כששואלים את ד"ר קטיה לויצקי (32), אמא לשני ילדים מראשון לציון ואחראית תחום הריצוף הגנטי במעבדה המיקרוביולוגית בבית החולים איכילוב, על השינוי שהקורונה הביאה לחייה, היא מודה שהיא כבר לא זוכרת איך הם נראו לפני המגפה. היא כן זוכרת את הרגע שהמחיש מבחינתה את המהפך - הרבה לפני שמישהו עוד חלם על הגעת החיסונים ודיבר על היווצרות המוטציות, שמאז הספיקה להכיר מקרוב.
"זה היה יום שבת, בין המשמרות הראשונות של הקורונה", היא משחזרת. "אני ועוד עובדת הגענו למשמרת והיינו בטוחות שסביב שתיים־שלוש בצהריים נלך הביתה. ואז הגיעו כמויות של בדיקות, קופסאות של מד"א שנערמו עד התקרה. אני זוכרת שעמדנו מול כל הקופסאות ואמרנו: 'מתי? איך? מה עושים קודם?' לא ידענו מה נעשה. יצאנו משם בסביבות 23:00 אחרי שהגענו ב־7:00 בבוקר".
למעבדה בבית החולים, המקום שבו לא רק מפענחים בדיקות קורונה אלא מזהים את המוטציות שהספיקו להיכנס לישראל באמצעות מכשירי ריצוף גנטי מיוחדים, הגעתי השבוע קצת לפני הסערה הגדולה שהביאה את השלג, וקצת אחרי הסערה שתקפה את הצוות בחודשים האחרונים. כבר למדנו להיזהר עם "תחזיות קורונה": אדם יכול לתכנן תוכניות ולהרכיב מתווים, בזמן שהנגיף צוחק ועושה בנו כרצונו. אבל התחושה במעבדה היא שהגרוע ביותר כבר מאחוריהם. זה לא אומר שהתפקיד שלהם במערכה הכוללת הסתיים — הם עדיין נמצאים בחזית בשל איום המוטציות שרחוק מלהיעלם. השקט היחסי במקום הזה עכשיו לא מלמד על עוצמת הצונאמי שעבר כאן.
ממעבדה שנתנה שירותים של בדיקות וירולוגיות ועבדה מ־8:00 עד 16:00, בין ראשון לחמישי, היא הפכה למעבדה שעובדת במשמרות מסביב לשעון, 24/7. מה שהיא עשתה בחודש אחד לפני הקורונה, היא עושה עכשיו ביום. מאזור יחסית פסטורלי בתוך בית החולים היא הפכה למקום עמוס ושוקק.
"המחלה הזאת נפלה עלינו מהיום למחר", מסביר מנהל המעבדה, פרופ' עמוס אדלר (50), אבא לשתיים ממבשרת ציון. "ולקח זמן לא מועט עד שנבנו כל היכולות להתמודד עם העומס הזה. החודשים הראשונים היו מאוד קשים, מאחר שהיינו צריכים להתמודד עם דרישות שעדיין לא היינו ערוכים אליהן בצורה מלאה מבחינת משאבים וכוח אדם". "אנחנו משתמשים בכמה פלטפורמות לריצוף דוגמאות לקוביד־19 ולכל אחת יש יתרונות וחסרונות", מסבירה ד"ר לויצקי. "שיטה אחת, NGS, מאפשרת לרצף את כל הגנום של הווירוס. השיטה השנייה, סנגר, מאפשר לרצף חלקים מהווירוס. כרגע רוב המוטציות שרואים הן של המוטציה הבריטית, ומעט של הדרום־אפריקאית".
ומה לגבי סוגים שונים?
"ראינו גם מוטציות שעוד לא יודעים את המשמעות שלהן בהשוואה לגנום המקורי של הווירוס, כלומר, שלא יודעים מה התפקיד שלהן, אם הווירוס נהיה יותר מידבק או לא".
מפת המוטציות העולמית
המעבדה באיכילוב לא האחראית הבלעדית על עבודות הריצוף הגנטי בארץ. לצידה פועלת גם המעבדה המרכזית של משרד הבריאות בתל השומר. נוהל העבודה פשוט למדי: כל בדיקה של חוזרים מחו"ל עוברת ריצוף כדי לגלות אם היא נושאת מוטציה. בית החולים איכילוב מפנה אל הצוות של פרופ' אדלר בדיקות כדי שיסייע בתהליך הזיהוי. מדי שבוע נעשים שם כמה עשרות ריצופים. ד"ר לויצקי מראה לי איך נראות המוטציות על מסך המחשב, ואיך נראית מפת המוטציות העולמית שאליה עולים ריצופים מכל מקום על הגלובוס. לשם אפשר להעלות ריצוף ולהבין מאיפה הגיע אותו וריאנט שאותר בבדיקה.
"מה שאנחנו בודקים זה מקרים שבהם לצוות הרפואי יש שאלה קלינית או אפידמיולוגית ספציפית והוא מבקש את עזרתנו כדי לתת עליה תשובה", אומר פרופ' אדלר. "למשל, כאשר יש חשד להתפרצות או להעברה של הווירוס למספר אנשים, הבדיקות יכולות לאמת את החשש וללמד על מידת הקרבה בין הווירוסים. כאשר יש מקרים של אנשים שמתאשפזים עם זיהום אחרי חיסון, חשוב לצוות לבדוק שאותו אדם לא נושא את המוטציה הדרום־אפריקאית. במקרים שבהם אנשים חלו ואז נדבקו שוב, רוצים להשוות בין הווירוסים ולראות אם חל שינוי".
קראו עוד:
מה רמת העומס?
ד"ר לויצקי: "זה תלוי. ברגע שאנחנו מתכננים ניסוי, כלומר כמות בדיקות מסוימת שיש לגביה שאלה מדעית, זה מאוד תלוי איך הפרוטוקול מתקדם. לפעמים אתה לא יודע מתי אתה יוצא מפה ברגע שאתה מתחיל להריץ את הפרוטוקול. הניסוי האחרון לקח לי יומיים וחצי, ונמשך מהבוקר עד הלילה ברצף. לפני הקורונה הגעתי לכאן בבוקר וידעתי מתי אני יוצאת. כרגע אתה לא תמיד יודע מתי זה יקרה".
מאז שהגיעה לישראל בחודש דצמבר, המוטציה הבריטית, שידועה כבעלת יכולת התפשטות משופרת וקטלנית, השתלטה כמעט על כל חלקה טובה. לפי משרד הבריאות, כ-80 אחוז ממקרי הדבקה האחרונים בארץ קשורים אליה. 83 מדינות דיווחו על הגעתה, והיא כמובן לא עומדת לבד בחלון הראווה של פיתוחי הקורונה השונים.
כ-130 מקרים של המוטציה הדרום־אפריקאית זוהו בישראל, ובעולם 41 מדינות דיווחו עליה. מחקר העלה חשש שהמוטציה הדרום־אפריקאית תפחית משמעותית את רמת הנוגדנים המנטרלים אצל המתחסנים בחיסון פייזר, הניתן בישראל. עם זאת, העריך ראש צוות החוקרים: החיסון עדיין יגן מפני המוטציה.
המוטציה הברזילאית עדיין לא אותרה כאן, לפחות בינתיים, וגם בעולם היא פחות נפוצה (עד כה ידוע רק על 20 מדינות שאליהן הצליחה לחדור). בנוסף זוהו בישראל גם מקרים בודדים של המוטציה מקליפורניה. בכל מקרה, התרבות המוטציות, שיכולות לשנות כל הזמן את כללי המשחק בהיערכות מול המגפה, לא צפויה להיעצר כאן: רק לאחרונה דווח על מוטציה חדשה של הזן הבריטי שעלולה לפגוע ביעילות החיסון.
"הופעה של מוטציה, איזשהו שינוי גנטי בווירוס, היא תהליך טבעי ורגיל", מסביר לנו פרופ' אדלר. "לאורך הזמן מצטברים יותר ויותר שינויים כאלה מהווירוס המקורי שצץ בסין. הווירוס עצמו הוא וירוס של בערך 30 אלף בסיסים, כל בסיס יכול להיות מורכב מארבעה בסיסים שונים, כך שהקומבינטוריקה יכולה להיות מאוד גבוהה. עד היום ידועים עשרות אלפי שינויים של וריאנטים שונים. מה שאנחנו יודעים היום זה לנסות להשתמש בידע של הריצוף כדי להבין מופעים בעלי חשיבות אפידמיולוגית. הדוגמה הכי בולטת היא של הווריאנט הבריטי: תודות לעובדה שבריטניה היא המובילה מבחינת היקף הריצופים שהיא עושה, היא הייתה יכולה לתעד ולעקוב בזמן אמיתי אחרי שינוי אחד שהופיע בנגיף, ולראות את השפעתו שהופיעה במקביל לעלייה בתחלואה, כשהוא הפך להיות הזן הדומיננטי בבריטניה".
"אפשר לדמיין את זה כמו עץ, שמתחיל מהגזע ומתפשט", הוא מסביר. "זה לא כל כך משנה אם העלה בצד ימין או בצד שמאל. אבל פה ושם יש מופעים שאנחנו מניחים שיש להם משמעות ביולוגית ואפידמיולוגית כמו הזן הבריטי. המוטציה הבריטית, הדרום־האפריקאית והברזילאית הן אלו שמייחסים להן את המשמעות הגבוהה ביותר; הבריטית בשל היכולת המוכחת שלה להתפשט בצורה יותר אפקטיבית, הדרום־אפריקאית והברזילאית בשל החשש של העמידות המסוימת שלהן כלפי החיסון. בכל מה שקשור לקטלניות, יש בהחלט חשש שהזן הבריטי כרוך גם בתחלואה יותר קשה".
בימים האחרונים פורסם שחוקרים מפתחים חיסון שיזהה את הווירוס לפי הגרעין ולא לפי המעטפת שלו, ובעצם יכסה את כל סוגי המוטציות. זאת יכולה להיות פריצת הדרך שחיכינו לה?
"רובם המכריע של החיסונים מתבססים על חלבון הספייק על פי מתכונת אחידה. מתוך הבנה שיש אפשרות ששינויים באותו חלבון יהפכו את החיסונים לפחות יעילים, יש רצון לחשוב על חיסונים שיהיו פעילים באופן יותר אוניברסלי ויהיו פחות נתונים להשפעה כתוצאה משינויים של אותו חלבון ספייק. כפי שאני מבין, זה נמצא בשלבים מוקדמים של פיתוח. גם כשאנחנו מדברים על יעילות של חיסון נגד זן, יש סימן שאלה לגבי משך הפעילות שלו, וצריך לזכור שגם בחיסונים הקיימים היעילות היא לא 100 אחוז. אפשר להניח שהיעילות תפחת עם הזמן. הדבר סביר לדעתי, מאחר שההתפשטות היא כל כך נרחבת, שהנגיף יישאר עם האנושות לתמיד. אפשר לקוות שתודות לחיסונים ולאנשים שפיתחו חסינות טבעית לנגיף, החשיבות שלו תהיה פחותה בהרבה, בדומה לעשרות הווירוסים האחרים שקיימים".
אפשר כבר לומר שמוטציה ישראלית היא לא שאלה של אם אלא של מתי?
"בטוח כבר יש מוטציה ישראלית. דיברנו קודם על העץ, כבר היום יש בו ענפים ישראלים. השאלה היא מה זה משנה. כל עוד זה עוד ענף, אז מה? אני חושב שיחסית ישראל בסיכוי יותר נמוך לתרום לעולם משהו בעל משמעות אמיתית. הסיבה היא שהתחלואה בישראל נמוכה ביחס לארה"ב, לדרום אמריקה ולאירופה, כדי שתיווצר מוטציה בעלת משמעות כזאת. הסיכוי אליה גובר ככל שיש סירקולציה יותר גדולה, שנמשכת יותר זמן. ככל שאתה נמצא על אש נמוכה יותר הסיכוי שדווקא ממך יבוא דבר כזה הוא יותר קטן".
אין זכות להתלונן
המגפה נכנסה לכולנו עמוק לווריד בשנה האחרונה. שניהם חיים אותה קצת הרבה יותר, אבל לא מראים סימני שחיקה. "אני לא יודעת אם אני מותשת", טוענת ד"ר לויצקי. "מבחינתי זה אתגר. אני גם לומדת הרבה ומתקדמת מקצועית. זה מאתגר, אבל הייתי רוצה שזה כבר יחלוף".
פרופ' אדלר: "אנחנו נמצאים במצב טוב ביחס לכל כך הרבה חלקים מהחברה הישראלית. אני לא רוצה להישמע מתחסד אבל באמת שאין לנו זכות להתלונן. כל כך הרבה אנשים סבלו מזה בצורה כל כך הרבה יותר קשה — חלו, פוטרו".
מה רמת ההקרבה שנדרשת מכם בחיים האישיים?
ד"ר לויצקי: "בעלי איגור, שעובד כמהנדס מכונות, לקח חל"ת, ולא היה חייב. הוא ביקש את זה כדי לעזור עם הילדים הקטנים בבית. הייתי יוצאת מהבית ולא ידעתי מתי אני אחזור. הוא נתן לי יד במאה אחוז".
פרופ' אדלר: "עיקר המצוקה והדברים שהפריעו לי קשורים לשתי הילדות שלי שלא הלכו לבית ספר. ראיתי פחות את המשפחה, אבל כשאתה הולך כל יום לעבודה, כבר מצבך טוב".
הטעות המרכזית לגבי המוטציות היא שלא סגרו את השמיים בזמן. אם זה היה קורה, הן לא היו מגיעות לכאן.
פרופ' אדלר: "חלק מהאמצעים הנכונים והסבירים לבקר את התפשטות המחלה הם לעשות בקרה מסוימת על הנכנסים בשערי המדינה, בדומה למדינות רבות שבדקו והכניסו לבידוד את כל מי שנכנס אליהן. המחשבה שאפשר, בטח בנקודת הזמן הזאת, לבודד אותנו מהעולם כולו, היא חסרת שחר — והמחיר שלה עשוי להיות עצוב. התנועה הבינלאומית מתישהו תתחדש, אנחנו לא יכולים להיות מבודדים מהעולם לנצח. הדבר המרכזי בהתייחסות להתמודדות עם המגפה הוא השאלה אם הושג איזון נכון בין המחירים של המחלה עצמה לבין המחירים שגובים הצעדים שהמדינה נוהגת לפיהם".
ולדעתך האיזון בישראל היה נכון?
"לא. בישראל ננקטו צעדים שהמחיר שלהם היה מאוד גבוה, וכשאני אומר מחיר אני לא מתכוון רק לשקלים ולדולרים. מה המחיר של ילדים שלא לומדים שנה? מה המחיר של מאות אלפי מובטלים? מה המחיר של כניסה לחוב לאומי שהילדים שלנו יצטרכו לשלם אותו? בראש ובראשונה, איכזבנו את ילדינו ברמה הקשה ביותר".
מה תגידו לאנשים שגם היום לא רוצים להתחסן?
פרופ' אדלר: "זה שאתה מחליט שאתה מסכים להתחסן, זה לא אומר שאתה מסכים עם כל מה שהממשלה עשתה. לא צריך לקחת את האנטי שיש לך על סיבותיו השונות, מוצדקות יותר או פחות, ולהעביר אותו לחיסונים".
ד"ר לויצקי: "מסכימה. עם כל הפייק-ניוז, זה מאוד קשה. נוטים יותר להקשיב לאנשים מהפייסבוק ולכל מיני כתבות ממקור לא ידוע מאשר לאנשי מדע ורפואה. ניסיתי לשכנע כמה פעמים וזה באמת קשה, תמיד מזכירים איזו כתבה שעוסקת במשהו הזוי על תופעות לוואי ועל המרכיבים של החיסון. לכל צעיר יש משפחה, סבא וסבתא, אנשים שנמצאים בסיכון אפילו שהם התחסנו - כי החיסון בטוח לטווח מסוים, הוא לא לתמיד. באיזשהו שלב יעילות הנוגדנים תרד, ואז אמא וסבא יכולים להידבק".
