בשיתוף מדטרוניק
יש בעיות רפואיות שאנחנו לא אוהבים לדבר עליהן, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באחת מהבעיות הרפואיות הטורדניות והמכאיבות שיש בנמצא, כזאת שמטרידה מאות אלפי ישראלים מדי שנה וגורעת עד מאוד מאיכות חייהם. ואמנם, על אף כל המבוכה, הגיע הזמן לדבר סוף סוף על טחורים.
זה יכול לקרות לכל אחד. למעשה, נתונים מראים כי 10% מהאוכלוסייה יסבלו מהבעיה הטורדנית בשלב כלשהו בחייהם. תוסיפו לזה את העובדה שהבעיה מלווה בסבל יומיומי של ממש, ושעד לא מזמן האופציות הטיפוליות המוצעות לא היו יעילות דיין במקרה הטוב, ומלוות בכאבי החלמה בלתי נסבלים במקרה הרע, והנה לכם מתכון לצרה צרורה, בהחלט לא משהו שהייתם רוצים להתמודד איתו. אך מהם למעשה טחורים, וכיצד ניתן לפתור את הבעיה במינימום סבל וכאבים?
טחורים הם למעשה ורידים שנמצאים ברקטום או בפי הטבעת, גם אצל אנשים בריאים. הבעיה מתחילה כאשר הם מתרחבים וצונחים, מה שגורם לדלקת, קרע או כאבים באזור", מסביר ד"ר מקסים סקסונוב, מנהל תחום טכנולוגיות חדשניות באנגיו סנטר ישראל ומנהל שירות רדולוגיה פולשנית באסותא אשדוד.
"למעשה ניתן לסווג את הטחורים לשני סוגים – טחורים חיצוניים וטחורים פנימיים. את הטחורים החיצוניים ניתן ממש להרגיש באופן פיזי - הם כואבים ויכולים לדמם. לעומת זאת, הטחורים הפנימיים נמצאים בתוך פי הטבעת ובחלק התחתון של הרקטום. הם כואבים פחות אך נוטים לדמם יותר והתסמין הכי נפוץ להן הוא דימומים ביציאות. התופעות הללו מגבילות עד מאוד את איכות החיים של מי שסובל מהן, ואנחנו מדברים על אחוז מאוד נרחב מהאוכלוסייה".
הסיבות להופעת טחורים מגוונות ונעות בין נטייה גנטית, תזונה ענייה בסיבים, עיסוק בפעילות מאומצת כמו נשיאת משקל או עבודה פיזית, או אפילו ישיבה ממושכת בשירותים. כמו כן, ידוע כי נשים בהיריון מועדות לסבול יותר מהתופעה. הסימנים הראשונים לרוב יהיו דימום קל על נייר הטואלט או כאבים בזמן הביקור בשירותים.
1 צפייה בגלריה
מצב לפני ואחרי סגירה של עורק רקטלי עליון המזין את הטחורים. בתמונה לאחר הפעולה (משמאל) רואים זרימת דם מופחתת לאזור הרקטום.צילום: ד"ר מקסים סקסונוב
הטיפולים היעילים
"עד היום בעצם הטיפול בטחורים התחלק לשני אפיקים - האפיק השמרני והאפיק הכירורגי", מפרט ד"ר סקסונוב. "בתחילה מתמקדים בטיפול השמרני הכולל שינוי הרגלי תזונה לצריכה עשירה יותר בסיבים, טיפול מקומי כמו משחות, אמבט ישיבה או נרות. כאשר הטיפול השמרני לא מסייע דיו פונים להליך הכירורגי".
נכון להיום קיימים כל מיני סוגים של טיפולים כירורגיים, אך כאשר מדובר בטחורים חיצוניים ההליך הנפוץ ביותר הוא קשירה של הוורידים המורחבים. פעולה זו מקטינה את אספקת הדם הגורמת להתרחבותם של הטחורים, מה שבסופו של דבר מוביל להקטנתם. פרוצדורה זו נחשבת לפשוטה יחסית ומאוד מוצלחת – אך מה עושים כשמדובר בטחורים פנימיים או טחורים חיצוניים שהליך הקשירה לא שיפר את מצבם?
"במקרים מסוג זה הפרוצדורה המקובלת היום היא פרוצדורה כירורגית של כריתה של הטחורים, הנחשבת לניתוח לכל דבר. ממש חותכים את כלי הדם", מסביר סקסונוב. "הניתוח מתבצע בפי הטבעת אז נוצר שם פצע של ממש עם תפרים פנימיים.
"בגלל שהאזור מתאפיין בחוסר סטריליות באופן קבוע הבעיה העיקרית היא תקופת ההחלמה, הנמשכת בין חודשיים לשלושה חודשים. זה סיוט לכל אדם שעובר את זה: כאבי תופת בכל יציאה, חוסר יכולת לשבת ללא רפידות מתאימות. זה פשוט כואב נורא. כואב עד כדי כך שאנשים פשוט לא עומדים בזה. הם מעדיפים להימנע מניתוח ולחיות עם הטחורים מאשר לעבור את תקופת ההחלמה הזאת".
בשנים האחרונות פותחו בעולם טכנולוגיות שונות שמטרתן לטפל בתופעה ללא תקופת ההחלמה הממושכת. אחד מהם הוא אבלציה – טכנולוגיות טיפול באמצעות אולטרסאונד, אך גם כאן הטיפול פותר את הבעיה רק באופן חלקי. "גם פה מדובר בהליך פולשני אשר גם כרוך בכאבים", מסייג סקסונוב. "אמנם לא כאבים כמו של אחרי ניתוח, אבל עדיין כאבים משמעותיים".
עם זאת, לפני כארבע שנים החלה לפעול טכנולוגיה חדשה שכבר רשמה תוצאות מוצלחות. מדובר בשיטה של צינתור שמטרתה היא לסגור את העורקים שמובילים לטחורים ובכך להקטין את זרימת הדם אליהם.
"היתרונות הגדולים של הטיפול הם שמדובר בהליך יחסית פשוט", מרחיב סקסונוב. "הוא מתבצע בהרדמה מקומית, במהלכו מוחדרת צינורית מאוד דקיקה שמובילה אל אותם העורקים שמזינים את הטחורים ומתבצעת סגירה של אותם העורקים, בדרך כלל על ידי סלילים מיוחדים. הפעולה אורכת לא יותר מארבעים דקות והמטופל משוחרר הביתה כבר שעתייים לאחר הפעולה. הוא לא חש כאבים ויכול לחזור לעבודה כבר יום למחרת".
הטיפול מתאפיין באחוזי הצלחה גבוהים. מדובר על 80 אחוזי הצלחה בטיפול בטחורים פנימיים וחיצוניים וכ-60-70 אחוזי הצלחה בשיפור בגודלם של הטחורים. אחוזי הצלחה אלו שווים לאחוזי ההצלחה של ההליך הכירורגי, אלא שבמקרה של הצינתור תקופת ההחלמה מלווה במינימום אי נוחות.
לאחרונה הליך רפואי זה החל להיות מבוצע גם בארץ במסגרת ציבורית או פרטית. הפעולה מתבצעת על ידי רדיולוג פולשני - רופא מומחה שהוכשר הן בשיטות ההדמייה השונות והן בביצוע צינתורים.
לפני הפעולה המטופל עובר ייעוץ משולב של כירורג פרוקטולוג והרדיולוג הפולשני, על מנת להחליט על ההתאמה לפעולה ועל ביצוע בדיקות נוספות טרם הפעולה כמו קולונסקופיה. "אם בנאדם אומר שהוא מדמם אז צריך לוודא שזה אכן נגרם מהטחורים ולא ממשהו אחר חס וחלילה", מדגיש סקסונוב. "תמיד עדיף לעשות בירור מקיף ואז אנחנו שקטים לעשות את הפעולה הזאת".
לאחר שהתקבל אישור מהרופאים המומחים ניתן לצאת לדרך, ולפי שעה נראה כי סוף סוף נמצא פתרון הולם למזורם של לא מעט ישראלים.
"היה לי מטופל בן 36 שחמש שנים סבל מטחורים פנימיים ודימומים קשים. הוא חי על המוגלובין 6 כאשר רמה תקינה של המוגלובין היא 14. מרוב הדימומים הוא לא יכול היה לעבוד או לקיים חיים רגילים, למרות שחוץ מהטחורים הוא היה בחור בריא לגמרי. לאחר שהוא נכשל בכמה ניסיונות של טיפול שמרני וטיפול פולשני על ידי אולטרסאונד הצינתור היה הסיכוי האחרון שלו לפני פנייה לאופציה כירורגית. למחרת הפעולה הוא כבר חזר לנהל חיים נורמליים ולא היה זכר לבעיה", מסכם סקסונוב.
בשיתןף מדטרוניק
