בשיתוף Reboot
האם ידעתן/ם, שהסיכון של גברים בני 30-40 שחלו בנגיף להידרדר ולהפוך לחולים קשים גבוה כמעט פי שבעה משל נשים? ולמה זה חשוב? כי אז אפשר למשל להסיק שכדאי להשקיע בלהגן עליהם יותר מהידבקות. אבל לגבי רוב המחלות לא נספרים הנתונים האלה. כי בדרך כלל, הרפואה שלנו עיוורת מגדרית, ולא עיוורת ממקום של שוויון, אלא ממקום של אי שוויון. אותו אי שוויון שמביא לכך שרוב התרופות נבדקו רק על גברים – כי לנשים יש מחזור והן עלולות להכנס להריון אז לא משתפים אותן במחקרים. אבל אחר כך רושמים להן את התרופות, למרות שאולי בכלל הן משפיעות עליהן אחרת?
אותו עיוורון שמביא לתמותה גדולה של נשים מהתקפי לב - בעיקר בין גיל 50 ל 55, פשוט כי התסמינים שלהן לבעיות לב לא נראות כמו תסמינים של גברים ואז מפספסים אותן. אותו עיוורון שבגללו, בבית הספר לרפואה בכלל לא מלמדים על גיל המעבר של נשים והתופעות הלא פשוטות שלו. אבל אתן/ם יודעים מה? במחקר, גם בכלל לא שואלים האם גם לגברים יש גיל מעבר? ומה התופעות שלו? ומה יכול לעזור לגברים בו?
הרפואה שלנו נכתבה שנים על גבי שנים על ידי גברים בלבד. הרי רק לגברים היתה זכות הצבעה, רק לגברים היתה יכולות ללמוד ולחקור, לחוקק חוקים, לחלק משאבים, רק גברים היו החוקרים, הרופאים, המנתחים, בעלי בתי החולים, בעלי חברות התרופות, המורים לרפואה... ולכן, הרפואה נכתבה מנקודת המבט של גברים, לפי איך שהם רואים את עצמם, ולפי איך שהם רואים נשים. הם גילו המון דברים נהדרים, וחשובים, אבל יש דברים שהם פשוט לא רואים, ויש דברים שבהם הם.... טועים.
את משבר הקורונה מנהלים רק גברים. יש מעט נשים אך לא באמת בתהליך קבלת ההחלטות. לכן, מתייחסים לאירוע כמו אל מלחמה! לנצח את הנגיף! ולא כאל משהו שצריך לנהל אותו וללמוד לחיות אתו. הם לא רואים ולא מבינים שהדבר מספר אחת שעושה לנו בעיות בריאות הוא לחץ, דאגות, מצוקה, סטרס. והדרך שבה הם מנהלים את המשבר מביא לנו כל כך הרבה סטרס. כי לא ללכת לבית הספר ולשבת בבית בלי תוחלת כל היום עושה ילדות וילדים ובני נוער חולים. כי כשמבוגרות ומבוגרים מבודדים מהסביבה שלהן/ם ומורחקים מהמשפחה הבדידות מייצרת מצוקה וסטרס. גם מפגשים ומופעים הם בריאות ומנגד איבוד פרנסה גורם למון לחץ ומצוקה ואנשים יהיו חולים.
והנה חוזר עוד סיבוב של עיוורון - 70% ממי שאיבדו את העבודה שלהם הם נשים, שגם ככה, מצבן הבריאותי יותר בעייתי כי גם כשהן כן עובדות בשכר, הן עושות עוד משרה, בלי שכר, בעבודות הבית וגידול הילדות והילדים. ועכשיו הן עוד יותר במצוקה, אבל הרפואה שלנו לא יודעת עליהן מספיק ולא מקדישה להן מספיקה תשומת לב כדי שהן לא תהיינה חולות.
אז אנחנו צריכות וצריכים רפואה פמיניסטית. רפואה שרואה את כולנו, גברים, נשים, לבנות, שחורים, בכל מיני גילאים... אנחנו צריכות וצריכים רפואה שיש בה גם חוקרות, לא רק חוקרים. מנהלות מחלקות ובתי חולים, לא רק מנהלים. אנחנו צריכות רפואה שבה לומדים גם על תקיפה מינית שגורמת למחלות, על אלימות שגורמת למצוקות. לא רק לנשים, לילדות וילדים אלא גם לגברים. אנחנו צריכות רפואה שיהיה בה יותר משבע דקות לפציינט כדי היא תוכל לראות אותנו באמת, על כל השונות והמיוחדות של כל אחת ואחד מאתנו. רפואה שנותנת לנו גישה לבריאות נפשית – לטיפול פסיכולוגי, לייעוץ, גם זאת בריאות.
אנחנו צריכות רפואה פמיניסטית, שרואה אותנו כבנות ובני אדם שלמים, ולא רק נגיף או מחלה או איבר מסוים שצריך לטפל בו. כי כל לב שייך למישהו או למישהי, ולא משנה כמה ינתחו את הלב, הוא לא יכול לחיות בלי האישה או האיש שהוא בתוכם.
צפו בשיחת הבריאות של חה"כ מרב מיכאלי:
מרב מיכאלי, חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה
שיחת הבריאות בשיתוף פורום ריבוט המעודד חדשנות ויזמות ישראלית במערכת הבריאות ואת השיח הציבורי בתחום. שיחות בריאות נוספות
בשיתוף Reboot
