המזונות האלה מתחפשים, ולא רק בפורים. הצבע של אריזת המוצר, המיקום שלו בחנות, הכיתוב על גבי האריזה - כל אלו משפיעים עלינו בזמן הקניות בסופר השכונתי. כשהמוצר נמצא בשטח המתויג כ"אזור בריאות״ - לרוב צבוע בירוק עם כיתוב בולט על גבי האריזה שכולל את המילה ״ללא״ - אנחנו בטוחים שמדובר במוצר בריא, מזין, כזה שמכיל רכיבים נהדרים שיעשו לגופנו טוב, ומאידך אינו מכיל רכיבים הידועים כמזיקים. לעיתים המוצר גם נתפס בעינינו כמסייע לירידה במשקל.
אותם אלמנטים שגורמים למוצר להיות ממוצב ומתויג כבריא, מקנים לו "הילת בריאות" – אותה הילה שמרחפת מעל המוצר ונותנת לצרכנים תחושה שמדובר במוצר בולט בעדיפותו על פני אחרים. אלא שכמו בחיים, גם במקרה הזה אין לדעת מה יש בקנקן, ולא תמיד מה שנראה נוצץ הוא זהב. במקרה הטוב, קריאה מעמיקה ברשימת הרכיבים שעל האריזה תגלה לנו שהמוצר אמנם נראה ומרגיש מזין, אבל הוא לא ממש כזה. במקרה הפחות טוב, שהוא הנפוץ יותר, לא נשקיע כלל בקריאה מעמיקה, שכן האותיות קטנות מדי ודורשות ידע מקדים או מחשבון זמין.
אנחנו חיים בעידן שבו הצרכנים הם קהל מודע ולעיתים גם שוחר בריאות, ומצד היצרנים יש חובת סימון מזונות על פי חוק. ועדיין, יש סדקים שבאמצעותם יכול היצרן למצב מוצר כבריא באמצעות ניסוח מסוים או בדרכים אחרות - אף שהאמת שונה לגמרי. אז אילו מזונות זוכים לכתר הבריאות אף שהם לא ראויים לו?
מוצרים ללא סוכר
מדובר בעוגות, בעוגיות, בוופלים, בשוקולד ועוד. בדרך כלל הם מכילים תחליף סוכר רב כהלי (סורביטול, מלטיטול וכדומה), שאכן מכיל פחות קלוריות, אבל לעיתים יש צורך בכמות גדולה יותר שלו כדי להגיע לרמת המתיקות הדרושה. המוצר מכיל גם כמות שומן גבוהה, שיכולה להגיע ל-30%, ולעיתים גם נתרן ברמות מפתיעות.
סוכר רב כהלי בדרך כלל מעלה במידה פחותה יותר את רמות הסוכר בדם ביחס לסוכרים "רגילים", אלא שמדובר בתופעה אינדיבידואלית המשתנה מאדם לאדם. חולי סוכרת צריכים לבדוק מהי ההשפעה שלו עליהם, ובהתאם, להגביל את הכמות.
מוצר ללא סוכר בדרך כלל מכיל אותה כמות קלוריות כמו מוצר מקביל עם סוכר ״רגיל״, אבל כשאנחנו צורכים מוצר ללא סוכר, הנטייה היא להרשות לעצמנו לאכול ממנו יותר - ולצרוך יותר קלוריות. עודף קלוריות מתורגם להשמנה. תופעות לוואי אפשריות של סוכרים רב כהליים: כאבי בטן, שלשולים ואי נוחות במערכת העיכול.
מוצרים ללא תוספת סוכר
מדובר במיצים או בריבות המכילים סוכר פרי ולעיתים גם תוספת סוכר מיץ או רכז פרי - אבל לא סוכר שמוסף חיצונית. אין זה אומר שאין סוכר במוצר. נהפוך הוא: מדובר במוצר עתיר סוכר שמגיע ממיצוי ומריכוז הפרי עצמו, ללא נוכחות הסיבים הבריאים הקיימים בפרי הטרי. הכיתוב "ללא תוספת סוכר" נראה אטרקטיבי ומפתה, ולעיתים הוא מבלבל אותנו עם הכיתוב ״ללא סוכר״ (הבעייתי כשלעצמו) וגורם לנו לשלוף דווקא את המוצר הזה מהמדף.
8 צפייה בגלריה
גם אם כתוב שהמיץ שבקנקן הוא ללא תוספת סוכר, זה לא אומר שאין בו סוכר
(צילום: shutterstock)
חטיפי בריאות ואנרגיה
האמנם אלו חטיפי בריאות? לא בטוח. אנרגיה? אולי כן, מכיוון שפחמימות פשוטות נותנות לגוף בוסט של אנרגיה זמינה.
זהו ז'אנר מוצרים פופולרי, הכולל הרבה אפשרויות. הקטגוריה נתפסת כבריאה ומזינה וברובה - שלא בצדק. רבים מהמוצרים מכילים שוקולדים מסוגים שונים, אגוזים, שקדים וגרעינים, גרנולה ורמות סוכר ושומן גבוהות. לעיתים אריזה אחת מכילה שני חטיפים או יותר, אבל הכיתוב מתייחס לערכים של חטיף אחד בלבד, כך שבמקרה הטוב יש צורך לחשב, ובמקרה הפחות טוב אנחנו פשוט לא מודעים לזה וחושבים שאכלנו פחות.
ההתייחסות הנדרשת לחטיפים כאלו היא כמו לממתק, אבל העובדה שהם נמכרים באריזות אישיות (לרוב כמוצר בודד) מסייעת ליצירת מסגרת וגבול אכילה ברור בהשוואה לממתקים ולחטיפים באריזות גדולות. בקטגוריה הזו כדאי להעדיף את אלו שמכילים רכיבים טבעיים כמו שיבולת שועל, אגוזים וזרעים טבעיים ואינם מכילים שוקולד, ושתכולת הקלוריות לחטיף נעה בטווח שבין 79 ל-90 קלוריות.
גרנולה
היא נחשבת למזון בריאות, משולבת כמעט בכל תפריט בריא ומהווה חלק מארוחת בוקר בריאה בבתי קפה נחשבים. אבל האמנם זה מזון בריאות? לא בהכרח.
נעשה סדר. מדובר בפתיתי שיבולת שועל, שהם בהחלט בריאים ומזינים בזכות תכולת הסיבים הרבה והאינדקס הגליקמי הנמוך שגורם לעלייה איטית ברמות הסוכר בדם ולשובע. עם זאת, הפתיתים הללו עוברים תהליך טיגון והמתקה באמצעות שומן וסוכר. לתערובת מוסיפים גם פירות יבשים, פיצוחים קלויים ואולי אף מסוכרים, צ'יפס בננה, קוקוס, שוקולד ועוד. מדובר בהרבה מאוד שומן, סוכר וקלוריות. ומכיוון שמדובר במזון פחמימתי מתוק, קריספי ומתפצח - קשה להפסיק לאכול ממנו.
האופציה הבריאה יותר היא לקחת פתיתי שיבולת שועל גסים ולקלות אותם בתנור עם מעט שמן וסילאן. ניתן להוסיף פירות יבשים חתוכים שלא עברו המתקה, יוגורט עם מעט שקדים או אגוזים טבעיים - וכך ליהנות מטעם טבעי ובריא באמת.
עוגיות מחיטה מלאה
גם הן נמכרות באזור הנחשב "בריא" בסופר. הן מכילות אמנם יותר סיבים תזונתיים בזכות עובדת היותן אפויות מקמח מלא - אבל אין זה אומר שהן לא מכילות קמח לבן וגם הרבה סוכר ושומן, כך שהתוצאה היא הרבה מאוד קלוריות.
על פי רשימת הרכיבים ניתן לדעת ממה מורכבת העוגייה. הרכיבים מופיעים על פי כמותם במוצר בסדר יורד, כך שרכיבים המופיעים במקומות הראשונים נמצאים במוצר בכמות גדולה. העובדה שיש קמח מלא בעוגייה, אינה מעידה שהיא בריאה יותר או מכילה פחות קלוריות ביחס לעוגייה דומה המכילה קמח לבן.
8 צפייה בגלריה
קריאה מעמיקה של רשימת הרכיבים שעל גבי העטיפה יכולה לענות על הרבה שאלות
(צילום: shutterstock)
שניצל תירס
הוא נתפס כאופציה בריאה לאנשים שלא אוהבים לבשל או שאין להם זמן לכך. הוא נתפס גם כתחליף ראוי לחלבון, בעיקר לצמחונים ולטבעונים שלא צורכים חלבון מן החי. אבל חשוב לדעת שמדובר במוצר אולטרה מעובד. בנוסף, הרכיב העיקרי פה הוא פחמימה ולא חלבון - תירס ופירורי לחם. המוצר עובר טיגון ראשוני במפעל, ואחריו הקפאה. לחלוטין לא מדובר במוצר המהווה תחליף ראוי לחלבון כמו עוף או בשר. למעשה, מי שאוכל שניצל תירס, כדאי שיידע שמדובר בתחליף לפחמימה, אבל יש אופציות ראויות יותר: בטטה, בורגול, אורז, תפוח אדמה ועוד.
פריכיות אורז
אחד המוצרים המזוהים ביותר עם דיאטה. כמעט כל מי שרוצה לרדת במשקל, מכניס אותן הביתה - אבל אין צורך. אומנם, בפריכית אחת יש כמות קלוריות נמוכה יחסית, וככל שהיא קטנה ודקה יותר, הכמות נמוכה יותר - אבל דווקא משום כך יש נטייה לחסל חבילה שלמה בקלות, וחבילה שלמה היא בלתי דיאטטית לחלוטין.
לפריכית האורז, שהיא פחמימה המורכבת מאורז, יש אינדקס גליקמי די גבוה, מה שאומר שאכילתה גורמת לעלייה חדה ברמת הסוכר בדם. המשמעות היא קריטית עבור חולי סוכרת, אבל לא רק עבורם. מדובר במזון, שככל שנאכל ממנו, כך נהיה רעבים יותר ונצרוך עוד ועוד - מעין מעגל קסמים מרושע כזה. והתוצאה: רעב.
אז אם כבר פריכית, כדאי להגביל לאריזות אישיות ולהעדיף את אלו המתבססות על קטניות או על דגנים מלאים. כדאי גם להוסיף לפריכית חלבון כמו גבינה 5% או שומן בריא כמו אבוקדו, וכך להוריד את האינדקס הגליקמי ולהגביר את השובע.
דגני בוקר
זכו לתהילה בזכות פרסום ושיווק מדויקים לקהלי יעד מפולחים, וממוצבים כבר שנים כארוחת הבוקר האולטימטיבית, בעיקר לילדים ולבני נוער. התפיסה היא שמדובר במזון הבריא ביותר לארוחת הבוקר, אבל יש המון סוגים של דגני בוקר, ורובם אינם בריאים: הכוונה היא בעיקר לאלה שחביבים עלינו ועל ילדינו ומכילים הרבה סוכר, מיני שוקולדים, אגוזים או שקדים מסוכרים ועוד.
מדובר במזון אולטרא מעובד בעל רשימת רכיבים ארוכה. במקרה של דגנים בטעם דבש או יוגורט, יש חומרי טעם וריח המקנים תחושה של טעמי דבש או יוגורט ואינם מכילים את הרכיב המקורי. מבין דגני הבוקר, מעט מאוד בריאים באמת: מדובר באלה שמכילים דגנים מלאים ולכן מכילים יותר סיבים, פחות סוכר ופחות שומן, כך שטעמם פחות אטרקטיבי. חשוב לציין שטעם הוא עניין של הרגל, ובהחלט ניתן לאמן את הבלוטות הרלוונטיות.
מוצרים ללא גלוטן
הגיעו לעולמנו בעיקר בעקבות חולי הצליאק, שאינם יכולים לצרוך גלוטן, אבל מי שאינו סובל מרגישות או מאלרגיה לגלוטן - אין סיבה שיצרוך מזונות ללא גלוטן. אנשים שמורידים את כמויות הגלוטן בתפריט היומי שלהם, חשים לעיתים הקלה מבחינת תופעות מציקות מאזור מערכת העיכול, אבל אין יתרון בצריכה גורפת של מוצרים ללא גלוטן. העובדה שאין גלוטן במוצר, לא הופכת אותו לבריא יותר.
יש פחמימות שבאופן טבעי אינן מכילות גלוטן, כמו תפוח אדמה, בטטה, תירס או אורז: אלו אופציות מצוינות לכל תפריט. אבל כשמדובר במזון מעובד או אולטרא מעובד, שמצוין על גבי האריזה שהוא ללא גלוטן - חשוב לדעת שבדרך כלל יש בו קמח חלופי לחיטה, כך שהוא מכיל פחמימה ושומן בכמויות לא קטנות מאלה שקיימות במוצרים המכילים גלוטן. מכאן, שמבחינה קלורית אין עדיפות למוצר ללא גלוטן. גם פה יש לקרוא את רשימת הרכיבים והערכים - כלומר, את האותיות הקטנות.
