שכיחות גבוהה באוכלוסייה ועלייה מהירה באחוז החולים אינם הגורמים היחידים המשותפים למחלות הסרטן והסוכרת. מתברר שקיים קשר נוסף בין שתי המחלות, שאופיו עדיין אינו ברור לעולם הרפואה והמחקר: חולים במחלת הסוכרת, בעיקר סוכרת מסוג 2, הם בעלי סיכון גבוה לפתח סוגים מסוימים של סרטן. כלומר, מחלת הסוכרת כרוכה כנראה במנגנון ביולוגי שמעלה את הסיכון לחלות בסרטן. השאלה היא: מהו המנגנון הזה?
אחת ההשערות נוגעת להורמון אינסולין ולהורמון נוסף דומה לו, הנקרא גורם גדילה דמוי-אינסולין I, ובקיצור IGF-I. האינסולין מופרש מהלבלב בתגובה לרמות סוכר גבוהות בדם, וגורם לכניסה של גלוקוז אל תאי הגוף. בגופם של חולי סוכרת מסוג 2, הלבלב מייצר אינסולין, אך התאים אינם מגיבים אליו ורמות הסוכר בדם נשארות גבוהות. אינסולין ו-IGF-I מתפקדים גם כהורמוני גדילה, ועשויים להיות בעלי אפקט מעודד גידולים סרטניים.
השערה אחרת נובעת מתפקידם של הורמונים אלו בהפחתת הייצור של מולקולה בשם גלובולין קושר הורמוני מין (SHBG), הקושרת הורמוני מין חופשיים. ירידה ברמות ה-SHBG גורמת לעלייה ברמות הורמוני המין החופשיים בדם. הורמונים אלו מקושרים לעלייה בסיכוי לסרטן השד. ועוד השערה, שאינה קשורה לאינסולין, נשענת על העובדה שמחלת הסוכרת מערבת תהליכים דלקתיים, הגורמים להפעלה ולשחרור של מולקולות שונות על ידי מערכת החיסון. על פי השערה זו, המולקולות הללו קשורות למנגנונים שגורמים להתפתחות של סוגי סרטן שונים.
הסוכר שמזיק ל-DNA
יש, אם כן, השערות שונות המנסות להסביר את הקשר בין שתי המחלות, אך המנגנונים האחראים לקשר הזה עדיין אינם ברורים. פתרון אפשרי לתעלומה הוצג לפני כמה חודשים בכנס של האגודה האמריקאית לכימיה (ACS), אחד הכנסים המדעיים הגדולים בעולם. החוקרים מצאו כי ל-DNA של עכברים המשמשים מודל למחלת הסוכרת צמודות יותר מולקולות בשם CEdG (קיצור של N2-קרבוקסיאתיל-2'-דאוקסיגואנוזין), מאשר ל-DNA של עכברים רגילים. נוכחותן של מולקולות אלה, הקשורות ל-DNA, מעידה על נזק למטען הגנטי.
הרמות הגבוהות של סוכר בדם גורמות גם לנזקים נוספים ב-DNA, ומפריעות לתאים בתהליכי התיקון של הנזקים האלה. השפעה זו נמצאה לא רק בעכברי המודל לסוכרת, אלא גם אצל בני אדם: קבוצת החוקרים מדדה את רמות ה-CEdG בחולי סוכרת מסוג 2, ומצאה אצלם רמות גבוהות משמעותית מאשר בגופם של אנשים בריאים. החוקרים אף זיהו שני חלבונים המעורבים בתהליכי תיקון DNA שפעילותם נמוכה יותר אצל חולי סוכרת. החוקרים ייצבו את פעילות החלבונים הללו בסביבה שרמות הסוכר בה גבוהות, והצליחו להגביר את תיקון ה-DNA. ייתכן שהשילוב בין הנזק הנגרם ל-DNA לבין התיקון האיטי שלו במצב של רמות סוכר גבוהות גורם לחוסר יציבות של הגנום, ובסופו של דבר למוטציות שמובילות לסרטן.
קיימות כמה תרופות ידועות המגבירות את פעילותם של החלבונים המתקנים את הנזק ל-DNA. החוקרים מתכננים כעת לבחון את היעילות של התרופות הללו בחיות מודל לסוכרת, ולבדוק אם הן מצליחות להפחית את הסיכוי לסרטן, מתוך תקווה שבעתיד יהיה ניתן להשתמש בהן למטרה זו בבני אדם. בינתיים, החוקרים ממליצים לחולי סוכרת לשמור על רמות סוכר מאוזנות בדם כדי להימנע מסיכון יתר לסרטן.
גל פרלמן, היא כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
