היי אנשים, אני לוקץ׳. אני מוזיקאי וקומיקאי שמקפץ בין תוכניות טלוויזיה שונות ושר שירי ראפ מצחיקים על השפים המובילים בישראל. בעל כורחי, סימן ההיכר הגדול שלי הוא עודף המשקל הקיצוני שלי, בו, עודף משקל שאני מתמודד איתו ומנסה לטפל בו מגיל 10.
בטור הזה שלי אני רוצה לדבר איתכם על ניתוח לקיצור קיבה מסוג שרוול, על החוויה שלי ממנו, ולהציג מעין מדריך קצר למשתמש, שהלוואי שהיה לי או למישהו ממכריי לפני שעברתי אותו. לפני הכל, חשוב לי לציין שמדובר בניתוח מצוין ואחת האופציות הטובות שעומדות בפני אנשים בעודף משקל קיצוני כמו שלי, ושלמרות הטענות שיש לי, אני שמח שעברתי אותו. הוא שיפר משמעותית את חיי.
דו"ח ההשמנה קובע שמחצית מהישראלים נמצאים במצב של עודף משקל. מנגד, תעשיית הדיאטה מועדת לכישלון. בערך 95 אחוז מהאנשים שנמצאים בעודף משקל משמעותי שיעשו דיאטה, לא יצליחו להתמיד בה או לחילופין יתמידו בה ויעלו את המשקל בחזרה במהלך חמש השנים הבאות.
סיכויי ההצלחה להרזיה גדלים כשמדובר בניתוחים בריאטריים, הפופולרי והמוצלח שבהם הוא ניתוח השרוול. אבל מה באמת מספרים לכם כשאתם מתייעצים עם הרופאים לגבי הניתוח? וכמה זה קרוב למה שבאמת יקרה? הבדל של שמיים וארץ. כשמן מקצועי וכעיתונאי חובב, החלטתי לספר לכם את כל הדברים שלא סיפרו לי לפני שעברתי קיצור קיבה, מידע שהיה עוזר לי לרדת יותר במשקל, לשמור על אופטימיות ולעלות פחות מהמשקל בחזרה בהמשך הדרך.
בשנת 2011 הגעתי למשקל שיא של 230 ק״ג. לאחר ניסיונות רבים של דיאטות שתמיד כשלו לאורך זמן ובעצתם של אנשי מקצוע רבים, החלטתי לעבור ניתוח שרוול. למרות שהמנתחת שלי הייתה מאוד מקצועית ועשתה עבודה מצוינת, הצוות המלווה מסביב בנה לי מצג שווא שגרם לי לעיתים לזלזל בתהליך ולחשוב שלא משנה מה אני אעשה - אני ארד במשקל אחרי הניתוח.
בבית החולים הבטיחו לי שאקום מהניתוח רענן, שזה שום דבר וכלום, שאני אשמח שעשיתי את הניתוח מהרגע הראשון, שהקיבה לא מתרחבת ושהירידה מובטחת ושהיא תימשך. הם גם שלפו בפניי סטטיסטיקות שגויות לגבי סיכויי ההצלחה של הניתוח וטענו שלאחר ניתוח שרוול אין כמעט סיכוי להעלות את המשקל בחזרה.
בפועל, עברתי לא פחות מסיוט. התעוררתי מניתוח השרוול למציאות חדשה לגמרי. תהליך ההחלמה מהניתוח לא היה פשוט וקליל כמו שתיארו ודרש המון הסתגלות. בתור אדם שאהב לשתות כמויות גדולות של מים, מצאתי את עצמי מתקשה לשתות יותר מחצי כוס קטנה. תופעת לוואי ידועה שלא דיברו איתי עליה, היא חוסר היכולת לשתות מים מכיוון שיש להם טעם מתכתי. זו תופעה שעוברת בשלב מסוים, אבל דוחקת אותך לתקופה מסוימת לשתייה מתוקה. במקביל, בגלל שהירידה ״מובטחת״, הייתי בראש שקט ולא ניסיתי להיגמל מההרגל המגונה ומבזבוז הקלוריות.
כשיוצאים מהניתוח, הכמויות שניתן לאכול מאוד קטנות. מכיוון שבבית החולים מתעקשים שהכמויות לא יגדלו כי הקיבה לא מסוגלת להתרחב, לאחר הניתוח עשיתי מעט מאמצים לסגל לעצמי בחירות יותר בריאות, טעות מאוד גדולה שעלתה לי בעלייה במשקל לאחר תקופה מסוימת.
עוד תופעה שקרתה לי (ולא רק לי) היא חרטה גדולה על שעשיתי את הניתוח בתקופה ההחלמה שלאחריו. מה שמאוד הקשה עליי הוא ההרגשה שהייתי לבד בעניין, כי לפני הניתוח מספרים לך כמה קל ונפלא הולך להיות לך, אז מעבר לחרטה על הניתוח עצמו, הרגשתי שונה ופחדתי שמשהו לא בסדר איתי, כשבעצם התחושות הן נפוצות מאוד לקרב מקוצרי קיבה בהחלמה.
סבלתי מדיכאון ומחרדה בתקופת ההחלמה, שעברו אחרי כחודש, כשיכולתי ליהנות שוב מאוכל והגוף היה במסלול החלמה מהיר יותר. אם הייתי יודע שצפויה לי תקופה זמנית של דיכאון וחרדה, התקופה הייתה עוברת עליי בקלות יחסית, כי הייתי יודע שההרגשה השלילית היא זמנית, אבל שוב, במרכז ההכנה לא הכינו אותי לדבר כזה, רק מכרו לי חלומות. חשוב לי לציין שהמרכז שעברתי בו היה מלא באנשים טובים שעושים עבודה חשובה, אבל אם הם היו טורחים להכין אנשים בצורה טובה יותר לניתוח, התוצאות היו הרבה יותר טובות ולמטופלים היה הרבה יותר קל.
"אני שוקל יותר ואני חכם יותר"
כשהתחלתי את התהליך שקלתי 230 ק״ג. לאחר שנה וחצי ירדתי למשקל של 150 ק״ג, אבל פתאום הירידה הפסיקה. מאוד נבהלתי כי המשכתי להתאמן, אבל כן שמתי לב שהכמויות שאני אוכל גדלו. בהתחלה הייתי בהכחשה, אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות, הרי הקיבה לא מסוגלת להתרחב לאחר ההליך. גיליתי שהיא מסוגלת גם מסוגלת, ואם הייתי יודע זאת מראש הייתי מתנהל אחרת לגמרי לאורך כל התהליך.
היום אני 9 שנים אחרי הניתוח ושוקל 190 ק״ג. אני שוקל יותר ואני חכם יותר, לכן כשניסו לדחוף לי ניתוח שני, לא הקשבתי לצוות בית החולים ועשיתי מחקר בעצמי. הייתי בהלם ממה שגיליתי.
בבית החולים טוענים שלניתוח "מיני מעקף קיבה" לאחר ניתוח שרוול יש 95 אחוזי הצלחה בירידה של כמעט כל המשקל העודף. בפועל, הירידה מאוד איטית ורבים מהמנותחים מספרים על ירידה של קילוגרמים בודדים, אם בכלל.
כשהצוות בבית החולים הפנה אותי למחקר שתומך בזה, בדקתי מי עשה את המחקר המהולל וגיליתי שמי שערך את המחקר שהם מציגים, הוא לא אחר ממי שהמציא את ניתוח מעקף הקיבה עבור מנותחים חוזרים. הבנתם? זה כאילו שאני אעשה מחקר, מי הראפר הכי טוב בארץ ואני אגיד שאני. ברגע שיש אינטרס כל כך גדול של אדם כלשהו בנושא, הוא צריך להיות פסול מלעשות מחקר. זה בוודאי לא מחקר שבית החולים צריך להציג למטופל פוטנציאלי. אמרתי תודה אבל לא תודה. היום אני ממשיך לנסות לרדת בדרכים המסורתיות.
לסיכום, אם אתם או מישהו מהקרובים לכם מתכנן לעבור ניתוח בריאטרי אני מפציר בכם:
1. לקרוא את כל המידע בנושא בעצמכם.
2. לקחת בעירבון מוגבל את מה שבית החולים מספר לכם.
3. להיות מוכנים נפשית, זה תהליך לא פשוט שלעיתים כרוך בדיכאון ובסבל פיזי.
4. להבין שניתוח זה לא קסם, הקיבה בסופו של דבר תחזור להתרחב וחלון הזמן שהניתוח מקנה לכם לרדת במשקל הוא מוגבל.
5. להקיף את עצמכם בסביבה תומכת ולא שופטת ככל האפשר, התהליך הזה קשה גם ככה.
6. לנסות ולהקנות לעצמכם הרגלים בריאים ככל הניתן.
7. להתחיל להתאמן, זה מאוד עוזר לגוף להירפא. האימונים מכניסים מוטיבציה שתעזור לכם להתמיד בתהליך, ובכלל - זה בריא מאוד.
8. לא להתבייש להיעזר באנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, בין אם זה פסיכולוגים, פסיכיאטרים או אפילו קואוצ'רים. התהליך הזה לא פחות בראש מאשר בגוף והשנה היא 2020, אין סיבה להתבייש ולבקש עזרה.
אני לוקח אחריות מלאה על התהליך שלי ולא חושב שבגלל בית החולים עליתי במשקל, אבל אני כן יודע שאם הייתי מוכן לזה יותר ואם הייתי מקבל את כל המידע הרלוונטי, הייתי מצליח לרדת יותר ולהעלות פחות בהמשך. חשוב לי להוסיף שאני כן שמח שעברתי את ניתוח השרוול, זו הייתה החלטה נכונה ואין לדעת לאיזה משקל שיא הייתי מגיע בלעדיו, מעבר לזה לניתוח היה חלק חשוב בתהליך שלי לקבל ולאהוב את עצמי בכל משקל, תהליך שלקח לי שנים רבות ודרך מאוד ארוכה.
אני ממליץ בחום לאנשים בעודף משקל קיצוני לפחות לשקול את הניתוח הזה, הוא יכול לתת פוש רציני ולשפר את המצב שלכם, גם הפיזי וגם הנפשי. עם זאת, יש דברים שעדיף לדעת לפני, ומעבר לכתבה הזאת - שאני מאמין שתוכל לעזור לכם - תחקרו לעומק. גם רופאים הם בני אדם ויש עצות שהרופא הכי מומחה לא יוכל לתת כמו אדם מן השורה שעבר חוויה דומה.
עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ׳. תהיו בריאים.
