי חזקה בתחום בארץ".
בלי להיות שיפוטי, את לא נראית מסוג האנשים שהיו הולכים להתחרות בפיתוח גוף. לא נרתעת מהסטיגמות?
"כן, לרגע. נרתעתי מהסטיגמה בהתחלה אבל מרגע שנכנסים לעולם הזה ומתחילים באמת להכיר אותו מבפנים, מבינים שזה הרבה מעבר לעמידה בביקיני על במה ולנפנף ולעשות פוזות. התחריתי באיגוד WNBF, שזה איגוד של פיתוח גוף טבעי, ללא שימוש בחומרים אסורים, מה שדרש הכנה אינטנסיבית. זו הדרך לשם. אלה הקשיים, האתגרים, המשטר הקפדני, השליטה העצמית וההתמדה. אלה הדברים שמשכו אותי, הרבה מעבר ללעמוד ולעשות פוזות".
"האבחנה הייתה מכה לא פשוטה"
הייתה לה דרך לא פשוטה לעשות, אך זה לא באמת הרתיע אותה. על אף הקריירה וההורות הטרייה היא גם מצאה זמן להקדיש לתחביב החדש בחייה. "קל זה לא היה", היא מתוודה, "היו תקופות של בין 5-6 אימונים בשבוע, לפעמים פעמיים ביום - אימון כוח ואימון אירובי. מבחינת תזונה הכול היה מדוד ושקול על הגרם. הייתי חייבת לדעת בדיוק מה אני מכניסה. בתקופה הזאת עשיתי גם קורסים בתוכנה. בעבודה התחשבו, לא כל כך נתתי לזה להשפיע. החיים היו עבודה, ילד ואימונים".
בתחילה התאמנה בכוחות עצמה, אך בהמשך הבינה שעליה להיעזר גם בעזרה מקצועית. "את 20 הקילוגרמים הראשונים ירדתי לבד – הראשונים גם יורדים יותר מהר – ואז היו עוד 10 קילוגרמים עקשניים שאותם הורדתי בעזרת הליווי של המאמן שלי, אור. הוא עזר לי המון בהכנה וכיוון אותי מבחינת התזונה והקלוריות - כמה גרמים של חלבון, פחמימה ושומן לאכול ביום, ואיזה אימונים לעשות. למדתי ממנו המון לאורך הדרך. הוא בעצם זה שהביא אותי להגיע להישג".
נראה היה שהעבודה הקשה משתלמת, אך אז, לקראת סיום ההכנה לתחרות, היה עליה להתמודד עם ידיעה לא צפויה שטלטלה את עולמה. "הבן שלי תום אובחן על הרצף האוטיסטי בגיל שנתיים, לפני חצי שנה", היא מספרת. "זה היה בשלהי ההכנה, בזמן הקורונה, והאבחנה הזאת בהחלט הייתה מכה לא פשוטה".
את מדברת פה על ידיעה מאוד מטלטלת. איך אפשר להמשיך בשגרה כל כך אינטנסיבית?
"היה לי משבר. באמת היה משהו כמו שבוע שהייתי צריכה לקחת לעצמי. האבחנה הזאת ריסקה אותי. הייתי בטיפול של אשת מקצוע שעזרה לי בהתמודדות, בקבלה של הדבר הזה. אבל מעבר לזה, ההשפעה של האימונים הייתה דווקא טובה, היא מאוד תרמה לי בהתמודדות עם הדבר הזה. דווקא בגלל שהייתה לי נישה לברוח ולהתעסק במשהו שהוא רק שלי, להתנתק מהכול ולהיות באימונים, זה עזר לי להתמודד עם זה".
מהמשבר הזה היא רק גדלה והתעצמה. חצי שנה לאחר מכן היא כבר קצרה על בימת התחרות את פירות העבודה הקשה, והשאר היסטוריה. "התחרות הייתה מדהימה", היא אומרת בהתרגשות, " הכול היה מאוד מקצועי. התחריתי בקטגוריית ביקיני, שזה בעצם נשים עם מסת שריר יחסית נמוכה, מראה חטוב ונשי. כמו מלכת היופי אך עם קצת שרירים.
"בקטגוריה הזאת הייתה חלוקה לקלאסים לפי גיל, ואני התחריתי בקלאס של עד גיל 32", היא מסבירה. "בנוסף אליי היו עוד שתי מנצחות, שמולן התמודדתי על תואר אלופת האלופות, וניצחתי. רציתי מאוד להאמין שאני אזכה, קשה לי להגיד שלא. הזכייה הייתה המטרה שלי. התחום די מצומצם בארץ, אז ידעתי פחות או יותר מי בתחרות שלי וקיבלתי המון פרגונים מהסביבה".
צפו ברגע הזכייה:
אילו תגובות את מקבלת?
"תיעדתי את כל ההכנה באינסטגרם שלי, את יומן התזונה והאימונים, וצברתי עוקבים מהתחום וגם כאלה שלא. התגובות היו מדהימות. האמת היא שלא קיבלתי תגובה אחת שלא הייתה מפרגנת כי זה באמת נעשה ממקום מאוד פנימי. זה תחום שהוא חיצוני אבל התהליך שלי בתחום הזה היה הרבה יותר פנימי".
לאן מפה? מה התוכניות להמשך?
"אליפות העולם בנובמבר. זכיתי בתואר אלופת האלופות וקיבלתי את הזכות לייצג את ישראל. התוכניות הן קודם כול להמשיך להיות אימא של תום, להמשיך לעסוק בספורט ולייצג את ישראל. אחרי זה נראה, אולי נמשיך לעוד תחרויות".
