בשיתוף מדטרוניק
רבות כבר דובר על מחלת הסוכרת והשפעותיה ההרסניות. "המגפה של המאה ה-21", נוהגים לכנות אותה ולא בכדי – את תהילתה המפוקפקת היא קנתה בזכות ולא בחסד.
מחלה זו על שני סוגיה מביאה לפגיעה קשה במערכות הגוף, בין השאר היא גורמת לטרשת עורקים, עיוורון, קטיעת גפיים ואף לפגיעה בכליות ובמערכת העצבים. עם זאת, ובמבט ממוקד יותר על סוכרת סוג 1, ישנו דבר אחד המבדל אותה משאר המחלות והופך אותה לקשה במאות מונים: שילוב שגרת הטיפולים האינטנסיבית בחיי היום יום.
"סוכרת סוג 1, מה שבעבר נקרא סוכרת נעורים, קיימת בכל הגילאים", מסביר ד"ר רועי אלדור, מנהל היחידה לסוכרת במכון לאנדוקרינולוגיה, מטבוליזם ויתר לחץ דם בבית החולים איכילוב. "מדובר במחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את הלבלב ואת התאים שמייצרים אינסולין. הורמון זה אחראי על הכנסת הסוכר שבגופנו לתוך תאי הגוף, בלעדיו רמת הסוכר בדם עולה והתאים מרגישים רעב, מה שגורם למגוון סיבוכים".
מה למשל?
"אי אפשר לחיות בלי אינסולין. עד שהצליחו לבודד את האינסולין לפני מאה שנה אנשים גוועו למוות. בזכות האינסולין הם חיים היום חיים מלאים. בעידן המודרני אם אדם חולה לא מזהה את רמת הסוכר הוא חשוף לסיבוכים ארוכי טווח של המחלה כמו פגיעה בכלי דם, כליות, עיניים, קטיעות. היא פוגעת בכל האיברים בגוף, אין איבר שיכול להתחמק ממנה".
התלות הקריטית הזו של הגוף באינסולין היא למעשה מה שהופך את שגרת הטיפולים במחלה לכה דורשנית. "המטופלים צריכים להחזיר את האינסולין לגוף, לקבל את מנת האינסולין שלהם מבחוץ, ואת זה עושים על ידי הזרקה שלו לגוף", מרחיב אלדור, "הבעיה היא שהאינסולין משנה את רמתו בהתאם למה שאנחנו אוכלים והדבר דורש מעקב יומיומי צמוד. למשל, אחרי ארוחה גדולה של פחמימות, רמת האינסולין בגוף עולה על מנת להכניס את הסוכר שאכלנו בארוחה לתוך התאים".
אם כך, חולי סוכרת בעצם צריכים להיות רופאים של עצמם ולהיות בבקרה על מצבם הרפואי באופן תדיר. יום-יום, שעה אחר שעה, דקה אחר דקה.
"אין מחלה שבה החולה אחראי כל כך על הטיפול שלו עצמו וצריך להתעסק בו מהבוקר עד הלילה כמו סוכרת סוג 1", קובע אלדור. "עצם ההתעסקות במחלה יוצר עומס מחלתי. לצורך הדוגמא ניתן להשוות זאת חס וחלילה לחולה שסובל מסרטן עם גרורות. הוא הולך לקבל טיפול במכון האונקולוגי, חוזר הביתה וחוץ מלקחת כדורים אין לו מה לעשות. לעומת זאת, אנשים סוכרתיים צריכים להתעסק במחלה כל הזמן ולהיות במעקב צמוד אחר שגרת התזונה שלהם. החיים הופכים לשורה של החלטות יומיומיות".
"איכות החיים שלי השתנתה מהקצה אל הקצה"
ליאור טייטלר, בן 49 מרמת השרון, למד על בשרו במשך שנים את מחיר ההתעסקות היומיומי במחלה. "בגיל 21 אובחנתי כחולה בסוכרת נעורים", הוא מספר. "לקחתי מאוד ברצינות את הנושא. אנשים לא לוקחים אותה ברצינות, או מעדיפים לא להתייחס אליה, להתעלם. הבעיה היא שסוכר גבוה בדם לאורך תקופה יוצר בעיות אדירות לגוף. מהרגע שקיבלתי את הבשורה ידעתי שאני לא מוותר בקטע הזה, אך הסוכרת שלי היא די פראית בבסיסה. הגעתי למצבים שהייתי מזריק אינסולין שבע, שמונה, תשע פעמים ביום רק כדי לנסות לאזן את עצמי".
על אף שהקדיש ביתר שאת את זמנו למעקב וניטור רמות הסוכר בדמו מצא עצמו טייטלר מתקשה עד מאוד. "אני זוכר את עצמי אומר לאשתי המון פעמים שהעבודה הראשונה שלי זה הסוכר ורק אחר כך יש לי קריירה. ממש הרגשתי שאני כל הזמן עובד בלשמור את עצמי מאוזן", הוא משחזר.
לפני כ-15 שנה הוא קיבל את משאבת האינסולין הראשונה שלו, שסימנה עליית מדרגה בטיפול במחלה. עם זאת, הטכנולוגיה של השנים דאז לא הייתה מפותחת דיה על מנת לתת מענה מלא לצרכיו. המשאבה אמנם סיפקה לו מנות אינסולין קבועות במרווחי זמן קבועים ומנעה ממנו את הצורך בזריקות באופן תדיר, אך היא אינה הייתה מדויקת מספיק, או עצמאית באופן שיפטור אותו מהמעקב הצמוד אחר התזונה שלו.
"הטכנולוגיה הייתה קיימת אבל באופן מאוד פרימיטיבי", הוא נזכר, "זו הייתה משאבה שלפי תכנית קבועה הזריקה לי אינסולין לפי שעות היום, אך כשהייתי אוכל עדיין הייתי צריך לקבוע לה בהתאם לכמות הפחמימות שאכלתי כמה אינסולין להזריק. בנוסף, ישנו קושי גדול בקבלת מנות אינסולין קבועות. למשל, המשאבה ידעה שבשש בערב אני צריך לקבל יחידת אינסולין או שתיים כי הריאות והעיניים צריכות לעבוד, אך יש ימים שאני עייף יותר, או שאני חולה. ומה אם אני בפעילות גופנית? יש גם הבדל בין סופ"ש ליום עבודה. החיים הם מאוד דינמיים וכל יום נראה אחרת. אי אפשר להסתמך על תוכנית אחת".
עם התפתחות הטכנולוגיה, כך גם הישועה של טייטלר לא איחרה לבוא. בשנים האחרונות גל של פיתוחים הביא לעליית מדרגה בטיפול בחולי סוכרת מסוג 1. המשאבות הפרימיטיביות של פעם הפכו למערכות בעלי סנסורים חכמים שיודעים לנטר בעצמם את כמות הסוכר בגוף. המערכות הראשונות אמנם לא התהדרו ביכולות מרשימות ורק התריעו לחולים על עלייה ברמת הסוכר בגוף, אך המערכות החדישות יותר כבר ידעו להפסיק את זרימת האינסולין באופן עצמוני כאשר זיהו שרמת הסוכר בגוף מתקרבת לגבול התחתון.
הפיתוח האחרון, שאושר לשימוש בישראל ממש לפני רגע, מהווה בשורה של ממש. מדובר על מערכת חכמה בעלת בינה מלאכותית המדמה את פעולותיו של לבלב אנושי ועל כן זכתה לשם "לבלב מלאכותי" (מערכת מינימד G780). מערכת זו מנטרת באופן תדיר את רמת הסוכר בגוף, 288 פעמים ביממה, ובהתאם לכך מחליטה באופן אוטומטי על מינון האינסולין הנדרש.
"עד היום המשאבה לא ידעה כמה אינסולין להזריק – היו צריכים לתכנת אותה", אומר ד"ר אלדור, היום האלגוריתם כבר מתכנת את עצמו, לומד את המטופל באופן תדיר ומגיב לאיך שהוא מתנהג שזה מדהים"
איך המערכת עובדת?
"יש מד סוכר רציף שמודד את הסוכר באופן קבוע בנוזל הבין תאי מתחת לעור. הוא מעביר נתונים למשאבה והיא מחליטה בהתאם כמה אינסולין להזריק. המטופל יכול להודיע מראש למערכת שהוא הולך לאכול כמות מסוימת של פחמימות ובהתאם לזה היא תייעץ לו כמה אינסולין להזריק. גם אם הוא לא יעשה את מה שהיא אומרת האלגוריתם מספיק חכם כדי לפצות במתן יותר או פחות אינסולין בהתאם לרמת הסוכר המשתנה בדם".
מחקרים שהתבצעו על מערכת הלבלב המלאכותי החדשה מצאו כי מטופלים אשר משתמשים בה נמצאים ב-76% מהזמן שלהם בטווח הנורמה של רמות הסוכר (TIME IN TANGE) – נתונים שטרם נרשמו באמצעות טכנולוגיות לניהול סוכרת עד כה.
"המשאבה היום יודעת לשמור אותי בטווח הרצוי מעל 80% מהזמן שזה הישג עצום", מכריז טייטלר. יש לך חמ"ל של ממש שמנטר הכל. בגלל זה קוראים לה הלבלב המלאכותי, היא ממש מדמה את פעולתו של הלבלב.
"אני עדיין חולה בסוכרת, עדיין מודד סוכר פעמיים ביום כדי לכייל את הסנסור אבל זה לא המרדף שהיה לי עם 9 זריקות ביום והיפוגליקמיה באמצע הלילה והתעוררויות. הדבר הכי חשוב הוא שאיכות החיים שלי השתנתה מקצה לקצה. אני לא צריך כל הזמן לדאוג וזה בשבילי הכל.יש לי יותר זמן לשחק עם הבנות שלי ויותר אפשרות לעשות ספורט. זה פותח לי עולם, דברים שאני יכול לעשות בלי כל הזמן לדאוג".
בשיתוף מדטרוניק
פורסם לראשונה: 10:05, 08.12.20
