כמעט כל פוסט של הורים שקשור לילדים שלהם כולל את המילה "אני".
- "הם כל ערב אוכלים את אותו הדבר! אני ממש רוצה לגוון להם והם לא רוצים שום דבר אחר".
- "הוא לא מוכן להקשיב לי, אני משתגעת".
- "לקחתי את הילד לקנות נעליים והוא התעקש על נעליים שאני ממש לא אהבתי. התחלנו להתווכח בחנות".
יש עוד אינסוף דוגמאות, כאשר ברובן הפתרון היה מגיע מהר יותר ויעיל יותר לאורך זמן אם ההורים היו עוצרים ומסתכלים על הרצון והצורך של הילד ולא על שלהם. כלומר, מוציאים את המילה "אני" מהמשוואה.
הילדים שלנו הם אנשים בפני עצמם. נכון, אנחנו מגדלים אותם, מלמדים אותם ומחנכים אותם וגם בשנים הראשונות בוחרים ומחליטים עבורם, כך שכשמגיע הרגע שהם מתחילים לבחור בעצמם - וזה לרוב מגיע בהפתעה, קשה לנו לשחרר. מדובר בהרגשה טבעית של הורים שפתאום הגוזל הקטן שלהם שהיה צריך שיגוננו עליו הפך לאפרוח שפורח בעצמו.
תנו להם מרחב בחירה
תהליך ההתבגרות הוא תהליך טבעי, גם אם הוא מתחיל כשלנו ההורים פחות נוח, והחוכמה היא להתמודד איתו ולא להתנגד לו. אחד הדברים הראשונים שצריך לעשות זה להוציא את עצמינו מהמשוואה, בחלק מהדברים לפחות, ולקבל את העובדה שהם בוחרים ומחליטים מעכשיו. אנחנו שם בשביל לתמוך, לקבל, להכיל ולסרב, תוך כדי הסבר והבהרה למה סירבנו.
קראו עוד:
ככל שתאפשרו להם יותר מרחב בחירה, תלמדו אותם לקבל החלטות, להתנסות בדברים חדשים, לגבש דעה ולא להיות תלויים במה שאתם אוהבים, רוצים או חושבים שטוב עבורם, כך הם יפתחו עצמאות.
זה לא אומר שהם יתחילו לבחור בגיל שנתיים באיזו משחת שיניים לצחצח או מתי ללכת לישון אבל גם בגיל שנתיים תוכלו לשחרר בחלק מהדברים, כמו למשל לאפשר להם לבחור איזו בובה לקחת לגן, מה לאכול לארוחת ערב (בחירה מתוך מספר מצומצם של אפשרויות כמובן) ואם אתם ממש משחררים - מה ללבוש כשיוצאים מהבית.
הם צריכים לגבש את ה"אני" שלהם
אם תמשיכו להחליט עבורם כי לכם זה מתאים או לא מתאים - הם לא יצליחו לגבש את ה"אני" שלהם ויהיו תקועים במה שאתם אוהבים יותר ואוהבים פחות. מעבר לזה, אתם תפתחו אצלם אנטגוניזם – "אמא שלי לא אוהבת שאני...", אבא שלי מעדיף...".
אז איך נמנעים מזה ומסייעים להם לגבש את הבחירות שלהם? בהתאם לגבולות הברורים שלכם, על מה אתם מוכנים לוותר ובהתאם לגיל של הילד החליטו מה הם התחומים שהם יכולים לקבל בהם החלטה.
אם לבוש ונראות חיצונית מאוד חשובה לכם, ואתם לא רוצים לאפשר להם לבחור בחנות מכל מה שקיים בה, העמידו בפניהם שתי אופציות לבחירה ששתיהן מקובלות עליכן וכך הם בוחרים את מה שהם אוהבים.
אם אתם יכולים לשחרר בנושא הלבוש - אפשרו להם לבחור, ובמקביל הימנעו מלהביע את דעתכם אם לא נשאלתם. ברגע שאפשרתם להם לבחור בגד או כל פריט ובחרו את מה שהם אוהבים, אם תגידו להם "אני לא אוהבת את הצבע" או "אני הייתי בוחר את החולצה השנייה", אתם מבטלים את הבחירה שלהם.
נכון, זה קשה לנו כאנשים אינדיבידואליים להפסיק לומר "אני" ולאפשר להם לבחור חופשי כשכל הגוף שלנו "צועק" שהבחירה לא נכונה אבל רגע לפני שאתם עוצרים אותם בדקו עם עצמכם מהי הסיבה שאתם נגד הבחירה שלהם ואם אתם בכל זאת יכולים לאפשר אותה. הדרך הנכונה לעשות זאת היא קודם כל להוציא את עצמכם מהמשוואה.
