כשהשתחרר מהצבא במשקל של 142 קילו, עמית מור, תושב גני תקווה, השלים בתבוסה עם עודף המשקל שלו. "לא ידעתי כמה שקלתי. ורק בבדיקה שנתית אחרי השחרור הבנתי שאני שוקל משהו כמו 20 קילו יותר ממה שחשבתי", הוא מספר. "היו לי מספר נסיונות בחיים לרדת במשקל, רגעים בהם אמרתי לעצמי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים, אבל זה פשוט לא עבד".
משאיבד אמונה ביכולת שלו לרדת במשקל בעצמו, עמית החליט שהתקווה היחידה שלו היא ניתוח בריאטרי. "זה נראה היה כמו הפתרון לכל הבעיות שלי, לכל מה שיש לי בחיים", הוא מספר. "האמנתי שהניתוח הוא קסם, שכשאני אהיה רזה הכל יסתדר לי. הייתי נעול על זה ותליתי בזה את כל התקוות שלי".
במסגרת ההכנות לקראת הוועדה המאשרת את המטופלים לגשת לניתוח בריאטרי, עמית התבקש להיפגש עם תזונאית של מכבי שירותי בריאות, מאירה אסייג. "הייתי חייב להיפגש עם דיאטנית שלוש פעמים לפני שאני מגיע לוועדה, לא הייתה לי ברירה. הגעתי לשם כמו רובוט. היא שאלה אם אני רוצה להישקל ואמרתי לה שלא. רציתי רק לסיים שם וללכת. היא הסבירה לי על התהליך שאני עומד לעבור, על הדברים שהולכים להשתנות אחריו, על מה אני צריך לשנות לפניו".
להוט להתכונן לניתוח הבריאטרי ולעבור את הוועדה, עמית ציית לאותם "טיפים" שמאירה נתנה לו. "היא כל פעם זרקה איזשהו נושא שצריך לטפל בו. להפחית אלכוהול ומוגז, למשל, או להפחית פחמימות, כל זה בתירוץ שאני צריך להתכונן לניתוח - אז עשיתי כל מה שהיא אמרה, הפעם לא מתוך ציפיה לרדת במשקל".
להפתעתו של עמית, בתקופת הביניים, עד שקיבל את תאריך ההתייצבות מול הוועדה, הוא הספיק להשיל ממשקלו 13 קילו. "הגעתי לוועדה ואושרתי לניתוח, אבל פתאום נפל לי האסימון שאני מצליח לרדת במשקל לבד. הוועדה הייתה תקפה לשנה, אז החלטתי שאני משאיר גם חלון וגם דלת פתוחים. אמרתי לעצמי שיש לי שנה - אם לא אצליח להמשיך לרדת במשקל, אלך לניתוח, ואם אצליח - מעולה".
עמית מתאר שאחת הסיבות בגללן החליט לנסות ולהמשיך לרדת במשקל ללא ניתוח היא ההגבלות האיסורים שחלים על מנותחים בריאטריים. "יש מגבלות הזויות אחרי ניתוח. פתאום אמרתי לעצמי - למה להיכנס לזה בכלל? הבנתי שחייתי ללא שליטה במשך 22 שנה, הלכתי אחרי תאבות בלי להסתכל על ההחלטות, ואולי עכשיו הגיע הזמן שלי לבחור בשליטה".
במשך שנתיים וחצי עמית לא ויתר על אף מפגש עם מאירה. הוא התמסר לתהליך, הקשיב לעצותיה של מאירה וקפץ על כל אתגר שהיא הציעה. הוא אפשר לעצמו ללמוד לעומק את הדברים, לעשות דברים בהדרגה, להקשיב לעצמו ולשנות דפוסי התנהגות. עם הזמן, המשקל המשיך לרדת בזכות ההתמדה והנחישות של עמית והליווי הצמוד של מאירה.
"ירדתי כבר 62 קילו. אני חי עם מגבלות, אבל את כולן אני בחרתי", מספר עמית. "אני לא אוכל בצק, לא שותה אלכוהול בדרך כלל, והחלפתי את הפחמימות בסלט. הבנתי שהייתה לי בעיה אחרת, מנטלית, הייתי צריך לקבל בחזרה את הביטחון העצמי ואת האמונה שלי בעצמי. למדתי שהכול מתחיל ונגמר בהחלטה. לכל אחד יש כוחות עצומים לעשות כל דבר שיחליט".
בהסתכלות אחורה, הוא מסביר, הדרך שבחר ללכת בה הפכה אותו למי שהוא היום. "אני לא בטוח שאם הייתי עושה את הניתוח הייתי נמצא באותה נקודה היום. יש איזשהו סיפוק בלהצליח בעצמך. לעשות את הניתוח היה בדיעבד לוותר. אני לא חושב שאני אדם חזק או שונה מהיתר, ובחרתי בחירות והחלטות שכולם יכולים לקבל".
מאירה שליוותה את עמית וממשיכה ללוות אותו עד היום, מסכמת ואומרת שניתוח הוא לא פתרון קסם. "גם אם עושים ניתוח, עדיין נדרש לשנות לגמרי את הרגלי התזונה. חשוב שכל מי שמתעניין בניתוח, להתחיל קודם כל לנהל אורח חיים בריא יותר. אני שמחה שעמית בחר לעשות את זה עצמאית, שהוא הבין את המשמעות וההשלכות אם היה הולך לניתוח, ובחר לעשות את זה בכוחות עצמו. הבחירה הזו גרמה לו להיות גאה בעצמו, ואני גאה בו".
