ביומיים האחרונים החליט קבינט הקורונה על הטלת סגר לילי מיום רביעי, מה-9.12.2020 ועד ה-02.01.2021. ההחלטה, שבינתיים בוטלה "עקב קשיים משפטיים", התקבלה בהמלצת המועצה לביטחון לאומי ובניגוד לעמדת גורמי המקצוע, ביניהם ד"ר שרון אלרעי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ופרופ' נחמן אש, ממונה הקורונה.
מטרת הסגר הלילי, לטענת מקבלי ההחלטה, היא להפחית את הסיכון בקיום מוקדי התקהלות בתקופת החגים הקרבה - חנוכה, חג המולד, ערב השנה האזרחית החדשה (ונובי-גוד). עם זאת, על פי אנשי המקצוע אין כל הוכחה כי סגר לילי יפחית את התחלואה.
אכן, אין בעולם ניסיון מוצלח בשימוש בסגר לילי להפחתת תחלואה. כאשר התחלואה בגרמניה החלה לעלות, החליטו לסגור במהלך חודש אוקטובר את המסעדות, הברים ומקומות הבילוי החל מהשעה 23:00. למרות זאת, התחלואה המשיכה לעלות ולכן מאז נובמבר הוטלו הגבלות חמורות יותר, כולל סגירת אותם המקומות בשעות היום וקריאה לאנשים להישאר בבתיהם ככל שניתן. מעבר לכך, בהודו, בצרפת ובקליפורניה קיימים סגרים ליליים בחלק מהמחוזות בשבועות האחרונים (למרות דעת נגד מצד מומחים בחלק מהמקומות) אך לא חלף זמן מספיק על מנת לדעת האם הייתה לכך השפעה.
מסגר לחיים נורמליים - תוך פחות מחודש
אין זה המקרה הראשון בו מקבלי ההחלטות, נבחרי הציבור והדרג הפוליטי, מתעלמים מעמדתם המקצועית של גורמי המקצוע ופועלים לפי גחמות, לחצים פוליטיים או פשוט מבלי להתייעץ. הדוגמה הברורה מכולן היא תהליך היציאה מהסגר; סגר הוא כלי שאינו רצוי. הוא קשה, מזיק (לכלכלה, לבריאות, לחברה) ואם היה אפשר להימנע ממנו – מה טוב. לאחר הסגר הראשון, ב-19 באפריל, התחילו בהקלות.
תוך פחות מחודש, עברנו מסגר מלא לחיים כמעט נורמליים - נפתחו החנויות והשווקים, המסעדות וחדרי הכושר, הותרו אירועים קטנים, החלו חוגים, בריכות השחייה וכמובן מערכת החינוך חזרה לפעול בצורה כמעט מלאה. בתחילת יוני אף הופעלו מחדש גני האירועים במגבלה של 250 משתתפים, שכמעט ולא נאכפה. באופן לא מפתיע, התנהלות שלוחת רסן זו הובילה לעלייה בתחלואה שגבתה את חייהם של מעל 1,000 ישראלים, ובאופן בלתי נמנע הסתיימה בסגר השני.
כשהוחלט בספטמבר על הסגר השני, וכלקח מהאירועים הקודמים, נקבע "תהליך יציאה" ברור – שלבים מדורגים, עם לפחות שבועיים בין שלב לשלב, על מנת לראות האם פעולה שננקטה גרמה להחמרה בתחלואה ולעליית מקדם ההדבקה, לפני שממשיכים בהקלות. כמו כן, נקבע מהו מספר החולים החדשים היומי המרבי לכל מעבר בין שלב לשלב.
אולם, הגדרה זו לא נשמרה בשום צורה. בתי הספר נפתחו כמעט במלואם – חלקם באופן לא חוקי אך ללא אכיפה; מרכזי קניות נפתחו, בתחילה כפיילוט שבו ראינו איך הציבור מתקהל ומצטופף בהמוניו, ללא אכיפה מספקת; ולא ניתן שלא לחוש ב"דה ז'ה וו" כאשר שוב האווירה ברחובות היא כי "תם הטקס". מספר החולים עולה מדי יום – כמעט 2,000 חולים חדשים היום, 2.8 אחוזים חיוביים בבדיקות – אך הממשלה רק ממשיכה לדון בהקלות, למשל בפתיחת הקניונים באופן מלא, או בהטלת הגבלות שלא יעזרו בהורדת התחלואה ולכן הן לא יותר מהצגה.
החיסון קרוב, אבל עדיין לא פה. אם לא ניזהר, מספר החולים ימשיך לעלות ועימו מספר הנפטרים.
2 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין בקבלת המטוס שמגיע עם החיסונים נגד קורונה לישראל
(צילום: שמוליק דודפור)
"הציבור צריך לדעת למה החלטות מתקבלות"
בדמוקרטיה, נבחרי הציבור צריכים לפעול לטובת כלל אזרחי המדינה, ולא רק לטובת המגזר שבחר אותם או הסקטור הכלכלי שתומך בהם. לוביסטים, שתדלנים ובעלי אינטרסים צרים צריכים להיות מודרים מחדרי הוועדות וממוקדי קבלת ההחלטות. חברי הכנסת והשרים חייבים להסתמך על גורמי מקצוע, שמנחים מקצועית ומסתמכים על ידע רב וניסיון מצטבר מהעולם. חוסר השקיפות, דיונים מאחורי דלתות סגורות ופרוטוקולים חסויים, והתעלמות של מקבלי ההחלטות מגורמי המקצוע רק מורידות את האמון של הציבור במקבלי ההחלטות ובמדיניות כולה, וללא אמון – גם החיסונים שמגיעים לא יעזרו לנו.
כאזרחי המדינה, אנו מחויבים לשמור על המגבלות הקיימות. אך לשם כך, חשוב שמגבלות אלו יהיו מבוססות, מוסברות ונגישות. כשמתקבלת החלטה – הציבור צריך לדעת למה היא התקבלה, ושגורמי המקצוע עומדים מאחוריה. הנחיות לא מבוססות, כסגר לילי, לא צריכות להתקבל מלכתחילה, ולעומת זאת אפשר להקל במקומות בהם המדע והמידע מראים זאת, למשל ביטול חובת עטיית מסכה במקום פתוח כשאין אנשים אחרים בסמוך אליך.
אם מדינת ישראל רוצה לעבור את המשבר הזה ולהתגבר, כפי שעשינו בעבר, אסור לנו לאפשר נתק בין הגורמים המקצועיים לבין מקבלי ההחלטות. אסור לנו להרשות מצב בו אנשי מקצוע מעולים עוזבים את תפקידם רק כי בצד השני אין מי שיקשיב, ישקול את העמדות המקצועיות ויפעל בהתאם, תוך הצגת הנימוקים והרקע להחלטה. גורמי המקצוע צריכים להמשיך לעודד מדיניות מבוססת, נבונה, ועלינו מוטלת החובה לקרוא למקבלי ההחלטות להתייחס לעצות אלו ולפעול לפיהן.
ד"ר אורי לרנר (PhD), הוא המנהל המקצועי של עמותת מדעת
