אם זה עדיין לא ברור למישהו, המסכה הולכת להיות חלק בלתי נפרד מהפנים שלנו, כנראה לעוד הרבה זמן. בשבוע האופנה היוקרתי שהתקיים לאחרונה בפריז תחת אדי הקורונה, כבר היה ברור שתעשיות היוקרה מפנות עכשיו את הזרקורים לכיוון עיצובי מסכות ואקססוריז - קורונה שיק.
למרות הפיכת המסכה לאביזר החובה היומיומי שלנו לפני יציאה לרחוב, לא פחות מצרור המפתחות או משקפי השמש שלנו - ההיסטוריה הקצרה שלה מאז פריצת הקורונה לחיינו מלאה בסתירות ומידעים הפוכים, כמעט על בסיס יומי. ההוראות שניתנות מגבוה מבלבלות את האזרח המודאג שאין לו שמץ מושג מה נכון לעשות - כן לשים מסכה, לא לשים מסכה, זה משאיר את הווירוסים או מונע אותם, עם קנס, בלי קנס, 200 ש"ח, 300 ש"ח, 500 ש"ח, כן אכיפה, לא אכיפה. כבר עדיף להישאר בבית.
אז איך הפכו, תוך מספר חודשים, המסכות האישיות מ"מיותרות", לדברי רופאים ומומחי רפואה שונים, ל"חובה"? המסרים המבולבלים של מערכת בריאות הציבור והמדע לא הוסיפו למבוכה. אין ספק שהמערכות הללו לא הצליחו להיות מתואמות במהלך המשבר הזה. בארה"ב יכולנו לראות את הנשיא טראמפ עם או בלי מסכה, ואת בולסונרו, נשיא ברזיל, מקפיד ללכת בלי מסכה בהפגנתיות. כשהודיע לתקשורת שנדבק בקורונה, הוריד שוב את המסכה.
עם מסכות או בלי מסכות?
צ'כיה, מרוקו וישראל נמנות מבין המדינות המעטות שבהן חלה חובת חבישת מסכה בשטחים ציבוריים. במדינות אחרות חובת מסכה היא לצוותים הרפואיים בלבד. גם ארגוני הבריאות הגדולים בעולם לא היו ממש סגורים על חובת לבישת המסכה בהתחלה.
ארגון ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות בארה"ב) המליץ לכל הציבור לחבוש מסכות הגנה בכל יציאה למרחב הציבורי, אבל ארגון הבריאות העולמי, למשל, שחרר רק המלצה לחבוש מסכה וגם זה, רק למי שפיתח כבר תסמיני קורונה או למישהו שמטפל באדם חולה קורונה. משרד הבריאות בארץ תמך בהמלצות ארגון ה-CDC בנוסף לשמירה על ריחוק פיזי והיגיינה.
בימים הראשונים של הקורונה עלו קולות ברורים נגד חבישת מסכות. ההנחיה הראשונה של פרופסור סדצקי שהתפטרה השבוע, בימים הראשונים של הקורונה, הייתה חד-משמעית: לא לעטות מסכות כי מדובר במדגרה של חיידקים. גם בארה"ב, במסגרת דיון בוועדת חוץ וביטחון של הסנאט האמריקני בסוף פברואר השנה, נשאל מנכ"ל ה-CDC האם הציבור צריך לחבוש מסכות, והתשובה הייתה קצרה וברורה: לא.
מאז, שמענו אינספור המלצות סותרות בעניין המסכה. "תפסיקו עם המסכות" אמרו מומחים בתוכניות הבוקר. "חובה לשים מסכות" אמרו מומחים אחרים בתוכניות הלילה, של אותו היום - אלא מה.
ב-7 באפריל פרסם משרד הבריאות בארץ צו המחייב לעטות מסכה מחוץ לבית. הצו חייב לכסות את הפה והאף בבד, במסכה המיועדת לכך או במסכה ביתית. במשטרה הודיעו שלא יוכלו לאכוף את הצו הזה, מקסימום לבקש בנימוס מהציבור לעטות אותה.
ב-9 באפריל פרסם ארגון הבריאות העולמי כי מסכות לא מגינות על אנשים בריאים מנגיף הקורונה. "אין ראיות קליניות שלבישת מסכות בקהילה מגינה מפני זיהומים נשימתיים", הייתה לשון ההודעה.
ב-12 באפריל נכנס לתוקף צו של משרד הבריאות לפיו חובה לעטות מסכות במרחב. הצו ניתן במקביל לסגר על ארבעה רובעים בבירה.
ב-5 במרץ פרסם משרד הבריאות כי מסכות אינן יעילות בפני הקורונה. נציג משרד הבריאות הבהיר שאין שום ראיות קליניות לכך שישנה תועלת כלשהי מחבישת מסכה.
ב-18 במאי ביטל שר הבריאות יולי אדלשטיין את חובת עטיית המסכות בכיתות ובמרחב הציבורי עד לסוף השבוע שלאחר מכן, עקב גל החום הקיצוני שתקף את המדינה. יום קודם דחה משרד הבריאות את בקשת משרד החינוך לבטל את חובת המסכות בתקופת השרב הכבד, ואישר זאת רק בכיתות ללא מיזוג. ההוראה הזו עוררה התנגדות ציבורית רחבה, גם במגזר הרפואי.
בשבוע האחרון היינו עדים להתקפות ברוטאליות מצד המשטרה כלפי אנשים שסירבו לחבוש מסכה בשטח ציבורי. התקפות שכללו מכות ואפילו שימוש בטייזר.
מ"מיותרות" ל"חובה": בלבול או אינטרס?
שימוש במסכות הגנה הומלץ בידי חלק מארגוני הבריאות במטרה לצמצם את ההדבקה הטיפתית באמצעות חולים ונשאים. החשש הוא שאנשים יכולים להדביק עוד לפני שהם עצמם יודעים שהם חולים. היום יודעים כבר שחלק מן החולים לא מפתחים כלל תסמינים.
ומה בדבר מחקרים? חוקרים בארה"ב בדקו את האפקטיביות של המסכה דרך סריקה בלייזר וקבעו שהיא אכן מגינה עלינו מפני הדבקה, אבל התוצאות אינן חד משמעיות.
מחקר מ-2013 העלה שמסכות מנתחים היו יעילות יותר ממסכות בד, וגם לסוג הבד יש קשר ישיר לעצירה של פליטת מיקרואורגניזמים. כותנה טובה יותר מפשטן או משי. מחקר זעיר שנעשה על ארבעה חולי COVID-19 אימת את תוצאות המחקר הזה.
בחודשים שאחרי הגל הראשון של הקורונה, נערכו מחקרים נוספים והמסקנה היחידה שעליה הסכימו כולם הייתה אחת: חשוב מאוד להשתמש במסכה באופן נכון. להחליף אותה אחרי שימוש, ולרחוץ היטב את הידיים.
מאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין הטכנולוגי WIRED מספק סוג של הסבר לבלבול הראשוני בנוגע לשימוש במסכות בתחילת המגפה. אותו בלבול שיצר חוסר וודאות לגבי המסכות והתפשט לשאר המדינות בעולם.
במגזין נכתב כי המסתורין שאופף עדיין את הקורונה גם בימים אלו, היה הרבה יותר גדול בהתחלה, וכי כל מערכות הבריאות התנהלו מולו בדומה להתנהלות של מגיפות הווירוסים הקודמים. מגיפת הסארס פגעה במדינות האסיאתיות בצורה קשה ביותר, וכתוצאה מכך פותחו אסטרטגיות ניהול מגיפה שכללו חבישת מסכות בתפקיד כפול של הגנה מפני כניסת וירוס, ומניעת הפצה על ידי מי שעשוי להיות חולה. כשהופיעו הסימנים הראשונים של מחלה דומה בסוף 2019, הפעילה טאיוואן צו המורה על הגברת הייצור של מסכות וכוחות צבא אף הצטרפו למאמץ המוגבר.
אז מדוע הזהירו ארגון הבריאות העולמי, המרכז לשליטה ומניעת מחלות האמריקאי (CDC) את כולנו נגד שימוש במסכות בתחילת המגיפה? נאמר שהמסכות לא יגנו על האזרחים מפני המחלה והן נדרשות אך ורק עבור הצוותים הרפואיים שיצטרכו אותן אם המגיפה תחמיר.
ההסבר שמציע המאמר נובע מסיבה פשוטה: בתחילת המגיפה לא היו מספיק מסכות בשוק והיה חשש גדול באשר לאספקה של מסכות לצוותים הרפואיים, קודם כל. סין ומדינות אסיה נוספות, למודות מגפות, הן שהפיצו את החשש הגדול מאספקת המסכות לגורמים הרפואיים בלבד. ההנחה הייתה שחבישת מסכה בציבור היא המלצה בלבד. פשוט בגלל חוסר מסכות.
בעקבות זאת, גם בארה"ב ובאירופה, המדיניות הייתה לשמור את המלאים הקיימים בשביל הצוותים הרפואיים, מה שהוביל להנחה מקצועית לא ברורה, וכנראה שגויה, שאין הרבה תועלת במסכות לציבור ושעדיף שתהיינה יותר מסכות בשביל הצוותים הרפואיים.
חלק מהמסרים היו חריפים יותר. ארגון הבריאות העולמי היה אף הוא נחרץ למדי לגבי מסיכות ה-N95. בארגון נטען כי המסכות אינן לשימוש ציבורי אלא מיועדות לצוותים רפואיים בלבד המטפלים בחולי קורונה, והמלאים שלהן מוגבלים מאוד. כמו כן טען הארגון כי המסכות הכירורגיות האחרות אינן באמת מגינות על החובש אותן בגלל הרווחים בצדדים והחומרים מהם הן עשויות. בארגון חששו שאם אנשים יתחילו לחבוש מסיכות הם ירגישו בטוחים מדי, לא יקפידו על ריחוק פיזי ואולי אף יחמירו את ההדבקה.
למרות זאת, היו כבר סימנים שאולי המדיניות הזו שגויה. עדויות שהחלו להגיע מסין הצביעו על כך שנשאים נטולי סימפטומים של הווירוס עלולים להדביק אחרים. לאט-לאט החלה לחלחל התפיסה, שבעצם כל אחד יכול להיות נשא של המחלה גם אם אין לו סימפטומים של המחלה, ואחת הדרכים היעילות ביותר למנוע הפצה של וירוס דרכי נשימה מאדם אחד לאחר היא חבישת מסיכות המונעות מעבר של רסס טיפתי מאדם לאדם.
פעמוני האזעקה החלו לצלצל, ויותר מומחים עולמיים להתנהגויות וירוסים התחילו לשחרר מידע על אופן ההדבקה והיתרון בשימוש במסכה או כיסוי אף ופה להגנה ומניעה. ויכוחים רבים בין המומחים ברחבי העולם לבין מומחי ארגון הבריאות העולמי עיכבו את יישום התפיסה הזו אבל היום היא נחשבת לתפיסה הרווחת במלחמה בקורונה: שימוש במסכות הוא האמצעי היעיל ביותר הידוע היום לצמצום פוטנציאל ההדבקה.
הנחיות משרד הבריאות בנוגע לשימוש במסכה כפי שמפורסמות נכון להיום:
לפי הנחיות משרד הבריאות, החובה לעטות מסכה במרחב הציבורי הוחלה בתקנות שעת חירום מיום 12 באפריל 2020, והנחיות משרד הבריאות המתעדכנות מיום ליום. חובה זו אינה חלה על אנשים עם מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית שמתקשים באופן משמעותי או שנמנעת מהם עקב מוגבלותם לכסות את האף ואת הפה. חובת חבישת מסכה על פי צו בריאות העם קובע כי אדם שלא שוהה בביתו, חייב לעטות מסכה.
התנאים בהם לא תחול חובת עטיית מסכה: בעת מתן הרצאה או צורך אחר בדיבור בפנים גלויות ניתן להוריד את המסכה לזמן הפעילות ובתנאי שהאדם הקרוב נמצא במרחק של 3 מטרים. בבית הספר יוכל המורה להסיר מסכה ובלבד שנשמר מרחק של 2 מטרים בינו לבין התלמידים.
בעת טיפול רפואי וטיפול נפשי לאדם, אשר מטיבו לא ניתן לקיים עם מסכה, ניתן לקיים את הטיפול ללא מסכה ובלבד שנשמר מרחק של 2 מטרים לפחות בין מטפל למטופל.
טיפול בקטין או חסר ישע יכול שיתקיים ללא עטיית מסיכה וללא שמירת מרחק, ובלבד שמדובר בטיפול שמעצם טיבו נדרש להתקיים בקרבה גדולה יותר בין המטפל למטופל. עם זאת, כך חוזרים ומדגישים שם, יש לנהוג באחריות ולחבוש מסכה כאשר ניתן ולהישמע להנחיות.
