מרגע שמשבר הקורונה נכנס לחיינו היה ברור שמי שייפגעו ראשונים אלה התחומים שהוזנחו במשך עשרות שנים, ממערכת הבריאות המורעבת תקציבית, דרך עמותות וארגונים חברתיים וכלה בקבוצות מוחלשות בחברה הישראלית, שלא זוכות למענה ראוי גם היום. אומרים "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת". נראה שהחברה הישראלית תישאר מורעבת, תרתי משמע. עלייה דרמטית במקרים של אלימות במשפחה, משפחות שקורסות תחת הנטל וקשישים שלא מתים מקורונה אבל מתים מבדידות הם רק דוגמאות של מקרים שהתרסקו על תשתיות רווחה ובריאות רעועות.
"הקורונה מעמיקה את הפערים מפני שהיא דורשת משאבים מיוחדים על חשבון המשאבים הדלים של מערכת בריאות שגם ככה סבלה ממדיניות של הרעבה משך שנים ארוכות", אומרת ד"ר ניהאיה דאוד, מומחית לבריאות הציבור, חברה בצוות המומחים של המשבר, "מה גם שהיא פוגעת יותר באוכלוסייה חלשה כלכלית, חברתית ובריאותית – ערבים, חרדים ומבוגרים, בחולים כרוניים ואנשים עם מחלות רקע, ומעמיקה מאוד את הפערים בין פריפריה למרכז. כאשר המערכת במחסור כרוני, והיא נדרשת להגיב למגפה בסדר גודל כזה הפערים רק הולכים ומעמיקים".חצי שנה לסגר הקורונה הראשון, ורגע לפני שאנחנו נכנסים לסגר השני – אלה הנושאים שהיו זקוקים לטיפול בעבר וזקוקים יותר מכל לטיפול כיום.
"הזקנה מאושפזת במסדרון גם בקיץ"
ביולי 2019 הוגשו מסקנות ועדת טור כספא שבחנה את המצב במחלקות הפנימיות בבתי החולים. זוהי הוועדה המשמעותית והרצינית ביותר שבחנה את הנושא, לאחר שנים של טענות על הזנחה קשה. בבתי החולים בישראל קיימות 110 מחלקות פנימיות, והן למעשה הבסיס של פעילות האשפוז בהם. "בשלושת העשורים האחרונים ירדה קרנה של הרפואה הפנימית, והמחלקות הפנימיות נקלעו למשבר קשה", נכתב בדוח. "מצבן של המחלקות הפנימיות משליך באופן ישיר על כל אזרח, אשר הוא או קרובי משפחתו נזקקים לטיפול רפואי נאות".
הוועדה המליצה על שורה של מסקנות, בין היתר להעמיד את מספר המיטות במחלקות הפנימיות על 36 וקביעת תקן קבוע של לפחות 16 רופאים לכל מחלקה. זה לא קרה. למעשה, במקום להתמקד במהלך השנה האחרונה ביישום המסקנות, הפכו המחלקות הפנימיות לשדה קרב. מחלקות הקורונה באו על חשבון המחלקות הפנימיות שנסגרו במקביל, והצוותים הרפואיים של המחלקות הועברו לטיפול בחולי הקורונה – מאושפזים הנחשבים למורכבים יותר.
זוכרים את הזקנה במסדרון בעונת החורף? אז היא שם כבר עכשיו וכמוה היו שם רבים אחרים, לאורך כל הקיץ. המתמטיקה פשוטה: יש כיום הרבה פחות מקום במחלקות הפנימיות, ברוב בתי החולים בין מחלקה אחת לשלוש מחלקות נסגרו והפכו למחלקות קורונה. משרד הבריאות אמנם הוסיף תקנים למחלקות הפנימיות במהלך המשבר, אך רק בפעימה השנייה, ורק 400 רופאים בסך הכל לכל בתי החולים. ועדיין, לא כל התקנים אוישו.
"משבר הקורונה חשף את הצורך במחלקות פנימיות חזקות משום שהמערכת פיספסה אותן לאורך השנים", אומר פרופ' אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים בילינסון ויו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית. "אילו היו דואגים לנו כמו שאנחנו ביקשנו הכל היה נראה אחרת. היו מחלקות פנימיות גדולות, מתפקדות וזה היה מחזק את הלוחמים בשדה הקרב הרפואי היום. משבר הקורונה טרף את כל הקלפים. לקח כמעט חצי שנה של קורונה עד שהתקנים עברו וגם כעת לא ברור האם מדובר על תקנים קבועים ומה יהיה לאחר מכן. המחלקות הפנימיות יישארו פה גם אחרי הקורונה ואין שום ביטחון שמה שניתן יישאר בצורה מסודרת"
26 שעות ברצף: תורנויות המתמחים
עם התמתנות הגל הראשון של ההדבקה בנגיף הקורונה חידשו המתמחים בבתי החולים את המאבק לקיצור שעות התורנות שלהם, שמספרן עומד על לפחות 26. חידוש מאבק המתמחים התרחש בימים שהיו אופטימיים יותר, ועם נתוני תחלואה יומיים נמוכים שנראים כיום כמעט דמיוניים.
המסר היה ברור: אם רוצים, אפשר לקצר את התורנויות שלנו. עובדה שבגל הראשון, בגלל הגבלות הקורונה והצורך לחלק את הרופאים לקפסולות שלא באות במגע, עבדנו מספר שפוי של שעות. מאז השתנתה המציאות ומאבק המתמחים נמצא כעת בווליום נמוך הרבה יותר, אך המצוקה נותרה כשהייתה. "הפתרון לקיצור תורנויות והפתרון להקלה על הצוותים בזמן הקורונה, הוא אותו פתרון – הוספת תקנים", אומרת ד"ר ריי ביטון, יו"ר ארגון המתמחים "מרשם" שיזם את המחאה. "אם היינו מקבלים יותר תקנים בשגרה, עוד לפני שהמערכת נכנסה למצב חירום כמו היום, כבר אז היינו יכולים לטפל בעניין הקיצור. עכשיו כולם מבינים הרבה יותר טוב מבעבר שיש צורך דחוף להוספת תקנים למערכת".
באשר להוספת התקנים אומרת ביטון כי "מדובר על מספר מאוד קטן של תקנים. מערכת הבריאות היא אחד המקומות שצריך להשקיע בהם הכי הרבה כסף. הצוותים נשחקים עד דק והיום מבינים שהמצוקה האמיתית היא לא מיטות, אלא צוות רפואי טוב ורענן, שיכול לשאת את המשא הזה על כתפיו. במקום זה המערכת מלאה ברופאים שלא מסוגלים לעמוד יותר בעומס. אם לא יקצרו את התורנויות – אני בטוחה שהולך להיות פה כאוס והשטח יובער".
מרכז מול פריפריה: "העניים הפכו ליותר עניים"
משבר הקורונה הכלכלית החריף באופן דרמטי את הפערים בחברה הישראלית. העניים הפכו לעניים יותר, ואוכלוסיות שלמות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל, אשר הוזנחו במשך שנים, מצאו עצמם מתמודדות עם אתגרים כלכליים וחברתיים שרק החמירו את הפער.
"הפערים הכלכליים במדינה היו קיימים עוד לפני הקורונה, ולכן נקודת הכניסה למשבר לא הייתה שווה", מסביר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור מאוניברסיטת בן-גוריון וחבר בצוות המומחים של המשבר. "מי שנכנס במצב גרוע יותר אלו אנשים עניים יותר, אנשים שיש להם פחות נגישות לשירותים חברתיים ופחות הון חברתי, והם משלמים עליו מחיר כבד יותר.
"זה לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה של חוסן קהילתי. יש קהילות שמראש החוסן החברתי שלהן נמוך יותר. אוכלוסיות מודרות, כמו האוכלוסייה הערבית והחרדית, שפחות נגישות לשירותים ממשלתיים ולסביבה בריאה נכנסו לתקופת הקורונה בפער שגרם להחמרה במצבן".
מאז תחילת משבר הקורונה ניתן היה לראות ביטוי של הפערים החברתיים בחוסר יכולתם של צעירים רבים להשתלב במערכת החינוך שעברה למתכונת למידה מרחוק והצריכה מחשבים וחיבור לאינטרנט, משאבים שגם בשנת 2020 לא קיימים בכל בית בישראל. "מעבר לפער החברתי, כל הנושא של היעדר נגישות לחינוך פוגע בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילדים, ובסופו של דבר הילדים האלה גדלים להיות מבוגרים שנמצאים בסיכון", מסביר פרופ' דוידוביץ'.
גם מבחינה בריאותית האוכלוסיות הללו נכנסו למשבר בצורה לא טובה. "העוני לכשעצמו הוא גורם סיכון לתחלואה", אומר פרופ' דוידוביץ'. "נקודת המוצא היא שבריאות היא הרבה מעבר לרפואה ורוב ההשפעה על הבריאות שלנו היא קודם כל הסביבה הפיזית והחברתית שאנחנו חיים בה. בפריפריה יש יותר סוכרת, מחלות לב וכלי דם, יותר אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון לחלות בקורונה. גם הנגישות לשירותי בריאות פחות טובה ופוגעת באפשרות להשתקם".
הזנחת קשישים: "נותרו בודדים במערכה"
מדינת ישראל לא הצטיינה אף פעם בטיפול בקשישים. בתי האבות העמוסים, חוסר נכונות לשילוב בקהילה, גילנות ובדידות – אלה רק חלק מהסימפטומים להזנחה של אוכלוסיית הסיכון, ששילמה מחיר כבד במהלך משבר הקורונה ונאלצה לחיות בבידוד.
"אני כועס על הנושא הזה כבר 30 שנה", אומר ד"ר סמיר זועבי, מרצה בחוג לעבודה סוציאלית בתל חי, מנהל תחום ייעוץ לאזרח הוותיק ומשפחתו וחבר בצוות המומחים של המשבר. "אני רואה את מצוקת הקשישים בארץ שהחמירה בעקבות הקורונה וצופה ברגרסיה בכל ההקשרים – חברתיים, כלכליים ונפשיים של האוכלוסייה הזו. אין תגובה מקצועית שיכולה להוות מענה לרמת הסבל והמצוקה של האנשים האלה. עולמם הצר והקשה מצטמצם עוד יותר. גם לפני הקורונה הם לא חיו בלוקסוס, הם חיו במצוקה אמיתית לאורך השנים שבהן ראינו עלייה באחוז העוני, הבדידות והאלימות שהם חווים. כל אלו החמירו במהלך המשבר".
לפני הקורונה 43 אחוז מהקשישים בארץ סבלו מבדידות, יותר מ-20 אחוז סבלו מאלימות וכל קשיש רביעי בארץ חי בעוני. הקורונה החמירה את הקשיים האלה. "הכשל של מודל ההשמה בישראל בלט מאוד בקורונה", אומר ד"ר זועבי. "בתי האבות העמוסים בקשישים גרמו לאחוזי תחלואה גבוהים מאוד בגל הראשון. אני חושב שהגיע הזמן לאפשר מודל השמה אחר שיאפשר לקשישים חיים טובים יותר. אולי אחרי שהנושא התבהר בתקופת הקורונה הגיע הזמן לחשוב על מודל אחר, שילוב של קשישים בקהילה, שידאג להמשכיות כלכלית וחברתית עם הסביבה ופחות לבודד אותם במקום שיש להם מעט מאוד קשר לסביבה".
אלימות במשפחה: "300 אחוז יותר פניות בזמן הסגר"
חודשי הסגר, יחד עם המצוקה הכלכלית, הביאו לעלייה מדאיגה בפניות למוקד החירום של הרווחה בנושאי אלימות במשפחה – עלייה של 16 אחוז במספר התיקים שנפתחו נגד בני זוג אלימים, לצד עלייה של 31 אחוז במספר הפניות הממוצע למוקד 100, ועלייה של 35 אחוז בפניות לסיוע משפטי סביב מקרי אלימות במשפחה.
כיוון שמדובר בתופעה קשה, הסובלת ממילא מתת-דיווח, סביר להניח שהיא רחבה בהרבה, ושדווקא בעת הסגר בבית – נשים נמנעו להתלונן כי לא היה להן לאן להימלט.
"נכנסנו למשבר הזה במצב לא טוב", מסבירה מיכל גרא-מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים וחברת צוות המומחים של משבר הקורונה. "יש כישלון מתמשך בתופעה של אלימות נגד נשים, ובפרט בתופעה של אלימות במשפחה. צריך להבין שסגר זה תסריט בלהות עבור נשים נפגעות אלימות. הן נמצאות בבית עם מי שפוגע בהן 24 שעות ביממה במצב של חוסר ודאות ומשבר כלכלי חריף".
"לפני משבר הקורונה כל הזמן התרענו שמעבר לתקציבים, המשטרה נכשלת באופן שבו היא מטפלת במקרים של אלימות נגד נשים", מוסיפה מייסם ג'לג'ולי, יו"ר נעמ"ת במשולש וחברה בצוותי המומחים של המשבר. "70 אחוז מהתיקים של רצח נשים בחברה הערבית לא פוענחו. הפנייה לקבלת סיוע עלתה ב-300 אחוז, מספרים בלתי נתפסים. ראינו את תוצאות הסגר הקודם ואנחנו נכנסים השבוע לסגר נוסף, וזה מפחיד מאוד. בחודשים הללו ראינו את משמעות הזנחת התחום הזה לאורך שנים, אבל עדיין אין שום כוונה להקצות את הכספים הנדרשים".
