שבעה נגיפי קורונה שמדביקים בני אדם ידועים כיום: ארבעה מהם גורמים, לרוב, לצננת קלה בלבד, והשלושה האחרים גרמו למגפות. מגפת סארס הוכחדה במהירות בזכות אכיפת בידודים. הנגיף הגורם ל-MERS מועבר רק מגמלים לבני אדם אך לא בין בני אדם, לכן המחלה אינה שכיחה. מגפת הקורונה הנוכחית, שחולל נגיף SARS-CoV-2, גורמת לתמותה רבה בכל העולם.
קראו עוד:
במחקר חדש גילו רופאים מארצות הברית וממלזיה נגיף קורונה נוסף שעבר מבעלי חיים לבני אדם. בשנים 2018-2017 הם עשו בדיקות סקר כדי לבדוק אם דלקת ריאות שהתפרצה במדינת סאראווק (Sarawak) במלזיה נגרמה מנגיפי קורונה. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Clinical Infectious diseases. החוקרים ערכו בדיקות PCR ל-301 חולים, רובם ילדים, ואצל שמונה מהם נמצא נגיף קורונה מסוג חדש, שקיבל את השם CCoV-HuPn-2018. בדיקות גנטיות מצאו שהוא משלב חומר גנטי שמקורו בנגיף קורונה המדביק כלבים, יחד עם מקטעים שמקורם דווקא בנגיף קורונה המדביק חתולים. המקטעים ה"חתוליים" של הנגיף היו אחראים בעיקר לחלבון ה"ספייק" שלו, המאפשר לו לחדור לתאים.
מכיוון שמדובר באזורים כפריים במלזיה, חסר חלק מהמידע על מצבם של הילדים. המידע במאמר מצביע על כך שארבעה מתוך שמונת הילדים אושפזו לכמה ימים וקיבלו תוספת חמצן, מה שמעיד על מחלה בינונית בחומרתה. עם זאת, אין ראיות שהנגיף מועבר ישירות מאדם לאדם. בנוסף, החוקרים לא הוכיחו חד משמעית שהנגיף שהתגלה הוא שגורם למחלה, אלא רק שהוא נמצא בדגימות של אותם ילדים.
1 צפייה בגלריה
נגיף הקורונה. יש סיכוי משמעותי למעברים מחיות לבני אדם, והמחקר החדש אינו הדוגמה הראשונה לכך
( צילום: NIH)
המקור: כנראה עטלפים
ידועים כיום נגיפי קורונה רבים שמדביקים מגוון רחב של בעלי חיים: עטלפים וגמלים, כלבים וחתולים, פרות ומכרסמים, חזירים ותרנגולות, דולפינים ופנגולינים. לגבי ארבעה מנגיפי הקורונה שמדביקים בני אדם יש מידע אמין על מקורם: עטלפים ומכרסמים שהדביקו גמלים (MERS ונגיף 229E), פרות (OC43) או חתול בר (סארס), וחיות אלה הדביקו את בני האדם. עדיין לא ברור מהיכן הגיע הנגיף הנוכחי, SARS-CoV-2, אם כי ככל הנראה הגיע מעטלפים. ברור, אם כן, שיש סיכוי משמעותי למעברים של נגיפי קורונה נוספים מחיות לבני אדם, והמחקר החדש אינו הדוגמה הראשונה לכך.
בשנת 2014 בדקו אותם חוקרים בבדיקות PCR כ-200 חולים במחלה דמוית שפעת בארקנסו שבארצות הברית, כדי לזהות אם נדבקו באחד מארבעת נגיפי הקורונה האנדמיים שהיו מוכרים אז. בדיקות קודמות הראו שהגורמים למחלה אינם נגיפי שפעת. הם גילו את נגיפי הקורונה המוכרים אצל 114 מהחולים, אולם אצל שלושה מהם זיהו נגיפי קורונה אחרים, שככל הנראה עברו מחתולים.
מחקר שפורסם השנה באתר bioRxiv, וטרם עבר ביקורת עמיתים, מראה מעבר של נגיף קורונה מחזירים לבני אדם. החוקרים עקבו אחר בריאותם של 1,250 ילדים בהאיטי בין השנים 2020-2012 ונטלו בדיקות דם מילדים שחוו מחלות חום ללא תסמינים אחרים. במחקר הנוכחי בדקו 369 דגימות דם של ילדים חולים ומצאו אצל שלושה מהם נגיף קורונה שמוכר מחזירים בלבד.
מבין ארבע הקבוצות של נגיפי קורונה (אלפא, בטא, גמא ודלתא), עד היום היה ידוע רק על נגיפי אלפא ובטא שמדביקים בני אדם – כולל הנגיפים שעברו מכלבים וחתולים. הנגיף הזה, PDCoV, הוא מסוג דלתא. זה הדיווח הראשון של נגיף כזה שמדביק בני אדם, אם כי מדובר במחלת חום קלה בלבד ללא תסמינים נוספים
הממצא הזה מטריד במיוחד מכיוון שמבין ארבע הקבוצות של נגיפי קורונה (אלפא, בטא, גמא ודלתא), עד היום היה ידוע רק על נגיפי אלפא ובטא שמדביקים בני אדם – כולל הנגיפים שעברו מכלבים וחתולים. הנגיף הזה, PDCoV, הוא מסוג דלתא. זה הדיווח הראשון של נגיף כזה שמדביק בני אדם, אם כי מדובר במחלת חום קלה בלבד ללא תסמינים נוספים.
לבסוף, מחקר על נגיף הקורונה הקרוב ביותר ל-SARS-CoV-2 - נגיף בשם RaTG13 שמקורו בעטלפים - מצא שחלבון הספייק של נגיף זה מסוגל להיקשר לקולטן ACE2, שבאמצעותו חודר נגיף SARS-CoV-2 לתאים. כלומר, יש סיכוי גבוה שהנגיף הזה מסוגל גם הוא להדביק בני אדם. החדשות הטובות הן שבשל הדמיון הרב, נוגדנים שנוצרים נגד SARS-CoV-2 מגנים גם מנגיף זה. כלומר, מי שחלה בקורונה השנה או קיבל חיסון, ככל הנראה מוגן גם מהנגיף RaTG13.
המעבר של נגיפים קורונה בין חיות שונות, ומחיות לבני אדם הוא אירוע נפוץ. רק בשני העשורים האחרונים חווינו כבר שלוש מגפות קורונה, והמחקרים שהזכרנו כאן מצביעים על לפחות עוד שלושה מקרים ידועים של מעבר נגיפי קורונה חדשים לבני אדם, למרבה המזל בלי שהם רכשו כנראה את היכולת לעבור ישירות בין בני אדם.
לכן חשוב לקיים מעקב מתמיד אחר נגיפי הקורונה ולנטר בני אדם החולים במחלות מחשידות, כדי לעצור את המגפה הבאה מוקדם ככל האפשר. בנוסף, חשוב להמשיך במחקר על חיסונים ועל תרופות נגד נגיפים, שיוכלו לשמש לטיפול במקרה הצורך.
הכותב הוא עמית מחקר במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון
